"לחמה בציונות כארי אך במלחמה זו נפלה כזבוב"

"שר החוץ" של נטורי קרתא, הרב משה הירש, התפנה מעיסוקיו הפוליטיים הגלובליים ונכנס לתחום הלוקל-פוליטיק כדי לעשות חשבון עם המדינה "הציונית הכופרת" ו "אגודת ישראל". הרבנים הראשיים הם "הבובות של המדינה", "ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד". שר הפנים הוא ""הסר הזה". יש גם משהו טוב חלילה? אין.

הרב משה הירש, "שר החוץ" של נטורי קרתא, התפנה לקראת פסח לשעה קלה מעיסוקיו הפוליטיים הגלובאליים ונכנס לתחום הלוקל-פוליטי, כדי לעשות חשבון נוקב עם המדינה "הציונית הכופרת", באמצעות אגודת-ישראל, שביום הווסדה לפני 74 שנים, התנגדה למדינה ואחר-כך לחמה בציונות כארי, "אך במלחמתה זו נפלה כזבוב", כלשון הירש.

להלן המונולוג שהשמיע באזני הרב הירש ובו גולל, בלשונו, את תולדותיה של אגודת ישראל.

"לפני 74 שנים, בעיר המרפא הצ'כולסלובקית מריאנבד, נוסדה תנועה חרדית בשם אגודת-ישראל. מטרת הרבנים ומנהיגי הקהילות החרדיות, שהקימו תנועה זו, היתה - להעמיד גוף שיתחרה במפלגת "המזרחי" (כיום מפד"ל), שהאידיאולוגיה שלה היתה להקים מדינה על-פי התורה. גדולי התורה והחסידות בדור ההוא ראו בתנועת "המזרחי", כעין פגיעה בעיקרי הדת. הם ציינו כי הקמת מדינה יהודית לפני בואו של משיח צדקנו ועליה לארץ ישראל "בכוח", חרף התנגדותו של העם הערבי היושב בארץ, אסורות באיסור חמור והן בגדר עבירה על שלוש השבועות שהשביע הקב"ה: "שלא יעלו בחומה, ולא ימרדו באומות העולם והשלישית שהשביע את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי" (כתובות קי"א ע"א), כפי שמפרש ומבאר רש"י במקום, כלומר שלא יעלו לארץ ישראל ביד חזקה, נגד רצון התושבים של הארץ. יש לציין כי זוהי שיטת חסידי סאטמר עד היום הזה".

הרב הירש מונה כרוכל את המאבקים והמלחמות שניהלה אגודת-ישראל נגד הציונים והציונות והם הלא כתובים וחתומים בספר הזכרונות.

"סופה של מפלגה זו היה", לדבריו, "הרמת ידים. היא נכנעה במאבקה והצטרפה לישות הציונית, שהקימה את המדינה לא על-פי חוקי התורה. חרף כל זה נהנית אגודת-ישראל, מפירותיה של המדינה הכופרת. האגודה ביקשה כביכול להפוך את המדינה למדינה של תורה, כלומר לחוקק חוקים הלכתיים בתוך המדינה החילונית העבריינית, אולם ההישגים שלה היו דלים וזעירים מאד. היה, למשל, החוק המחייב לחגור חגורה בעת נסיעה במכונית, שאותו יזם ח"כ לשעבר של אגודת-ישראל, הרב יהודה מאיר אברמוביץ, חסיד גור: הנימוק שלו בקבלת החוק היה: "ונשמרתם לנפשותיכם"; היו גם החוק לעצירת שעון הקיץ או החוק לקרקוע מטוסי אל-על בשבתות - ובחגים שנחשב בעיני האגודאים כהישג ול "הצלה פורתא". ואם חס-ושלם יגיעו ל "הצלה רבתא" וכל חוקי המדינה יהיו לחוקים הלכתיים, אז כל זכות קיומה של אגודת-ישראל תהיה בטלה ומבוטלת כעפרא דארעא. כי אז תיהפך המדינה הציונית ל "מדינה של תורה", כפי ששאפה "המזרחי" בשעתה, שהיא עקירת עיקרי הדת משורשם, כפי שהסברתי לעיל.

