עיון ב "גושפנקא", בטאון ישובי גוש עציון, מלמד על הלך-הרוחות בישובי הגוש. גם כאן הרבנים הם הקיצונים ביותר עיון ב "גושפנקא", בטאון ישובי גוש עציון, מלמד על הלך-הרוחות בישובי הגוש. על השאלה שהוצגה לכמה מראשי
המתנחלים בעניין חסימת כבישים בעת הפגנות של מתנחלים, השיב הרב יעקב מדן, בנו של המנוח מאיר מדן, מי שהיה מזכיר
האקדמיה ללשון העברית ומחבר המלון העברי השימושי "מאלף עד תו":
"אמנם הן אינן חוקיות במובן המלה, אך פעולות אלו, הנקראות בלשון ההמון "מעבר רמזור באור צהוב", מקובלות בכל שלטון דמוקרטי. גם ברמת השרון חסמו תושבים כביש ליד ביתם בטענה של מפגע בטחוני ואיש לא בא אליהם בטענות, כפי שהיה גם במקרה המסובך יותר מבחינה חוקית ומוסרית, עקירת הזיתים באלון מורה, וזאת מהנחה ששיקולי
פיקוח נפש של הסרת מיסתור מן המחבלים הנחו את העוקרים".
שאול סולברג, מאלון שבות, סבור אחרת:
"אם ישנם מטעים בצידי הכביש שבהם תוקפים מוצאים מסתור, יש לדרוש בצורה תקיפה שהצבא, ביוזמתו הוא, יעקור אותם. עקירת עצים על-ידי התושבים היהודים באיזור איננה מועילה ועלולה להיות רק בומרנג שיופעל נגדנו וד"ל".
על שאלה נוספת, בדבר הקמת ישובים חדשים בעקבות פיגועים, משיב מעל דפי "גושפנקא" שאול סולברג, שגם בעניין הזה יש לתאם פעולה עם הרשויות.
דוד נתיב מאלון-שבות גורס, כי לא יתכן שאדם או גוף יעסקו בפעילות ביטחונית אם לא הורשו לעשות זאת מטעם הממשלה, הן משום שזה עלול להביא ל "לבנוניזציה" של המדינה והן משום שגופים העוסקים בכך ואין ביניהם תיאום עלולים לסכן זה את זה.
על השאלה בדבר עקירת עצים השיב נתיב, כי גם זה נתון בסמכותה של הממשלה או בסמכות הממונים, אבל אם אין מצידם פעילות המתבקשת מאירועים חמורים, אזי יש מקום לעשיה הפגנתית, שמטרתה לעורר את הממונים לפעילות. מה שנוגע להתיישבות, יש להקים יישובים, לדעתו, בעיקר על-פי תוכנית-אב מסודרת ומפורטת, אבל לפעמים יש לקדם תוכנית זו או אחרת כתגובה על אירועים חמורים. גם בתחום זה צריכה הפעילות, לדבריו, להיות מתואמת עם הממשלה, "אבל אם יש תחושה של "גמגום" מצד הממשלה, מותר וצריך לנקוט פעילות הפגנתית מעוררת".
את עמדתו בנושא "אנחנו והחוק - אנחנו וצה"ל" ניסח הרב מדן כך":
שתי טענות מרכזיות נשמעות נגד הפעולות שהוזכרו: אחת, כיבוד השלטון והחוק מחייב אותנו לשמור עליו גם כרוחו ולא רק כלשונו, שמירה למהדרין, בלא הליכה על הסף. והשניה, אל לנו לעשות דברים בניגוד לדעתם של מערכת הביטחון ושל
צה"ל, שחזקה עליהם, שהם משתדלים בכל כוחם להגן על חיינו ועל רכושנו. יש לי ספקות כלשהם לגבי נכונות הטענה הראשונה. במשפטו של הרוח מיפו (רצח שתי נשים וגבר בבית-מלאכה בעיר) טען הרוצח, שעשה זאת תמורת כסף שקיבל מראשי
האינתיפאדה. מספק הכספים הוא סרי נוסייבה, מיקירי
ירושלים תובב"א.
בתצהיר לבית-המשפט העליון בדבר אי-העמדתו לדין טענה הפרקליטות המלומדת, בין השאר, שבלאו-הכי יוצא נוסייבה עוד מעט לשנת שבתון לחו"ל, ולכן אין טעם להעמידו לדין. טענות הפרקליטות, כשמנעה את משפטה של
חנאן עשראווי, לא היו ברמה גבוהה יותר, מפאת קוצר הגליון לא נזכיר את
פייסל אל חוסייני ורבים אחרים. מדינה שזהו יחס הפרקליטות אליה, לכבודו של שלטון החוק, אל נא תבוא להטיף מוסר לאזרחיה".
אשר למערכת הביטחון ביו"ש, הרב טען שאינו יכול לומר דברים על כך, אך לא משום שאין מה לומר על כך, אלא מפני ש "הדברים כואבים מכדי שאוכל להעלותם על הכתב. למעלה מחמש-מאות הרוגי האינתיפאדה, ביניהם משתפי-פעולה רבים, אינם תעודת כבוד למערכת. בגבול הצפון, זה לא היה קורה".
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות
למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By