עולם יהודי
חופה וקידושים בבירובידז'אן
פורסם: דבר | דבר - עמוד פנימי (עמוד 9) - 06/02/1989 (יום שני)
הכלה הופיעה בשמלה צחורה והחתן בחליפה שחורה חגיגית. לפי מנהג היהודים ליוו אותם שני שושבינים, שהחזיקו בידיהם נרות דולקים
חתונה יהודית כדת משה וישראל, התקיימה באחרונה בעיר בירובידז'אן, בירת "החבל היהודי האוטונומי" בברית-המועצות.
בירובידז'אן הוכרזה ב-1930 "איזור יהודי אוטונומי". ב-1947 הוקם בעיר בית-כנסת גדול, אך ב-1956, בשעת דליקה שפרצה בבית-החרושת הסמוך, אחזה האש גם בבית-הכנסת והוא נשרף. אף-על-פי שהוכרזה מגבית לגיוס הסכום הדרוש לבניית בית-כנסת חדש, לא הוקם אחר במקומו. כתחליף נמצא בסמטה צדדית, ברחוב צ'פאייב 9, צריף מעץ, ששימש להתכנסות "מניין". הצריף הכיל שני חדרים - אחד קיצי, עם 70-100 מקומות ישיבה, והאחר חורפי, עם 20-30 מקומות. [ * ]
בבירובידז'אן אין כל סימנים של חיים דתיים יהודיים. הנישואין בין יהודים ליהודים ונישואי התערובת מתקיימים במשרד הממשלתי "זאגס", ככל הנישואין בברה"מ. באחרונה החליטו שני צעירים יהודים, הפקידה אינה שליפר והאדריכל ויאצ'סלב שטיינברג, תושבי בירובידז'אן, לבוא בברית הנישואין בבית-כנסת, כדת משה וישראל. בטאון החבל "בירובידז'נער שטערן", המוסר על כך, מוסיף, כי שני הצעירים קיבלו את ההחלטה לא מפני שהם "חזרו בתשובה" והחלו להאמין באלוהים ובתורתו, אלא משום שראו בטלוויזיה טקסי נישואין של צעירים נוצרים שהתקיימו בכנסיה הנוצרית. הצעירים הנוצרים ביקשו לכבד בכך את המנהגים הישנים של העם הרוסי, והזוג הצעיר היהודי הלך בעקבותיהם וביקש להתחתן בבית-כנסת בטקס דתי, ברוח המנהגים היהודיים הישנים - מסביר העתון.
כתב העתון מוסר תיאור מפורט של הטקס: הכלה הופיעה בשמלה צחורה כשלג והחתן בחליפה שחורה חגיגית. לפי מנהג היהודים הם באו מלווים בשני שושבינים, שהחזיקו בידיהם נרות דולקים. את החתן העמידו מתחת לחופה ואחר-כך הוליכו לשם את הכלה ועשו איתה שלושה סיבובים מסביב לחתן. לפי העתון, הסיבובים מסמלים את החיים המשותפים של בני הזוג, שיהיו ארוכים ומאושרים. הרב אליהו ספקטור ערך את הטקס הדתי כדת משה וישראל. החתן שבר כוס (זכר לחורבן הבית - מסביר העיתון) ושניהם, החתן והכלה, טעמו מן היין המריר והחריף. היין המר, לדעת הבטאון, מרמז על כך שהחיים הם לא תמיד מתוקים וקלים; לפעמים צריך לסבול ואת זה יש לעשות במשותף. הטקס הדתי נגמר בקריאת הכתובה ובברכת "מזל טוב".
לאחר הטקס הדתי התקיימה "סעודת מצווה" כדת וכדין. אכלו "געפילטע פיש" ומאכלים יהודיים אחרים, התזמורת ניגנה שירים יהודיים ורוסיים, ומעיני ההורים זלגו דמעות גיל.
סופר "בירובידז'אענר שטערן", שנכח בחתונה זו, כותב, כי האדם הוא בן-חורין וזכותו המלאה של כל אדם לחזור לשרשים ולמנהגים הישנים של הוריו ושל עמו. אין להתבייש ואין לפחד לעשות זאת, מדגיש הכתב. שאיפתו של אדם היא להיות מאושר, והאושר טמון ביכולתו לאהוב את עמו, להוקיר את תולדותיו ולכבד את מנהגיו העתיקים.
