בחצות, על הר גריזים

טקס זבח הפסח של השומרונים בהר-גריזים יתקיים ביום ראשון הבא, חודש לאחר ליל הסדר היהודי. כל בני העדה יהיו שם, לבושים לבן ומקלותיהם בידיהם.

בדרך כלל חל טקס זבח הפסח של השומרונים יחד עם ליל הסדר שלנו, יום אחריו או לפניו, אלא שהשנה חל פסח שלנו ב-30 במארס, תאריך שנחשב אצל השומרונים כשייך לחורף, והשומרונים, נאמנים למה שנאמר - "שמור את חודש האביב לעשות פסח" (שמות י"ב, ב') - אינם חוגגים את הפסח אלא אחרי ה-8 באפריל.

השנה יחוגו איפוא השומרונים את פסח ב-28 בחודש, שאגב הוא פסח שני שלנו - גם בשל עיבור השנה אצלם. בשעה שבלוח היהודי ספירת השנים נעשית מאז בריאת העולם - תשנ"א היא, כידוע, השנה ה-5751 לבריאה - מונים השומרונים את השנים מיום שהגיעו בני ישראל לארץ כנען. על-פי מניינם, זו השנה ה-3629 להגעתם.

הזבח ייערך בין הערביים. סמוך לשעה שש וחצי אחר-הצהריים, תגיע קבוצה גדולה של נכבדי העדה השומרונית משכם ומחולון ושל אורחים רמי מעלה, בתוכם ראש המינהל האזרחי ומושל שכם, אל בית הכהן הגדול יוסף בן אב-חסדה העבאתי, בן 72, להזמינו להתייצב בראש הפמליה ולהוליכה אל מקום הזבח. הוא ייעתר כמובן להזמנה.

במקום הזבח ימתינו לו כל בני העדה השומרונית משכם ומחולון, המונה השנה 547 נפש. חלקם יהיו לבושים לבן, כיוצאי מצרים, מקלותיהם בידיהם, ולמתניהם חגורות. בשנה רגילה מוזמנים אלפי אורחים לטקס. בהגיע הכהן הגדול למקום הזבח הוא עולה על אבן גדולה, שבמרכזה מקום המזבח. הכהן הגדול מתחיל בקריאת פרק יציאת מצרים (שמות, י"ב). אל המזבח מביאים 36 כבשים (על כל 18 נפש, כבש אחד) בני שנה תמימים, שנקנו מכספי כל השומרונים ונשמרו היטב, לבל ייפגעו, מאז החודש הראשון בלוח השומרונים שהוא ראש השנה שלהם.

לפי האות שנותן הכהן הגדול, שוחטים את הכבשים שוחטים מומחים. לאחר שפושטים את עורם ומנקים אותם בעזרת מים רותחים שמכינים בחביות גדולות הניצבות בשטח המזבח, מכשירים ומולחים אותם במשך שעתיים. את החלקים האסורים לאכילה, על-פי התורה, חותכים ושורפים על המזבח, ואת החלקים המיועדים לבני הלוויים (כהנים) נושאים צעירי העדה על שיפודי עץ ארוכים אל ששת התנורים הגדולים שבמקום, המוסקים בשבע טונות של עצי הסקה שעות רבות לפני כן.

משהוכנסו הכבשים לתוך התנורים, מכסים אותם בעפר רטוב ובשיחים כדי שהחום יישמר עד סמוך לחצות. לאחר צליה במשך ארבע שעות פותחים את התנורים ומוציאים מהם את הכבשים הצלויים, ולקול ברכת הכהן הגדול, ותוך כדי אמירת תפילות וסיפורי יציאת מצרים, שמים את הכבשים על קערות גדולות וכל משפחה לוקחת את חלקה ואוכלת בחפזון, על מצות ומרורים, כמו שנאמר. את הנותר שורפים על המזבח, תוך אמירת תפילות מיוחדות ויספורי יציאת מצרים.

יום לפני עריכת זבח הפסח מסיימים השומרונים את אפיית המצות מקמח שנשמר למועד במשך חודשים (מצה שמורה). ביום הזבח נוהגים השומרונים לא לאכול חמץ או מצה. לאחר שחיטת הכבשים רשאים השומרונים לאכול מזונם על מצה בלבד.

שומרוני שכם עולים לבתיהם המיוחדים שבהר גריזים כמה שבועות לפני חג הפסח (מאז האינתיפאדה הם גרים שם כל השנה), והשומרונים מחולון מצטרפים אליהם ימים ספורים לפני החג. הם שוהים בהר גריזים על למחרת הפסח. בחול המועד מקיימים השומרונים את מצוות ה "חיגוג" - הבאת ברכות החג איש לרעהו - וכל יומיים הם אופים מצות ועורכים פינקינקים משפחתיים בחורשות הגדולות שעל ההר. בשנים כתקנן הם שבים למחרת הפסח לבתיהם. אולם בשנות האינתיפאדה, כאמור, הם מעדיפים להשאר בהר.

לפי המקורות השומרוניים מנתה העדה בינואר 1991 (בשכם ובחולון) 547 איש, מהם 247 נשים, ו-300 גברים. מתוכם 234 נשואים, 288 רווקים, 25 גרושים ואלמנות.

השומרונים בישראל הם שריד לעם עתיק, שהוא לדבריהם נצר למלכות ישראל הקדומה. במאות הרביעית והחמישית לספירה מנו, לפי מקורותיהם, כמיליון ומאתיים אלף נפש וישבו בערים וכפרים רבים בארץ ישראל, מדרום סוריה ועד צפון מצרים. גזירות, רציחות, פוגרומים והמרות דת מאונס דלדלו את העם הזה עד ל-146 נפש ב-1917. משנות השלושים של המאה העשרים חל מפנה לטובה במצבה של העדה ומסתמנת התפתחות הדרגתית בכל התחומים.

השומרונים מודרכים על ידי ארבעה עיקרי אמונה: א. אל אחד, אלוהי ישראל; ב. נביא אחד והוא משה בן עמרם; ג. כתב-קודש אחד - חמשת חומשי התורה, תורת משה; ד. מקום קדוש אחד - הר גריזים. על ארבעה עיקרים אלה נוספה האמונה בבן יוסף, שיהיה נביא כמשה ויופיע באחרית הימים (מעין משיח שלנו). השומרונים חוגגים את חגי התורה בלבד, ואינם חוגגים את חג פורים וחנוכה, שלא נזכרים בתורה.

כדי להיות שומרוני, כלומר לדבוק בקהילה השומרונית, אין אדם צריך להמיר את דתו, אלא עליו להבטיח כי ישמור על ארבעת סימני ההזדהות איתם והם: יישוב ארץ ישראל ואי עזיבתה לעולם; השתתפות בזבח קרבן פסח על הר גריזים; שמירת שבת ככתבה וכלשונה בתורה; שמירה קפדנית על חוקי הטהרה והטומאה ככתבם וכלשונם בתורה (כלומר טהרת המשפחה).

השומרונים מלים את בניהם ביום השמיני. ילד וילדה המסיימים את קריאת התורה נקראים "חותמי תורה" (מקביל לבר-המצווה שלנו). ההתקשרות בין בני זוג אצל השומרונים נעשית בשלושה חלקים: קידושין, אירוסין ונישואין. רק השלב הראשון ניתן להתרה ללא גירושין. מקרי הגירושין אצל השומרונים נדירים. הנפטרים נקברים בבית העלמין בהר גריזים ושומרוני חולון נקברים בקריית שאול בתל-אביב, בחלקה המיועדת רק לשומרונים.