בשורה לנשים הרות החוששות מפני הפלה. אבן התקומה התגלתה בירושלים ומחירה שווה לכל נפש. גם פליניוס הזקן הזכיר אותה "תרופה בדוקה" למניעת הפלות התגלתה בירושלים ומחירה שווה לכל נפש. את הבשורה הביא לירושלים החרדית אברך אחד, הלומר בכולל
חסידי גור, שהצליח לאתר את "אבן התקומה" האבן המיוחדת שקדמונים ייחסו לה סגולות למניעת הפלה אצל נשים הרות.
וכך כותב האברך בהודעתו: "בשמחה רבה ובעידוד מרנן ורבנן שליט"א הצלחנו לאתר את האבן שהיתה מקובלת מדורות כאבן תקומה המוזכרת
במסכת שבת ובפוסקים
כקמיע של מומחה לאשה שלא תפיל חס-וחלילה". מתחת להודעה לא שכח האברך השומר על עילום שמו, לפרסם את מספר הטלפון שלו.
בתלמוד, שעליו מסתמך האברך, נאמר "יוצאין באבן תקומה
בשבת" (כלומר מותר לטלטל את אבן התקומה בשבת אף במקום שאין
עירוב, משום שהיא מועילה למניעת הפלת העובר). במפרשים על אבן התקומה נאמר: "שקוראים לה האיטיטי והיא אבן עזה שצבעה ירוק כמו פרק ויאולה הירוקה".
תיאור אבן התקומה כסגולה למניעת הפלה מופיע גם בכתבי פליניוס הזקן, סופר רומי שחי במאה הראשונה לספירה וחיבר את
האנציקלופדיה הריאלית המקיפה ביותר של העולם העתיק. פליניוס נולד בנובום-קומום (קומו)
באיטליה ומשם עבר לרומא. היה יועצו של הקיסר אספסיאנוס ונלווה אליו במלחמותיו. בעת ההתפרצות הגדולה של הווזוב (אוגוסט 79), התפרצות שהחריבה את הערים פומפאי והרקולאום, מיהר פליניוס למפרץ נאפולי לסייע לאוכלוסיה הנפגעת, אבל הוא עצמו נפגע מן הגאזים המרעילים והאפר הוולקאני ומת.
נראה שידיעותיו של פליניוס על אבן התקומה נובעות מביקורו באץ ישראל בימי המרד הגדול. בספריו משבח פליניוס את התמרים הגדלים בארץ יהודה ויודע לפרט את כל הזנים והסוגים של התמרים שארץ יהודה
ויריחו נשבחו בהם. על סוג אחד של התמרים הוא כותב: "אנו מקדישים אותו לאלים, ואילו היהודים הנודעים בבוזם לכוחות העליונים מכנים אותו בשם "המוני" ". לדבריו אלה של פליניוס יש סימוכין גם במקורות היהודיים.
במסכת עבודה זרה (משנה א' פרק ה') ברשימת הסחורות שאסור לו ליהודי למכור אותם לעובדי כוכבים שמא הם יעבדו להם, נמנה הזן שעליו מדבר פליניוס.
פליניוס הקדיש פרק חשוב בספרו לאפרסמון שגדל בעין-גדי וציין את שיטת האדמה חרוכה שנקטו התושבים היהודים בזמן החורבן כדי שלא יפלו מטעי האפרסמון שלהם לידי הכובש הרומי. וכשנפלה עין-גדי כתב פליניוס את הדברים הבאים: "עתה עין גדי - כירושלים תל-אפר".
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות
למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By