[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]
חתונה יהודית כדת משה וישראל, נערכה באחרונה בעיר בירובידז'אן בירת ה "חבל היהודי האוטונומי" בברית המועצות.
בבירובידז'אן שהוכרזה לפני 58 שנה (1930) כ "איזור יהודי אוטונומי" הוקם בשנת 1947 בית כנסת גדול בעיר, שנשרף בשנת 1956, בשעת דליקה שפרצה בבית החרושת הסמוך. למרות המגבית לגיוס הסכום הדרוש לבנות בית כנסת חדש, לא הוקם אחר במקומו. כתחליף נמצא בסמטה צדדית רחוב צאפאייב 9 צריף מעץ ששימש כ "מנין" שבו התפללו הזקנים היחידים. בצריף שני חדרים אחד קיצי המכיל מ-70 מקומות ישיבה עד 100, והחדר השני החורפי - 20-30 מקומות. בבירובידז'אן אין כל סימנים של חיים דתיים יהודיים, הנישואין בין יהודים ונשואי התערובת נערכים במשרד הממשלתי בשם "זאגס" ככל הנשואין בברית המועצות.
והנה החליטו שני צעירים יהודים, הפקידה אינה שליפר והאדריכל ויאצסלב שטיינברג, תושבי בירובידז'אן לבוא בברית הנשואין בבית-כנסת וכדת משה וישראל ... - על כך מוסר בטאון החבל "ביראבידזאנער שטערן" - המוסיף כי שני הצעירים קיבלו את ההחלטה לא מפני שהם "חזרו בתשובה" והחלו להאמין באלקים ובתורתו, אלא משום שראו בטלוויזיה טקסי נשואין של צעירים נוצרים שערכו בכנסיה הנוצרית, וזאת כדי לכבד את המנהגים הקדמונים של העם הרוסי, ושני הצעירים היהודים הלכו בעקבותיהם וביקשו להתחתן בבית-כנסת בטקס דתי.
הכלה הופיעה בשמלה צחורה כשלג והחתן בחליפה שחורה חגיגית. לפי המנהג היהודי הם באו מלווים בידי שני שושבינים שהחזיקו בידיהם נרות דולקים, את החתן העמידו מתחת לחופה ולאחר מכן הביאו את הכלה וערכו עימה שלושה סיבובים מסביב לחתן, שלפי העתון, הסיבובים מסמלים את החיים המשותפים שיהיו ארוכים ומאושרים.
הרב אליהו ספקטור ערך את הטקס הדתי כדת משה וישראל, החתן שבר כוס (זכר לחורבן הבית) ושניהם החתן והכלה טעמו מן היין המריר והחריף של כוס הברכה, שלדעת הבטאון, זה סמל כי לא תמיד החיים הם קלים, לפעמים יש גם לסבול בחיים ואת זה יש לעשות במשותף ... הטקס הדתי נגמר בהקראת ה "כתובה" ובברכת "מזל טוב".
לאחר הטקס הדתי נערכה גם "סעודת מצווה" כדת וכדין, אכלו "געפילטע פיש" ומאכלים יהודיים אחרים, התזמורת ניגנה שירים יהודיים ורוסיים, ואצל ההורים זלגו דמעות גיל מעיניהם ...
סופר ה "בירובידז'אנער שטערן" שהיה נוכח בחתונה יהודית זו, כותב כי דעתו היא שאדם צריך להיות בן-חורין ולא משועבד, כי יש לו הרשות המלאה לחזור לשורשים ולמנהגים הקדמונים של הוריו ועמו, ואין מה להתבייש ולפחד מלעשות זאת כי מה שאדם רוצה להיות הוא להיות מאושר, והאושר הוא בזה שיש לאהוב ולהוקיר את תולדות עמו ולכבד את המנהגים הקדמונים של עמו וארצו ...
חתונה יהודית כדת משה וישראל, התקיימה באחרונה בעיר בירובידז'אן, בירת "החבל היהודי האוטונומי" בברית-המועצות.
