"מבוכת חמץ" שררה בקרב רבני השכונות ובתי הכנסת

רבני השכונות ורבני בתי-הכנסת בארץ נמצאו השנה במבוכה רבה לאחר שרב ברבנות הראשית דרש לבטל לחלוטין את מכירת החמץ ערב פסח לערבי.

בשבוע שעבר נפתחה הרשימה למכירת חמץ אצל רבני השכונות ובתי-כנסת, המשמשים כ "קבלני משנה" : אחרי ההרשמה אצלם הם מגישים את הרשימות לרבני הערים והם המוכרים את החמץ ערב פסח בטקס חגיגי לגוי, וכל מי שבא להירשם אצל רבני השכונות נותן לרב את אשר ידבנו לבו.

השנה התנהלה ההרשמה בעצלתיים מפני שהרב שמואל דוד שולל לחלוטין את המנהג של מכירת חמץ לפני פסח ללא יהודי, ומכירת קרקעות לפני השמיטה. את התנגדותו למנהג זה מנמק הרב משני טעמים: לאומי-אידיאולוגי, ומעשי.

הוא טוען כי הלגיטימציה של דרך זו (מכירת חמץ) הצטמצמה. לדעתו יש להקים בארץ חברה יהודית-ישראלית בלי להיעזר בגוי של שבת, של פסח ושל שמיטה. הנימוק המעשי הוא: בחו"ל, הגוי שקנה את החמץ, היה מאותה עיירה, הכיר את בתי היהודים והיתה משמעות לעובדה שידע כי כל המצוי בחדר פלוני או בארון פלוני "הוא שלו". כן היה מקובל בין השכנים להפקיד דברים; אך היום, הערבי שקנה את החמץ - האם הוא יודע היכן קיים קיבוץ או מושב פלוני שממנו קנה את החמץ על-ידי רב?

לאור כל זה מציע הרב דוד לבטל כליל את מכירת החמץ ולחלק את המוצרים שאינם רואיים לאכילה בפסח לשלושה סוגים: חמץ גמור (ולשתדל לחסלו כדי להימנע מלמכור אותו לגוי); מוצרים שאין בהם חשש של חמץ: אף על פי שאין להם הכשר לפסח, מותר להחזיק אותם בבית בפסח ואין למכרם; מוצרים שזורקים או מוכרים לפני פסח.