האם התחננה לפני מותה: תדאגי שילדי יישאר יהודי - והוא גם על השואה לא ידע

"יש צדיקין באומות שיש להם חלק לעולם הבא" ... (תוספתא סנהדרין יג' ב)

ישנם חסידי אומות העולם וצדיקי אומות העולם, לשניהם לפי המסורת היהודית - חלק לעולם הבא. חסידי אומות העולם נקראים אלה המקבלים עליהם את עול שבע מצוות ונזהרין בהן ככתוב ברמב"ם הלכות מלכים: "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא (רמב"ם מלכים פח' הלכה יא').
לעומת זאת צדיקי אומות העולם הם לפינ"ד אלה שהוכיחו זאת במעשים ממש.

בימי חשבון הנפש וערב יום הדין שהנו גם יום הרחמים, נספר על אחת מצדיקי אומות העולם, פולניה צעירה, והיא רק בת 17, בימים השחורים ביותר של עמנו, כאשר סיכנה את נפשה ואת נפשות משפחתה על מנת להציל נפש אחת מישראל.

"הצילי את בני"

הדבר קרה לפני 24 שנה בדיוק. בעצם ההשתוללות של קלגסי היטלר כאשר אירופה היתה למרמס רגליהם, הובאה לאחד מצריפי בית החולים, אשר ברחוב ציבורסקה בקטוביץ, פולין, אשה יהודיה, אסירת מחנה המות. שכרעה ללדת.

הילד נולד בניתוח-קיסרי ואחרי זמן מה מתה האם. לפני מותה עוד פנתה האשה שלא גילתה את שמה לאחות הפולנית אליזה גאידה שעבדה בבית החולים במלים אלה:
אני הולכת למות. אמסור לך בקצור נמרץ תולדות חיי. הייתי סולאנית באופירה בבודפשט בהונגריה. בעלי אבי הילד, שימש כמנצח באותה האופרה. ככל היהודים נשלחנו לאושוויץ ושם מצא הוא את מותו בתא הגאזים. אני מבקשת ממך בקשה יחידה ואחרונה: הצילי את בני הרך, תדאגי שידע שהנו יהודי.

אליזה פרצה בבכי והבטיחה לקיים את הצוואה. אפילו תהא כרוכה בסכנת נפשות. עם תום השיחה עצמה האם היהודיה את עיניה לנצח. ואליזה החלה לתכנן תכניות כיצד להציל את הרך הנולד.

חשבון החיים והמתים

באותו צריף בבית החולים נולדו לאסירה אחרת שני ילדים. תאומים. הילדים לא האריכו ימים ומתו. אליזה גאידה החליפה את אחד התאומים בילד החי כדי שהחשבון של החיים והמתים יתאים. את הילד החי שמה אליזה בתוך חבילה והעבירה אותו למשפחתה הפולנית שבסביבה.

רק עתה החלה הדאגה לילד היהודי. אליזה דאגה לתעודת לידה ואחרי עמל השיגה עבורו תעודה מזויפת ע"ש מקס פרידריך יאדוך.

אולם דא עקא, משפחתה על עליזה היתה משפחה קתולית אדוקה וקרובי המשפחה החלו לרנן, כי לאליזה נולד בן בלתי חוקי ... דבר שהטיל כתם על המשפחה כולה. מצד שני החלו גם הגרמנים להתענין בילד הנולד, מיהו האב של הילד ואם איננו שייך לגזע הגרמני ...

כדי למנוע אסון הוחלט למסור את הילד לבית יתומים בבילסקה-ביאלה.

במשך 4 שנות שהותו של הילד בבית היתומים קיימה אליזה גאידה קשר הדוק עם התינוק היהודי, היתה באה לבקרו ומביאה לו מדי פעם ממתקים ופירות.

הילד נעלם

בשנת 1944, כשהצבא הרוסי התקרב לשלזיה העליונה וצבאות היטלר החלו לסגת מפולין, החליטה אליזה להוציא את הילד היהודי, בן ה- 4, מבית היתומים ולהביאו לביתה על מנת לקיים את צוואת אמו כפי שהבטיחה לה על ערש דווי ולמסור אותו למוסד יהודי, כדי שיתחנך כיהודי.

