"החרדים תורמים יותר מאלופי צה"ל היושבים כפנסיונרים"

חרדים בירושלים קובעים, כי באמירת תהילים ותפילות הם תורמים למאמץ המלחמתי במפרץ הפרסי יותר מאשר אלופי צה"ל בעבר ובהווה, היושבים כפנסיונרים כפויים, מתוסכלים ומאוכזבים, שלכל היותר הם יכולים לתרום עצות לפרשנות - והכל מתבדה תוך יממה ולפעמים תוך כדי דיבור.

ישראל שפיגל, עורך "דגלנו" - בטאון צעירי אגודת ישראל - כותב בהקשר לכך כי הג"א הפך לחיל הקרבי ביותר ואנשים חסרי נסיון קרבי, ביניהם גם קשישים, הם לובשי המדים היחידים - ובתוכם מספר גדול יחסית של יהודים שומרי תורה ומצוות, המרבים בתפילות ובאמירת תהילים.

ישראל שפיגל רואה במלחמה זו אצבע אלוקים ומעשה נסים יותר מאשר בכל מערכות ישראל. לדעתו, בעוד ראשי המדינה החילונית מטפחים את האליל "כוחי ועוצם ידי", מדינה זו נדחקת בכוח לעמדה שממנה שוב לא תוכל, אף אם תרצה, להמשיך ולעסוק בכך.

"מי יכול היה להאמין אי פעם" - כותב שפיגל - "שממשלה בראשות הליכוד היא שתנהיג מדיניות זו של הבלגה, של נצירת-אש טוטלית, גם כאשר טילי סקאד מגיעים מעיראק לעבר הארץ באקט תוקפני פושע מאין כמוהו המשתווה רק למה שעשו הנאצים בימי הבליץ על לונדון במלחמת העולם השניה ? מי יכול היה לתאר לעצמו כי כאשר סדאם חוסיין בא לבצע את זממו נגד העם היהודי היושב בציון תבוא אמריקה על כל כוחותיה המזוינים האוויריים ותעניק הגנה על שמי ארצנו באמצעות טילים יקרים ומשוכללים ביותר, ה- "פטריוט", תוך כדי שהיא מבקשת ומתחננת שמדינת ישראל למען השם תשב בשקט ובחיבוק ידיים, לא תזיז אף חייל משלה, לא תבזבז אף פצצה משלה ולא תסכן חייו של אף לוחם יהודי וכל מה שהיא מבקשת לעשות הוא לא לעשות ?!"

לאור כל זה כותב שפיגל: "אנו רואים כי מן השמיים מפשיטים את המנהיגות החילונית מכל עדייה שהעטתה על עצמה במשך שנים רבות. הדבר נעשה בתהליך ממושך: אם במלחמת ששת הימים העזו שרים להכריז מעל כל בימה "על כוחי ועוצם ידי" וכפרו בעליל בניסי שמיים, באה מלחמת יום הכיפורים וטפחה על פניהם ושיקעה באדמה את אליל הכזב שהאמינו בו.

"אמנם ראש הממשלה, יצחק שמיר, והשרים למיניהם מכריזים השכם והערב: נגיב בכוח ונעשה זאת בזמן שאנחנו נחליט", אבל כל אחד כבר יודע ומרגיש שאלה אינן אלא הכרזות ריקות ונבובות והכרזות של גאווה נבובה המכסה על הידיעה האמיתית שאין לה עתה למדינת ישראל שום אפשרות להפעיל את צבאה ואם תעשה זאת היא מסתכנת עד מאד".