לא מתערבים

השומרונים בשכם נוקטים מדיניות של אי-התערבות ומבקשים מנכבדי העיר להתערב למען הבטחת שלומם

השומרונים בשכם מוותרים על סולחה עם שכניהם הערבים, שפגעו ביפה אלטיף הנדפי, סגנית מנהל בנק לאומי בעיר. במקום זה הם מציעים לנכבדים הערבים בשכם שיפתחו במסע הסברה בקרב תושבי העיר ויבהירו להם שעליהם להיזהר מלפגוע בשומרונים תושבי עירם - על כך מוסר בטאון השומרונים "א.ב.", היוצא לאור בחולון. השומרונים בשכם מוסיפים לנקוט מדיניות של אי-מעורבות באירועי יהודה ושומרון, נאמר בבטאון, אך יחד עם זאת הם תובעים משכניהם הערבים שינקטו את כל האמצעים כדי להבטיח שלא ייפגעו.

יפה אלטיף נפצעה ביום שני, 30 בדצמבר 1988. ארבעה אלמונים רעולי-פנים פרצו אל נסיף בנק לאומי בשכם, והשליכו לתוכו בקבוקי תבערה. במקום פרצה מהומה. עובדי הבנק והלקוחות רצו אל היציאה בנסיון להימלט מהאש. יפה אלטיף, סגנית מנהל הבנק, רצה גם היא ותך כדי כך החליקה ארצה כמה פעמים ובנפילתה נכוותה קשה בכל חלקי גופה. היא הובאה לבית-החולים המקומי ומאחר שלא נמצא שם מומחה לטיפול בכוויות הועברה לבית-הולים "הדסה" בעין-כרם. הרופאים מעריכים כי בתוך שבועות ספורים תחלים.

יפה נישאה לפני כמה חודשים למצליח בן הכהן טביה, חברה לעבודה בבנק לאומי בשכם, אולם מאחר שלפי התקנון אין בני זוג יכולים לעבוד באותו הסניף הועבר מצליח לסניף בנק לאומי בג'נין. זמן קצר לאחר שעבר לשם הותקף הבנק הלאומי בג'נין בדרך דומה לזה שבשכם ומצליח נכווה בידיו וברגליו. יפה סעדה אותו אז בפציעתו. עתה יושב מצליח ליד מיטת אשתו וסועד אותה.

לפני כשבוע קיבל מצליח הודעה על סגירת הבנק בג'נין. הוא נותר מחוסר עבודה. גם הבנק הלאומי בשכם סגור - הנהלת הבנק רוצה לפתוח אותו אך עובדי הבנק מסרבים לחזור לעבודה כל עוד תובטח להם הגנה.

כתב-העת "א.ב." מוסיף, כי לאחר מקרה ההצתה בבנק לאומי בשכם טילפנו נכבדי המקום הערבים אל בתי השומרונים בשכם והביעו השתתפותם בצער המשפחה וציינו כי הם משוכנעים שהנפגעת היתה קרבן מקרי של הנסיון לפגוע בנוכחות הישראלית ביהודה ובשומרון. נכבדים ערבים ביקשו לבקר בבית יפה, להביע אישית את צערם ולהיוודע איך אפשר לפצות את בני המשפחה על הסבל והנזק שנגרם להם.

השומרונים בשכם לא שכחו עדיין את הסולחה שנערכה בין השומרונים לבין שכניהם הערבים לאחר שהועלתה באש חנות מכולת של שומרוני ונפרץ ביתו של בעל המכולת. באותה סולחה הבטיחו נכבדי שכם לשומרונים כי כדבר הזה לא יקרה עוד והבטיחו לפצות את הנפגע. הפעם, כאמור, הציעו השמומרונים לאותם נכבדים שבמקום סולחה יזהירו את תושבי עירם - צעירים ומבוגרים, עירוניים ותושבי מחנות הפליטים כאחד - מפני פגיעה בשומרונים, כדי שיהיה תוקף מעשי להבטחה שהבטיחו אז ולהצהרות הידידות שהם משמיעים באזני השומרונים בתדירות גבוהה בשנת האינתיפאדה.