האינתיפאדה הנמשכת זה יותר מארבע שנים עוררה בציבור החרדי בעיות הלכתיות. הנה אחת מהן: האם המתפללים ברחבת
הכותל המערבי, המבקשים
להתפלל בציבור (כלומר במניין) צריכים לעמוד קרובים זה לזה במרחק של ד' אמות או שמא די בזה שאיש רואה את רעהו ושומע אותו, גם אם הוא במרחק רב?
בשאלה זו עסקו רבני חצר
חסידי בעלז בירושלים, וזאת בעקבות דלדול ציבור המתפללים ליד הכותל. בעקבות תקרית הירי
בהר הבית חדלו אנשים לבוא לכותל מחשש של התנקשות.
לאחר שהרבנים צללו בים התלמוד והפוסקים, העלו בחכתם את הפתרון ופסקו כי גם אם המתפללים מצויים במרחק גדול זה מזה, מותר לצרפם למניין. זאת בהסתמך על תפילה בציבור
בבית הכנסת, שכבר פסקו רבותינו כי גם אם האולם רחב-ידיים הוא והאנשים מרוחקים זה מזה בכל קצווי האולם אבל רואים ושומעים איש את רעהו - הרי זהו מניין.
הערות: * מדובר באירוע שהתרחש ב- 8/10/1990 בו מתפללי הכותל המערבי נרגמו באבנים, בעקבות זה תקפו כוחות המשטרה את הערבים בכדורים חיים - בסופו של יום נספרו 21 הרוגים מקרב
הפלשתינאים.
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות
למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By