לובי לדיני נפשות

בשבוע שעבר הונחו בפני שר המשפטים המלצותיה של הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה.
נקודת המוצא בעבודתה - ההליכים בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט בעיתיים, שלא להשתמש במונח חריף יותר, ולפיכך טעוני תיקון. הקושי המרכזי בעבודתה - היעדר סמכות לפעול בתחום הדין הדתי. ההמלצה המרכזית - הקמת בית משפט למשפחה.
המלצות נוספות - ריסון עורכי הדין, מעורבות יתר של השופט.
ההמלצות, סוברים משפטנים, אינן מזעזעות את הסטטוס-קוו בין המימסד הדתי לרשויות המדינה וכיוון שכך - ישימות

המלצות מרחיקות לכת בתחום דיני המשפחה גובשו באחרונה בידי ועדה ציבורית שהקים לשם כך לפני ארבע שנים שר המשפטים דאז משה נסים. שר המשפטים הנוכחי אברהם שריר, אשר קיבל את ההמלצות, הקים מיד צוות כדי לבדוק אם אפשר ליישמן. מומחים שישבו בוועדה ובראשם ד"ר אריאל רוזן-צבי מאוניברסיטת תל-אביב, גורסים כי אפשר ליישם את ההמלצות בתוך פרק זמן קצר ביותר וכי הדבר תלוי עכשיו רק ברצונן של הרשויות. לדבריו, אין בהמלצות כדי לזעזע את הסטטוס קוו בין המימסד הדתי לבין רשויות המדינה ולכן את מניעה ליישמן.

הוועדה, בראשות שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב אלישע שיינבוים, הוקמה בלחץ מספר גופים ציבוריים. בעקבות אי-שביעות רצון בציבור ממהלך ההתדיינויות המשפטיות בדיני משפחה. חברי הוועדה היו אישי ציבור, עורכי דין, נציגי משרד הרווחה, נציגת ויצ"ו, איש אקדמיה ונציגי משרד המשפטים. הוועדה בדקה את כל הנושאים שעניינם דיני משפחה בשטח האזרחי וכן בחנה דרכים משפטיות להקל את סבלם של בעלי הדין. יתרה מזו, הוועדה ניסתה לבחון גם את כל מי שמשתתף במערכת זו מלבד בעלי הדין עצמם: עורכי-דין, שופטים, יועצים. הקושי העיקרי היה, שרבות מן הבעיות הצומחות בבתי-הדין, מעוגנות בדין הדתי ובתחום זה לא הייתה הוועדה מוסמכת לפעול. היא היתה צריכה למצוא דרכים עקיפות כדי להגיע לפתרונות בלי לפגוע בכתב הסמכות.

במגבלות אלה אין ספק שהוועדה הגיעה למסקנות מרשימות. ההמלצה העיקרית היא אופרטיבית - הקמת מעין פורום של בית משפט למשפחה. זאת על-ידי ריכוז כל הסמכויות המפוזרות בין בתי המשפט השונים בבית המשפט המחוזי. כן מוצע שינוי בחלוקת תפקידים בין הזרועות השונות? שופט יהיה מעתה פעיל. הוא ירכז את הפעילות השיפוטית ולא ישאיר את הזירה לצדדים לעניין.

בהתדיינויות על ענייני גירושין, למשל, יזמן השופט עדים; הוא יחקור אותם, ואף יוכל להיות מפשר. עורכי-הדין של הצדדים, שעליהם מותח הדו"ח ביקורת נוקבת כמי שמהווים למעשה קבוצת לחץ נגד הסדר בין בני הזוג, ימלאו על-פי המלצות אלו תפקיד צנוע. הדו"ח מאשים את עורכי-הדין בחוסר רגישות ובחוסר מומחיות הגורמים להעמקת הקרע בין בני הזוג. הדו"ח ממליץ לקבוע כללי אתיקה מיוחדים לעורכי-הדין הללו מן הסוג המיוחד העוסק בגירושין.

