שלושים וחמישה כבשים תמימים

השומרונים כבר מוכנים לחגיגה הגדולה. הכבשים ייאכלו בחפזון, על מצות ומרורים, ותוך כדי תפילות וסיפורי יציאת מצרים

גם השנה יציינו היהודים והשומרונים יחד את יציאת מצרים. ב-9 באפריל, בעת שאנו נשב מסובין, יערכו השומרונים את זבח הפסח שלהם בקריית לוזה אשר בהר גריזים. בשל האינתיפאדה, ובשל צמידותו של ליל הסדר לזבח הפסח, אין לצפות לבואם של אורחים יהודים רבים לחגיגה בהר גריזים.

שומרוני שכם כבר עלו לבתיהם המיוחדים אשר בהר גריזים בראש החודש, והם ישהו במקום עד למחרת חג הפסח, ואילו קרוביהם מחולון הצטרפו אליהם ימים אחדים לפני החג. כאן המקום לציין כי מאז פרוץ האינתיפאדה שוהים רבים משומרוני שכם בקריית לוזה וממעטים לרדת אל העיר.

טקס זבח הפסח של השומרונים מתחיל בין הערביים, כמו שכתוב בתורה, דהיינו בשעה 5.30 בערב. סמוך לשעה זו באה קבוצה גדולה של נכבדי העדה ושל אורחים רמי מעלה, ובהם ראש המינהל האזרחי, אל בית הכהן הגדול ומזמינים אותו אל מקום הזבח. הכהן הגדול נעתר כמובן להזמנה זו, ובא בראש הפמליה שלו אל מקום הזבח, ששם כבר ממתינים לו כל בני העדה השומרונית בשכם ובחולון ואלפי אורחים שהוזמנו לטקס.

בהגיע הכהן הגדול למקום, הוא עולה על אבן גדולה שבמרכז מקום הזבח ומתחיל בקריאת פרשת "יציאת מצרים" (שמות י"ב). אל המזבח מובאים כבשים תמימים, בני שנה, שקנו משפחות השומרונים ואשר נשמרים היטב החל מראש החודש הראשון של השומרונים. לפי הוראות הכהן הגדול נשחטים הכבשים בידי שוחטים, דמם נזרק אל יסוד המזבח ואילו שיערם מוסר באמצעות מים רותחים.

את החלקים האסורים באכילה שורפים על המזבח, ואילו את החלקים הכשרים מביאים צעירי השומרונים אל ארבעה תנורים גדולים ועמוקים שהוסקו שעות רבות קודם הזבח. לאחר שמכניסים את הכבשים אל התנורים, מכסים את פתחיהם בעפר רטוב ובשיחים, כדי שהחום יישמר עד סמוך לחצות. לאחר צליה של כארבע שעות פותחים את התנורים, ומציאים מהם את הכבשים ולקול ברכת הכהן הגדול שמים אותם על קערות גדולות וכל משפחה ומשפחה אוכלת בחפזון על מצות ומרורים, תוך כדי תפילות, שירה וסיפורי יציאת מצרים.

בשנת 1952 זבחו השומרונים שבעה כבשים בלבד. השנה, בשל גידול מספר השומרונים וירידת מחיר בשר הכבש, יוקרבו 35 כבשים. עד היום היו בהר ארבעה תנורים בלבד, וזאת משום שהעדה השומרונית מורכבת מארבעה בתי-אב (כהנים, דנפים, צדקה ומרחיב) וכל בית-אב נוהג להשתמש באחד התנורים, אבל עתה מתכוונים השומרונים לבנות עוד תנור או שניים. הסיבה לכך - הצפיפות בתנורים מאיטה את צליית הכבשים ומונעת מהשומרונים למלא את שמצווה התורה, "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות י"ב).