אולם בבואה לביסקה-ביאלה לקחת את הילד חיכתה לה אכזבה גדולה. עתה נודע לה כי עם נסיגת הגרמנים הועבר הילד יחד עם יתר היתומים לאוסטריה ומאז נעלמו עקבותיו.

אליזה לא אמרה נואש והמשיכה לחפש את מקס פרידריק יאדוך. היא התקשרה עם הצלב האדום הבינלאומי וגם עם מוסדות שונים לחיפוש פליטים. אולם כל החיפושים, במשך 20 שנה, לא הביאו תוצאות. הילד היהודי ששמו הנוצרי מקס פרידריך יאדוך לא נמצא.

מכתב מבופלו בארה"ב

ובאופן פתאומי קבלה אליזה גאידה, כיום אם לששה ילדים ובעלת חווה פרטית בזארי בסביבת קטוביץ, ידיעה מפתיעה מ "הצלב האדום" המערב-גרמני שמקס פרידריך יאדוך חי ומתגורר בעיר בופלו אשר בארצות הברית.

הקשר שנותק לפני כ- 20 שנה בין הילד היהודי לבין מצילתו הפולניה אליזה גאידא, חודש ואחרי חליפת מכתבים חמה הגיע מקס יאדוך לבקור אצל "אמו" בפולין.
אליזה גאידא רואינה ע"י עתונאים והראיון פורסם בהבלטה בעתונות הפולנית והאמריקאית.

היא סיפרה שלא יכלה לשכוח את הילד היהודי. תמיד - אמרה - חשבתי שהוא חי אי-שם וביום מן הימים גם אמצאנו. ועכשיו כעבור 20 שנה היא מקריאה את מכתבו הראשון של מקס אליה הנושא את התאריך 14 ביוני 1964, הוא כותב בין היתר:

האמת נתגלתה באושוויץ

עליזה גאידא ספרה לעתונאים כי בעת שקראה את מכתוב הראשון של מקס, התרגשה מאוד על הטרגדיה הגדולה שמקס שלה אינו יודע אפילו בשל מה נהרגו הוריו, אולם בעת ביקורם המשותף באושוויץ נתגלתה למקס כל האמת על הטרגדיה שלו ושל עמו ...

גם מקס יאדוך מסר בראיון לעתונאים, שפורסם בהבלטה רבה, כי:
מקס פרידריך יאדוך לא ידע על יהדותו, הוא חשב שהינו גרמני או פולני. לא "חשד" כלל שהנו ילד יהודי שהוריו נספו בשואה, כי גם על השואה לא שמע ...

עם קבלת הידיעה הראשונה כי מחפשים אחד מקס פרידריך, "שיערתי כי מישהו מקרובי מחפש אותו. הנני מאושר שמצאתי את אמי מצילתי, אבל את קרובי לא מצאתי.

בהוודע למקס על הוריו מפי מצילתו וכי אביו היה מנצח באופירה בבודפסט ואמו סולנית באופרה הדגיש כי הוא גאה בהם ועתה נודע לו ממי ירש את אהבתו וכשרונותיו למוסיקה, מקס מנגן על כמה כלי מוסיקה.

עכשיו הוא ורעיתו מצפים לילד. מקס עובד אצל מעסיק יהודי שגם הוא לא ידע שעובד אצלו יהודי.

כשמקס סיפר למעבידו את תולדות חייו, דאג זה לסדר הלוואה ע"י מוסדות יהודיים במקום, כדי לכסות את הוצאות הנסיעה של מקס ל"אמו" בפולין.

מקס יאדוך הצהיר בפני עתונאים כי הנו מאושר שמצא את "אמו", ושתודות לה נשאר בחיים.

אולם מחשבה אחת ויחידה מנקרת במוחו, מי הם הוריו האמיתיים? האם מישהו מקרוביו נשאר בחיים? האם יימצא אותם פעם?

ואילו אליזה גאידיא, אחת מצדיקי אומות העולם, שסכנה את חייה הצעירים ואת חיי משפחתה למען הצל נפש אחת מישראל. ראויה להכרה והוקרה לא רק "מבנה" מקס כי אם מהאומה העברית כולה.