אחד החידושים הבולטים בדו"ח הוא הקמת מערכת משקמת-תומכת ליד המערכת המשפטית. הרעיון הוא שבית-המשפט למשפחה אינו רק גוף משפטי, אלא גם גוף משקם. דיון משפחתי אינו מיועד רק להסדר לטווח ארוך, אלא להשגת הסדר בתוך המשפחה. הדו"ח מבהיר כי צדו המשפטי-אזרחי של הסכסוך המגיע לבית המשפט הוא רק קצה הקרחון. מוצע שבית המשפט יראה את הבעיה בכללותה. המוסד לדיון ופישור קיים במקומות שונים בארה"ב ובאוסטרליה. הוא מוסד מעין שיפוטי, המקדים את ההתדיינות ומטרתו לאתר - באמצעות איש מקצוע מתאים - בעיות בחיי המשפחה לפני שהן באות לדיון משפטי ובלי השתתפות עורכי-דין. למוסד לדיון ופישור תהיינה שתי פונקציות. אם ניתן להחזיר שלום בית, יהיה זה באמצעותו. אם לא יהיה אפשר לעשות זאת, יוכל המוסד לעזור לצדדים להגיע להסדר ביניים על הסדר הגירושין. במרכז יעמוד הפישור ולא ההסדר המשפטי, שאותו דוחפים עורכי-הדין. ד"ר אריאל רוזן-צבי אומר כי ההצלחה של בית-הדין הזה בקליפורניה מגיעה לידי 50-60 אחוזים. אם כי, יש לומר, עיקר ההצלחה הוא במציאת הסדר גירושין ולא בשלום בית.

בדו"ח כלולות עוד המלצות רבות, אשר רק מתדייני גירושין יודעים את חשיבותן. למשל, מוצעים הסדרים לגבי דירת מגורים. מי שהתנסה בגירושין יודע של פי רוב, הסדר לגבי הדירה הוא עקב אכילס של הסדר הגירושין ומשמש לא פעם לסחטנות. מוצע שבמקרים רבים דירת בני הזוג לא תימכר עד אשר אחרון הילדים יעזוב את הבית.

ד"ר רוזן-צבי סבור כי בתי המשפט ישמחו מאוד להסדר, מכיוון שהיום שוררת אי נחת של השופטים מההתדיינות בענייני משפחה והם היו מעדיפים שהמערכת העוסקת בכך תהיה משולבת. לדבריו, חלק מהשופטים מרגישים עצמם כבולים, אבל אם יינתנו להם כלים מתאימים באמצעות תקנות תגבר מעורבותם. השאלה היא האם המדינה מוכנה להשקיע משאבים למען דיני נפשות. לדברי רוזן-צבי, הקמת בית-הדין למשפחה מחייבת התארגנות מסויימת ותיאום בין רשויות ממשלתיות. יש לשכנע את הממשלה שההשקעה כדאית. השאלה היא אם יימצא לכך לובי. "לדיני נפשות אין בדרך כלל לובי", אמר רוזן-צבי.

בעניין מקומם של בתי-הדין הרבניים היתה, כאמור, מגמה ברורה שלא לפגוע במעמדם. ברור שמבחינת ההמלצות יהיה בית המשפט לדיני משפחה אטרקטיבי יותר. אבל רוזן-צבי טוען כי ההעדפה כבר קיימת ממילא. הציבור מצביע ברגליים ואיננו פונה לבית-הדין הרבני. תיפקודם הטוב יותר של בתי-המשפט לדיני משפחה ייצור מעין תחרות. וזו תיטיב את השירות הניתן בבתי-הדין הרבניים.

כנספח לדו"ח, אבל אולי כחלק החשוב ביותר שלו, כלולות המלצות של ד"ר רוזן-צבי בנושא חלוקת הסמכויות בין בית-הדין הרבני לבין בית המשפט המחוזי בשלב הגירושין. הוועדה במליאתה חשבה לטפל בנושא, אך ברגע האחרון נרתעה מכך.

רוב חברי הוועדה הסכימו עם נספח זה, ואין ספק כי לו היתה על כך הצבעה היה נמצא לו רוב. אבל כמו בוועדה אחרת, בסיימה את תפקידה לא הוטל עליה לבדוק את העניין החשוב ביותר וממילא לא היתה לה סמכות להכריע.