"אבל לאמיתו של דבר נשאלת השאלה, לשם מה יש לחוקק בכנסת המינית חוקים הלכתיים, כמו שמירת שבת, איסור מכירת חזיר וכו'. הלא כבר כתוב בתורה: ואף בעשרת הדברות, שיש לשמור את השבת ולקדשו ואסור לחללו. האם למה שנאמר וכתוב בתורה צריכה גושפנקא של הציונים? את התירוץ לשאלה נוקבת זו נתן בכנסת של מועצת גדולי התורה מוניה שפירא, שנימק את התביעה לקרקע את מטוסי אל-על בשבת בטענה לאומית גרידא והיא: "לא מתאים למוביל הלאומי שיחלל את השבת". כאילו אין בחוק של הכנסת לשמירת שבת משום כפילות למה שנאמר בתורה: והרי שמירת השבת של התורה היא בבחינת מצווה בכל מקום וכל העם היהודי, ואילו החוק של הכנסת לקרקע את "על-על" בשבת מטרתו לתת צביון יהודי לאידישע מדינה (המדינה היהודית - נ.ז.). חוק זה הוא עבירה של שלוש השבועות, עבירה שמסכנת את קיומו של העם השוכן בציון, כמפורש בחז"ל: "אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה".

הרב הירש מעלה בעיה אחרת שהמציאו "החרדים", שהיא לדבריו בבחינת יש מאין - המאבק שהם מנהלים נגד המורמונים, בליווי זמרים בין-לאומיים, בגלל הקמת האוניברסיטה בהר-הצופים. "במבט ראשון", אומר הרב הירש, "נדמה כי המאבק הוא על ערכי הדת וכי סכנת השמד עומדת לפניהם, סכנה שמצווה להיאבק בה: וכי מי לא בקי בתפילת אבינו מלכנו", שנאמר בה: "כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ושמד מבני בריתך". והנה בא ה "סר" (שר נ.ז.), יצחק פרץ והפך את הקערה על-פיה: הוא לוחם במורמונים לא על עניין דתי אלא על אידיאולוגיה לאומית - כציטוט מתוך ג'רוזלם פוסט. כלומר, שר הפנים רוצה שלמדינה היהודית הציונית יהיה צביון לאומי ולכן לא יפה להקים אוניברסיטה מורמונית על הר הצופים. אבל בו בזמן לא איכפת ל "סר" הזה קיומה של אוניברסיטה עברית, הנמצאת לא במרחק רב מהמורמונית. האוניברסיטה העברית, העומדת על תלה עשרות שנים, מרעילה מדי יום ביומו את נשמות הנוער היהודי בדברי כפירה ועוקרת מלבותיהם את המורשת והמסורת היהודית ברוח של ישראל סבא. וזה גרוע יותר משמד. אבל דווקא זה לא איכפת לפרץ, כי זה אינו עומד בסתירה לצביון הלאומי של המדינה; "אדרבא ואדרבא, האוניברסיטה העברית נותנת את הצביון הלאומי של המדינה. השר אינו שם לב לעיקר תפילת "אבינו מלכנו", שנאמר בה, בנשימה אחת "עון" עם "שמד".

"אגודת-ישראל מתנגדת לחוק נגד הגזענות בטענה, כי חוק זה, אם יתקבל, עלול לפגוע באלה שדבוקים בתורת ישראל, כי לדבריהם, מה שכתוב בתורה הוא נגד חוק הגזענות, כי התורה מעדיפה את אלה ההולכים בדרכה, לכן מוכנים האגודאים לתת יד חפשית לגזענים ולגזענות. בכך הם מחזקים את ידי אלה העוברים של שלוש השבועות, שאחת מהן היא לא להתגרות באומות העולם. כל זאת משום שהם סבורים שעם ישראל הוא לאום ותו לא, ולכן מי שאינו שייך ללאום זה עליו לא חל חוק השבות. והרי זו טעות אופטית, התורה אינה חוסמת דרכו של בן אומה אחרת מלקבל עליו את אורח-החיים של עם ישראל.

