מתגעגעים לאותיות המרובעות

שתי תופעות מאפיינות את חיי היהודים בברה"מ: אורזים את המזוודות, ומקימים לתחיה את התרבות היהודית

בלנינגרד רואה אור באחרונה דו-שבועון יהודי בשפה הרוסית "נארוד מויי" (עמי) שמו. אין זה כתב-העת היהודי היחיד שצץ באחרונה בברה"מ. מאז הפרויסטרויקה מופיעים בכל עריה הגדולות של רוסיה וברפובליקות האחרות של ברה"מ עיתונים יהודיים, רובם בשפה הרוסית. בווילנה אף מופיע כתב-עת באידיש, "ירושלים דליטע".

אברהם קוואטרקו, עורך השבועון היהודי "פאלקס שטימע" היוצא לאור בוורשה, שמאז ומתמיד נקט עמדה עצמאית ולא היה אנטי-ישראלי ככתבי-העת שיצאו-לאור בברה"מ, קיבל באחרונה מכתב מעמיתו, עורך "נארוד מויי" (עמי) אלכסנדר פרנקל, בצירוף הגיליון הראשון של הדו-שבועון. המכתב נכתב באידיש ונאמר בו, בין היתר:

קווארטקו הגיב מיד ב "פאלקס שטימע" על תלונתו של פרנקל. הפרסטרויקה שחררה את כל העמים מאימתו של סטלין חדש, כתב קווארטקו, הייתכן שרק היהודים עוד יחושו על בשרם את סימני הרודן הרוסי-גרוזיני? הייתכן שלא יותר להם להיות מנויים על עיתון יהודי המופיע בוורשה ?" בסיום קרא לפרנקל ולעמיתיו להגיב בחריפות על מה שכינה "עוול משווע זה כלפי היהודים בברה"מ".

הגיליון הראשון של דו-השבועון "עמי" ראה-אור ב-6 ביולי 1990, הכיל ארבעה עמודים, ופורסם ב- 10,000 עותקים, במחיר חמש קופיקות לגיליון. במאמר-מערכת פנה העורך בקריאה נרגשת אל ציבור הקוראים ושיתף אותו בלבטיו. על מה לכתוב? שאל והשיב באותו מאמר, בראש וראשונה על העם היהודי ועל היהדות.

העורך מבטיח לפרסם בגיליונות הבאים רשימות על "המוסיקה של שפתנו היהודית שאותיותיה מזכירים תווי נגינה", על מנהגי ישראל ומסורתו, על חינוך וכן דברי פרוזה ושירה.

"אנחנו מודעים לאחריות הכבדה שאנו עומדים על שכמנו, אולם בקרבנו יוקדת האמונה, כי יחד עם קוראינו היקרים נצליח במשימה, יחד נחפש תשובות ופתרונות לבעיות שלנו", כתב העורך וסיים, ב- "ברכת "שלום" עתיקת היומין".

בגיליון הראשון של "עמי" יש מאמרים ורשימות על נושאים שונים, בין היתר על תולדות העם היהודי ועל העדות השונות שבתוכו. בגיליון מתפרסם שיר של אברהם שלונסקי שתורגם לרוסית וכן יש בו מדור המתקרא "שואה - הטרגדיה הגדולה ביותר של העם היהודי", שעורך אותו אלכסנדר פרנקל עצמו. תחת הכותרת "פקח עיניים עייפות" פורסמה סקירה מקיפה על משפטו של הסופר האנטישמי א. ז. רומננקו, שספרו, "ציונות תנועה גזענית", הופץ ב- 50,000 עותקים.

מדור מיוחד בגיליון עוסק בבעיות העליה מברה"מ ובו שאלות ותשובות של המתעתדים לעלות; מקום נכבד מוקדש לתולדות הקהילה היהודית בפטרבורג (לנינגרד) וכן נסקרים בהרחבה חיי היהודים בעיר זו כיום. למשל במועדון "קדימה" התקיימו שיעורים וקונצרטים על דת, מסורת מנהגים יהודיים, מוזיקה יהודית עממית וכללית. כן התקיימה פגישה בין סגל הקונסוליה הישראלית במוסקווה וישראלים העוסקים בענייני עלייה וקליטה, לבין הציבור היהודי בלנינגרד. במסגרת האוניברסיטה הפתוחה התקיימו שיעורים והרצאות על המסורת היהודית, הדת היהודית, כשרות ושבת.

ביום העצמאות של ישראל ערכו צעירים חגיגה. השתתפו בה כמאתיים איש. בבית התרבות על-שם ס. מ. קירוב התקיים סימפוזיון תחת הכותרת, "משפט הרופאים היהודיים אסור שיחזור שנית". השתתפו בו אנשים שנכחו במשפט זה, שנערך בשנים 1953-1955. חלק פעיל בעריכת הסימפוזיון לקחו חברי לשכת "בני ברית" בלנינגרד. באותו בית תרבות על-שם קירוב התקיים ערב-תרבות שהוקדש למרד סוביבור והוקרן בו סרט על מרד זה, שבראשו עמד הגנרל היהודי-סובייטי פצרסקי, בבימויו של פ. קוגן.

במערכת "פאלקס שטימע" נתקבל עיתון יהודי חדש, "דאס פאלק" (העם), המכיל שמונה עמודים, ובהם חומר היסטורי חשוב על יהודי ברה"מ במלחמת-העולם השניה. שני עמודים מוקדשים לראול ולנברג. "דאס פאלק" פונה לכל הציבור בברה"מ ולמוסדות היהודיים שם לפעול למען הקמת קרן לעזרת יתומי מלחמה וילדים נכים בברה"מ. עורכי "פאלק" הם בוריס נפלק ויעקב צוקרמן.

עורך "פאלקס-שטימע", בסכמו את הנושא, רואה כיום שתי תופעות עיקריות בחיי היהודים בברה"מ: האחת, אורזים את המזוודות; האחרת, מקימים לתחיה את התרבות היהודית שם.