התוכי שהשתתף בהגנת לנינגראד מת בגיל 200 [19/02/1975] - נח זבולוני - רנ"ז

שבע שנים ותלאות הלך לעולמו, "בגיל 200 שנה" (!) בעיר לנינגראד, התוכי המפורסם ז'אקו. גופו החנוט מצא את מנוחתו העולמית במוזיאון הגבורה בעיר, ששמו "המוזות לא שתקו". במוזיאון מוצגים מעשי הגבורה של אמני לנינגראד בזמן המצור הגרמני הממושך במלחמת העולם השניה. על התוכי מספר א. סרדבולסקי, סופר "טאס" בלנינגראד, בעתון הקומוניסטי באידיש "בירובידזאנער שטערן".

התוכי ז'אקו חי בששים שנותיו האחרונות אצל משפחת השחקנית ג.פ. סמצנקו. גם הזמרת גלינה פבלובנה, שהופיעה כ- 4000 פעם לפני חיילים ואזרחים בלנינגראד הנצורה, הופיעה תמיד עם ז'אקו, שמטבעו חונן בתכונות של שחקן מלידה. הוא ידע פרק בהילכות פנטומימה וה"רפרטואר" שלו כלל גם שירי מולדת ...

ז'אקו - ממשיך סופר "טאס" - שהיה חלק בלתי-נפרד ממשפחת האמנים בלנינגראד, נשאר בחיים בזמן המצור, בעת שאלפי תושבים גוועו ברעב, הודות למנות המזון שהיו מקבלים האמנים. הם היו מפרישים מהמנות חלק נכבד בשביל התוכי, ומתחלקים עמו בכל שווה בשווה ...

גם ז'אקו מצידו גמל חסד עם מיטיביו, וכפי שסיפרו באזכרה שנערכה לכבודו, לעתים קרובות בשעת הופעות האמנים לפני הנצורים נשמע לפתע מאחורי הקלעים של הבמה קולו הצרחני של התוכי הקורא: "קודא, קודא ז'אקו-שא !". היה זה אות האזהרה של ז'אקו, כי מטוסי האויב מתקרבים לעיר. ואמנם, תמיד, שניות ספורות לאחר קריאה זו, נשמעו סירנות האזעקה ...