בירובידז'אן הוכרזה ב-1930 "איזור יהודי אוטונומי". ב-1947 הוקם בעיר בית-כנסת גדול, אך ב-1956, בשעת דליקה שפרצה בבית-החרושת הסמוך, אחזה האש גם בבית-הכנסת והוא נשרף. אף-על-פי שהוכרזה מגבית לגיוס הסכום הדרוש לבניית בית-כנסת חדש, לא הוקם אחר במקומו. כתחליף נמצא בסמטה צדדית, ברחוב צ'פאייב 9, צריף מעץ, ששימש להתכנסות "מניין". הצריף הכיל שני חדרים - אחד קיצי, עם 70-100 מקומות ישיבה, והאחר חורפי, עם 20-30 מקומות. [ * ]
בבירובידז'אן אין כל סימנים של חיים דתיים יהודיים. הנישואין בין יהודים ליהודים ונישואי התערובת מתקיימים במשרד הממשלתי "זאגס", ככל הנישואין בברה"מ. באחרונה החליטו שני צעירים יהודים, הפקידה אינה שליפר והאדריכל ויאצ'סלב שטיינברג, תושבי בירובידז'אן, לבוא בברית הנישואין בבית-כנסת, כדת משה וישראל. בטאון החבל "בירובידז'נער שטערן", המוסר על כך, מוסיף, כי שני הצעירים קיבלו את ההחלטה לא מפני שהם "חזרו בתשובה" והחלו להאמין באלוהים ובתורתו, אלא משום שראו בטלוויזיה טקסי נישואין של צעירים נוצרים שהתקיימו בכנסיה הנוצרית. הצעירים הנוצרים ביקשו לכבד בכך את המנהגים הישנים של העם הרוסי, והזוג הצעיר היהודי הלך בעקבותיהם וביקש להתחתן בבית-כנסת בטקס דתי, ברוח המנהגים היהודיים הישנים - מסביר העתון.
כתב העתון מוסר תיאור מפורט של הטקס: הכלה הופיעה בשמלה צחורה כשלג והחתן בחליפה שחורה חגיגית. לפי מנהג היהודים הם באו מלווים בשני שושבינים, שהחזיקו בידיהם נרות דולקים. את החתן העמידו מתחת לחופה ואחר-כך הוליכו לשם את הכלה ועשו איתה שלושה סיבובים מסביב לחתן. לפי העתון, הסיבובים מסמלים את החיים המשותפים של בני הזוג, שיהיו ארוכים ומאושרים. הרב אליהו ספקטור ערך את הטקס הדתי כדת משה וישראל. החתן שבר כוס (זכר לחורבן הבית - מסביר העיתון) ושניהם, החתן והכלה, טעמו מן היין המריר והחריף. היין המר, לדעת הבטאון, מרמז על כך שהחיים הם לא תמיד מתוקים וקלים; לפעמים צריך לסבול ואת זה יש לעשות במשותף. הטקס הדתי נגמר בקריאת הכתובה ובברכת "מזל טוב".
לאחר הטקס הדתי התקיימה "סעודת מצווה" כדת וכדין. אכלו "געפילטע פיש" ומאכלים יהודיים אחרים, התזמורת ניגנה שירים יהודיים ורוסיים, ומעיני ההורים זלגו דמעות גיל.
סופר "בירובידז'אענר שטערן", שנכח בחתונה זו, כותב, כי האדם הוא בן-חורין וזכותו המלאה של כל אדם לחזור לשרשים ולמנהגים הישנים של הוריו ושל עמו. אין להתבייש ואין לפחד לעשות זאת, מדגיש הכתב. שאיפתו של אדם היא להיות מאושר, והאושר טמון ביכולתו לאהוב את עמו, להוקיר את תולדותיו ולכבד את מנהגיו העתיקים.
מקור הכתבה
[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]
חתונה יהודית כדת משה וישראל, נערכה באחרונה בעיר בירובידז'אן בירת ה "חבל היהודי האוטונומי" בברית המועצות.
בבירובידז'אן שהוכרזה לפני 58 שנה (1930) כ "איזור יהודי אוטונומי" הוקם בשנת 1947 בית כנסת גדול בעיר, שנשרף בשנת 1956, בשעת דליקה שפרצה בבית החרושת הסמוך. למרות המגבית לגיוס הסכום הדרוש לבנות בית כנסת חדש, לא הוקם אחר במקומו. כתחליף נמצא בסמטה צדדית רחוב צאפאייב 9 צריף מעץ ששימש כ "מנין" שבו התפללו הזקנים היחידים. בצריף שני חדרים אחד קיצי המכיל מ-70 מקומות ישיבה עד 100, והחדר השני החורפי - 20-30 מקומות. בבירובידז'אן אין כל סימנים של חיים דתיים יהודיים, הנישואין בין יהודים ונשואי התערובת נערכים במשרד הממשלתי בשם "זאגס" ככל הנשואין בברית המועצות.