על מה הם נלחמים

זירת הקרב בין בית המשפט לבית הדין

שלום בית. בית הדין הרבני מנסה להרחיב את מסגרת הסמכות באמצעות שיבוץ רוב הסעדים המשפטיים במסגרת עילה של שלום בית. במסגרת זאת מוצאים על ידי בית הדין גם צוים נגד אחד מבני הזוג להימנע מלהיפגש עם צד שלישי בן המין השני. במקרים רבים טענת שלום בית היא ניצול הדין הדתי לרעה ומיועדת לרכוש לטוען יתרונות בלתי הוגנים.

בית המשפט תוחם את המונח שלום בית למסגרת מוגבלת יותר, במטרה למנוע את הרחבת סמכותם של בתי הדין ללא הגבלה.

החזקת ילדים. בתי הדין לוקחים בחשבון שיקלולים בעלי משמעות מוסרית, דתית. לשיקולים כאלה ניתנת העדפה על ידם. הבעיה חריפה במיוחד במקרה שהדיון בו בבית הדין הרבני נכפה על אחד הצדדים ללא הסכמתו הואיל ונכרך על ידי הצד השני בתביעת הגירושין.

החלטות רבות של בתי הדין בוטלו על ידי בג"צ בטענה כי לא נשקלה טובת הילד עצמו וניתנה העדפה לשיקולים חיצוניים. בג"ץ תקף את אי תקינות ההליכים ואת ההחלטות הבלתי מנומקות בנושא זה העוסק בדיני נפשות.

הסכמי גירושין. על פי המצב המשפטי הקיים ניתן לאשר הסכם ממון בבית המשפט המחוזי. במקרים רבים ההסכם הוא תוצאה של פשרה שועבדה באולמו של השופט המחוזי וזאת לאחר שורת הליכים ארוכים, יקרים ומייעגים.

בשנה האחרונה יותר הרכבים של בתי הדין מסרבים לדון בתביעת גירושין אם לא ייערכו שינויים בהסכם תוך פרשנות מחמירה במיוחד של הדין הדתי. יש התובעים כתנאי לדיון הכללת סעיף המקנה לבית הדין סמכות לדון בכל הסכסוכים אשר יתעוררו בעתיד במסגרת ההסכם. כתוצאה מכך תהליך יקר וממושך יורד לטמיון, העניין נפתח מחדש ומסכת הסבל נמשכת.

העליון נגד הרבני

בית המשפט העליון על בית הדין הרבני

השופט אהרן ברק בפרשת בנקובסקי נגד בית הדין הרבני:
"איני יכול שלא להביא את הזדעזעותי העמוקה מגישתו של בית הדין הרבני האזורי, אשר על יסוד מספר קטן של תשובות לשאלות, שאותן יזם הוא עצמו, היה מוכן לפסוק ... האם כך יש להכריע בגורלו של אדם? הרי עניין לנו בדיני נפשות ממש. האם כך דרכו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה ?"

השופטת שושנה נתניהו בפרשת שני נגד שני:
"לא נוכל בלי להצביע תוך מורת רוח מרובה על עובדות ועל נסיבות חמורות נוספות, שהן כשלעצמן מהוות פגמים המגיעים עד כדי חריגה מסמכות. זכות השמיעה ... נפגעה ... שיקול טובת הילדים כלל לא נשקל ... לא ניתנו כל נימוקים לצו. הבהילות שבה ניתן הצו ... ללא כל בירור, כשלא נראה צורך דחוף ומיידי לנקיטת צעד מרחיק לכת זה ללא הגבלה בזמן, כשלעצמה מעוררת דאגה".

השופט דב לוין בפרשת פלונית נגד בית הדין הרבני:
"דרך ייסורים עברה העותרת בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקוה עד שעלה בידה לבטל צו ... שניתן נגדה בבית הדין ... מהלך המאורעות, שהביאו לעתירה זו, מעורר דאגה עמוקה ... רשלנות ואי-שימוש נאות בשיקול הדעת הם שגרמו לעותרת להוציא הוצאות ... בית הדין הרבני הוא ערכאה, השייכת למערכת הערכאות של המדינה, וההוצאות, שנגרמו לעותרת, על ידי אורגן השייך למדינה נגרמו לה. לפיכך תחויב המדינה בתשלום ההוצאות".