תעלומת גופתו של לנין

משמרות הכבוד ששמרו על המוזוליאום של לנין במוסקווה התחלפו כרגיל. מעטים בצמרת ידעו את הסוד הכמוס - הקבר ריק

גופתו החנוטה של ולאדימיר איליץ' לנין (1870-1924), מייסדה של ברית-המועצות המוצגת לראווה במוזוליאום שנבנה במיוחד ליד חומת הקרמלין, בכיכר האדומה של מוסקבה, "הוגלתה" לסיביר בימי מלחמת העולם השניה וארבע שנים נעדרה מהמוזוליאום. סוד מדינה זה, שהיה כמוס כ-45 שנה, גילה בימים אלה לעיתונות ד. קופצוב, מי שהיה בשעתו מזכיר המפלגה הקומוניסטית בעיר הסיבירית טיומן, לשם "גלתה" גופתו של לנין.

הסוד היה ידוע רק למתי-מעט שהיו קשורים במשימה, והם שמרו עליו, כאמור, עד עצם הימים האלה. עתה הסירה העתונות הסובייטית את הלוט מעל הפרשה וחשפה אותה לציבור. מתברר שבימי מלחמת העולם השניה, מסיבות בטחוניות, הועברה הגופה החנוטה לעיר טיומן שבמזרח סיביר, הרחוקה אלפי קילומטרים ממוסקווה, ושהתה שם ארבע שנים. בכל השנים הללו התנהלו טקסי חילופי-המשמרות, כרגיל, ליד קברו של לנין במוסקווה. המבקרים שעברו ליד הקבר הריק ומשמר הכבוד והזקיפים, שצעדו כרגיל, לא ידעו כמובן שהגופה נמצאת בטיומן. גם אנשי טיומן לא ידעו על כך ורבים מהם עלו לרגל למוסקווה, כדי לעבור ליד הקבר שבמוזוליאום.

ב-1941, לאחר שהגרמנים תקפו את ברית-המועצות, פתחו בהתקדמות לעבר עריה והגיעו עד שערי לנינגראד, הזעיק וייצ'סלאב מולוטוב, סגנו של סטאלין ומי שהיה ראש ממשלת ברה"מ, את פרופסור ב. זברסקי. בפגישה שקיים עמו בקרמלין הודיע לו, כי ממשלת ברה"מ החליטה להעביר מיד את גופתו החנוטה של לנין מהמוזוליאום אל העיר טיומן בסיביר.

פרופסור זברסקי, רופא מומחה, שהשתתף בחניטת הגופה של לנין ועמד בראש המעבדה הכימית שליד המוזוליאום בכיכר האדומה, היה אחראי כלפי השלטונות לשלמות הגופה. עתה נתבקש לדאוג לשלמות הגופה בדרך לטיומן ובהיותה שם. זברסקי קיבל עליו את המשימה. הוא וחבר עוזריו הקרובים ביותר יצאו ברכבת מיוחדת, שהכילה קטר ושלושה קרונות והיתה מצויידת במכשירים מודרניים לשימור הגופה במשך ימי טילטולה ממוסקווה לטיומן.

העברת הגופה ממוסקבה לטיומן נעשתה בסודיות מוחלטת. אפילו מזכיר הממשלה הקומוניסטית בטיומן, ד. קופצוב, שחשף עתה את הפרשה לפני הציבור, לא ידע בשעתו על המטען היקר העומד להגיע לעירו. בחודש יוני 1941 טילפן המזכיר של סטאלין לד. קופצוב והודיע לו, כי עומדת להגיע לטיומן רכבת מיוחדת ובה מטען חשוב ויקר ועליו לדאוג לכל הסידורים הדרושים לקבלתה. רק כאשר הגיעה הרכבת ליעודה ופרופסור זברסקי הציג לפני קופצוב את המסמכים, בחתימת ידו של מולוטוב בכבודו ובעצמו, נודע לקופצוב במה מדובר.

את ארון-המתים עם הגופה שיכנו בבניין ענק, ששימש בעבר בית-ספר ריאלי ועתה עמד ריק ^{[ *]} . גם המשפחות של זברסקי ועוזריו שוכנו בבניין זה. הכל התנהל בסודיות. בתוך הבניין צעדו זקיפים ומשמר כבוד, אנשי יחידה צבאית מיוחדת שהובאה ממוסקווה, ומחוץ לבניין שמרו על המקום אנשי הבטחון של המפלגה הקומוניסטית המקומית. ארבע שנים צעדו אנשי היחידה המיוחדת בטיומן מאחורי הקירות העבים של בניין בית-הספר, ובו בזמן צעדו המשמרות, כרגיל, ליד המוזוליאום במוסקווה.

במשך ארבע שנים, מ-1941 עד 1945, טיפלו פרופסור זברסקי וחבר עוזריו בגופה ושמרו עליה כעל בבת עינם. הם זכו לשבחים מפי הוועדה הממשלתית, שהגיעה לטיומן ב-1944, לבדוק את מצב הגופה. אנשי הוועדה העלו על נס את מסירותם של הפרופסור ועוזריו. ס. מלצב, סופר "נובוסטי", סוכנות הידיעות הסובייטית, המתגורר בטיומן, הוא שפירסם עתה את הפרשה. לקוראיו סיפר, כי לפני הפרסום שוחח עם אנשי המקום ושאל אותם אם הם יודעים שבשנות המלחמה היתה הגופה של לנין בעירם. האנשים הופתעו לחלוטין מן השאלה ועוד יותר - מן הדיווח על הפרשה. הסוד, מסתבר, היה סגור הרמטית כל השנים הללו.

היכן היום האנשים שהיו קשורים בפרשה זו? ד. קופצוב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית של טיומן, יצא לגימלאות והוא חי במוסקווה ואילו פרופסור זברסקי, מי שהיה חבר האקדמיה למדעי הרפואה בברה"מ ונשא את תארי הכבוד הגבוהים ביותר של ברה"מ - חתן פרס סטאלין, ו- "גיבור העמל הסוציאליסטי" - נאסר בימי הטיהורים של סטאלין, על סמך הלשנת-שקר, והיה שנתיים בכלא. לאחר מותו של סטאלין שוחרר וקיבל ריהיביליטציה, אך זמן קצר אחר-כך מת ממחלה.