והנה החליטו שני צעירים יהודים, הפקידה אינה שליפר והאדריכל ויאצסלב שטיינברג, תושבי בירובידז'אן לבוא בברית הנשואין בבית-כנסת וכדת משה וישראל ... - על כך מוסר בטאון החבל "ביראבידזאנער שטערן" - המוסיף כי שני הצעירים קיבלו את ההחלטה לא מפני שהם "חזרו בתשובה" והחלו להאמין באלקים ובתורתו, אלא משום שראו בטלוויזיה טקסי נשואין של צעירים נוצרים שערכו בכנסיה הנוצרית, וזאת כדי לכבד את המנהגים הקדמונים של העם הרוסי, ושני הצעירים היהודים הלכו בעקבותיהם וביקשו להתחתן בבית-כנסת בטקס דתי.
הכלה הופיעה בשמלה צחורה כשלג והחתן בחליפה שחורה חגיגית. לפי המנהג היהודי הם באו מלווים בידי שני שושבינים שהחזיקו בידיהם נרות דולקים, את החתן העמידו מתחת לחופה ולאחר מכן הביאו את הכלה וערכו עימה שלושה סיבובים מסביב לחתן, שלפי העתון, הסיבובים מסמלים את החיים המשותפים שיהיו ארוכים ומאושרים.
הרב אליהו ספקטור ערך את הטקס הדתי כדת משה וישראל, החתן שבר כוס (זכר לחורבן הבית) ושניהם החתן והכלה טעמו מן היין המריר והחריף של כוס הברכה, שלדעת הבטאון, זה סמל כי לא תמיד החיים הם קלים, לפעמים יש גם לסבול בחיים ואת זה יש לעשות במשותף ... הטקס הדתי נגמר בהקראת ה "כתובה" ובברכת "מזל טוב".
לאחר הטקס הדתי נערכה גם "סעודת מצווה" כדת וכדין, אכלו "געפילטע פיש" ומאכלים יהודיים אחרים, התזמורת ניגנה שירים יהודיים ורוסיים, ואצל ההורים זלגו דמעות גיל מעיניהם ...
סופר ה "בירובידז'אנער שטערן" שהיה נוכח בחתונה יהודית זו, כותב כי דעתו היא שאדם צריך להיות בן-חורין ולא משועבד, כי יש לו הרשות המלאה לחזור לשורשים ולמנהגים הקדמונים של הוריו ועמו, ואין מה להתבייש ולפחד מלעשות זאת כי מה שאדם רוצה להיות הוא להיות מאושר, והאושר הוא בזה שיש לאהוב ולהוקיר את תולדות עמו ולכבד את המנהגים הקדמונים של עמו וארצו ...
הערות על גירסת המקור: הכתבה המקורית מאוד דומה לזו המודפסת. נקודה שכדאי לשים אליה לב, היא ההבדל בין כותב דתי ועורך חילוני. נח זבולוני כתב "והחלו להאמין באלקים ובתורתו" כדרכם של יהודים דתיים שלא זו בלבד שאינם אומרים את השם המפורש, אלא גם משנים את התארים בהם מכנים את האל (אלוקים במקום אלוהים, קל במקום אל, אדושם במקום אדוני או השם וכו'). העורך שינה זאת ל "והחלו להאמין באלוהים ובתורתו".
- אלי זבולוני
- אלי זבולוני
דפים בנושא:
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By 
התמונות שצורפו ע"י נח זבולוני לכתבה, אך לא פורסמו.
מקור הידיעה מודפס במכונת כתיבה ע"י נח זבולוני, המקור כולל תמונות שנועדו לפרסום.
לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: 7 Ul. Mayakovskogo, Birobidzhan, בירוביג’ן (בית הכנסת Beit Tshuva) | 32 Ul. Lenina, Birobidzhan, בירוביג’ן (מערכת בירובידזאנער שטערן)