"עם ישראל מוגדר כעם על-פי הקשר שלו עם האמונה בשם ובתורתו: אין הוא מוגבל בגבולות מוסיימים, כשאר עמי תבל. יהודים המתגוררים בארצות-הברית ובכל חלקי העולם הם חלק בלתי-נפרד מהעם היהודי היושב בציון, אך בתור עם זה הוא גם דומה בזכויותיו לשאר אזרחי המדינה שהוא חי בה. הקשר שלו עם היהודי היושב בציון, בארץ הקדושה (פלשתינה), הוא באמצעות האמונה, והוא חלק בלתי-נפרד מהעם הפלשתינאי כולו. הציונים מסכימים לקרוא לפלשתינאים עם, אבל עם בלי מדינה.

"אבל דעתם של הצבועים לא נחה והם בשלה - מנצלים את ענייני הדת בפוליטיקה ומכניסים את שני הרבנים לתוך הגעשעפט (העסק - נ.ז.) שלהם.

"הנציגים הדתיים והחרדים הדו-פרצופיים, ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד למיניהם, שנראים יהודים אמיתיים, מגדלים זקן ופיאות ומנצלים את הכותל המערבי כדי לתת צביון לאומי למדינה שלהם, עושים צרמוניות ואינם מפרידים בין הדת והמדינה, והכל כדי לצוד נפשות תמימות לתוך הרשת שטמנו, ולחזק את המדינה הכופרת, המשמשת להם פרה חולבת, בניגוד לרמב"ם שאמר במפורש: מי שאינו מודה בתורה שבעל-פה אינו זקן ממרה, האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל האפיקורסין ומיתתו בכל אדם; מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל-פה מורידין אותו ולא מעלין, והרי הוא כשאר האפיקורסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל, ואין צריך לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצווה גדולה והסיר מכשול" (רמב"ם, הלכות ממרים, פרק ג' הלכה א-ב). כמו שאמרתי, האגודאים כופרים בשלוש השבועות, שהן תורה שבעל-פה והבוסים שלהם כופרים בתורה שבכתב. ממילא אלה ואלה אינם נכללים בכלל ישראל".

הרב הירש גורס, כי מוטב שהחנויות המוכרות בשר חזיר יישארו פתוחות "ובלבד שלא להיות חלק בלתי-נפרד מאלה שאינם שייכים לכלל ישראל, הרוצים", כלשונו, "על ידי שיפור הצביון היהודי-לאומי של המדינה, שאינה מודה לא בתורה שבעל-פה ואף לא בתורה שבכתב, כי מי שרוצה דווקא לטעום, "בשר קויץ" (חזיר) ימצא אותו, אפילו יהיה חוק שיאסור את מכירתו, ומי שלא רוצה לאכול מאכלות אסורות, בשבילו אין צורך לחוקק חוק".

"המדינה הציונית", מסיים הרב הירש את המונולוג שלו, "המנצלת את שם הקודש והמקודש ישראל, כדי לקדם את האינטרסים שלה, דומה לבית-חרושת או לעסק, שבעליו הם יהודים, שנולדו לאם יהודיה או התגיירו כהלכה, אבל התוצרת שלהם אינה יהודית. לעסק הזה ממשיכים האגודאים ומנהיגיהם למשוך את הנוער החרדי, בני הישיבות, את התשב"ר (תינוקות של בית רבן - נ.ז.) ועל כן יש להזהירם, שלא ייפתו על-ידי הפתיינים של האגודאים והחרדים למיניהם, ושומר נפשו ירחק מהם".