אגו"י: מה שנשאר

אגודת-ישראל, שאיבדה מחצית מכוחה בכנסת, מחפשת אחר הגורמים למפלתה ובמיוחד אחר השעיר לעזאזל. "הנורה האדומה" נדלקה באגודת-ישראל כבר בבחירות לרשויות המקומיות בירושלים ובבני-ברק כאות אזהרה מפני הרשימות הספרדיות החרדיות (ש"ס בירושלים וח"י בבני-ברק), אבל לא נמצא אדם שיזהיר את ראשי המפלגה מפני הסכנה הצפוייה לה מהרשימה הספרדית החרדית הנפרדת, שבדיעבד אכן פגעה בה קשה.

אך ש"ס לא היתה הגורם היחיד למפלה. היו גורמים נוספים, ודווקא פנימיים, שהביאו את המפלגה למצבה הנוכחי הירוד. אך ידועה האימרה, לנצחון אבות רבים, הכשלון הוא יתום. כל אחד מטיל את האשמה ואת האחריות למפלה על כתפי רעהו ומכה "על חטא" על החזה של חברו. וסדנא דארעא חד הוא, ללא הבדל בין חילוניים לדתיים.

בעבר, דאגה אגודת-ישראל בתפוצות ובמיוחד במזרח-אירופה (פולין ועוד) לאחד בשורותיה את היהדות החרדית כולה, ללא הבדל בין החסידים והמתנגדים (הליטאים). רעיון זה היה גולת הכותרת בכנס היסוד של אגודת-ישראל בקטוביץ, לפני יותר משבעים שנה. מפלגה זו גם לא ידעה את מכת הסיעות, כפי שהיו כבר אז קיימות במפלגות אחרות, ואפילו ב "מזרחי" (כיום מפד"ל).

מטרת יסודה של אגודת-ישראל, נוסף על מטרות אחרות כגון חיזוק הדת, הפצת לימוד התורה ברבים ועוד, הייתה איחוד העולם החסידי והליטאי, ואיחוי הקרע שנוצר ביניהם לפני מאות שנים. הישיבה ליד שולחן אחד ובמסגרת אחת קירבה את שני המחנות. רק אידיאל התורה היה חרות על דגלם. לא היו להם מענקים, הקצבות ממשלתיות או משרות ממשלתיות כפי שיש היום.

במשך השנים השתנה המצב, והורע במיוחד בשבע שנות הקואליציה עם הליכוד, כשמנחם בגין הוציא את הרוח ממפרשיה של מפלגה חרדית זו, בהזכירו את שם ה' יומם ולילה, בקצב שאפילו האדמו"ר מסאטמר אינו מסוגל לעמוד בו. באגודת-ישראל, אין שלום בית בלשון המעטה, בין החסידים למתנגדים, ואפילו "בקודש הקודשים" גופא, כלומר במועצת גדולי התורה, הקרע גדול והדברים ידועים לכל.

אגודת-ישראל כיום מזכירה את המשל הידוע של קרילוב, על הנשר, הסרטן והדג, שנרתמו יחד למשוך את העגלה. העגלה אמנם אינה כבדה במיוחד, אך מכיוון שהנשר מושכה למעלה, הסרטן אחורה והדג המימה, אין היא משה ממקומה.

הבעיה הספרדית של אגודת-ישראל היא זו שגרמה למפלתה. מועצת גדולי התורה, האמורה לכבות את הדליקה, אין בה אף אחד מעדות המזרח - היא כולה בנויה על טהרת האידיש.

בימינו ישנן חצרות אדמו"רים חסידיים רבות שאינן מאורגנות במסגרת אגודת-ישראל, כגון ליובאוויץ', סאטמאר, בובוב, קלויזנבורג, אלכסנדר, מונקאץ, סקוור ועוד. מעריכים שרבות אף מתנגדות חריפות שלה.

לאחרונה קמו בארץ ובחו"ל אישים הכואבים על המתרחש באגודת-ישראל ומחפשים את המאחד ולא את המפריד, כדי לצאת מן המבוי הסתום שאליו היא נקלעה אם לא יחול שיפור במצבה, היא תתפרק לאגודות אגודות, שכל אחת מהן תילחם ברעותה. אישים אלה דורשים ממנהיגי אגודת-ישראל האחראים למצבה הנוכחי, לערוך חשבון נפש נוקב, וכן, להסיק את המסקנות המתבקשות מתוצאות הבחירות לכנסת ה-11, ולמסור את הנהגת המפלגה לידי אחרים, שמוכנים ומסוגלים לשנות את המצב שמעולם לא היה קשה כל כך.