העיתונות החרדית - כעץ על פלגי מים

מאז נבחר אהוד אולמרט לראשות העירייה, נהנית העיתונות החרדית בירושלים משטף בלתי פוסק של מודעות גדולות ממחלקת החינוך באגף לתרבות תורנית של העירייה, שבה שולטים כמובן החרדים. ועוד: איסור על תלמידי ישיבות להשתתף בהפגנות. הרב הירש מרגיע את ערפאת בקשר למעמדו בירושלים

לא היו ימים טובים לחרדים בירושלים, כבימי כהונתו של אהוד אולמרט כראש העירייה. מקופת העיריה נהנית גם העתונות החרדית.

מדובר במחלקת החינוך - אגף התרבות התורנית של העירייה, שלעת זקנה קיבלה עדנה, מאז כינונה של העיריה החדשה מציפה המחלקה של התרבות התורנית את העיתונים החרדים, השבועונים ואף היומיים בשלל מודעות ענקיות, המשתרעות לפעמים על פני עמוד שלם. המסתכם למשלם המסים בירושלים בהון עתק.

באחד הימים הרגילים, ספרנו, בשבועון חרדי, הופיעו לא פחות מאשר 13 מודעות, מטעם אגף התרבות התורנית של עיריית ירושלים. מודעות אלו מתפרסמות ביותר מ-10 עתונים ושבועונים. יש מודעות שמתחתן מופיע גם "שם המפורש" של האחראי על המחלקה מטעם "אגודת ישראל" ויש גם בלי שם.

גולת הכותרת של אחת המודעות מטעם האגף לתרבות תורנית, על התעוררות בחודש אלול אצל נשים חרדיות בירושלים, בה פרק חשוב בגסטרונומיה חרדית והוא, הרצאה של גברת אחת על "אפיית פשטידות, מתכונים וקוגל ירושלמי". כנראה שמצאו סימוכין באחד ממפרשי הרי"ף (רבינו יצחק ב"ר יעקב אלפסי) האומר: "וכל מי שאינו אוכל חמין (בשבת) צריך בדיקה אחריו אם הוא מין ואם מת יתעסקו בו "עממין".

יצויין, כי השבועון "שערים" , בטאון של פא"י, שאין לה נציג בעירייה, אינו נהנה מ "הטוב" של קופת העיריה והוא נמצא על תקן של "בן חורג" ומקופח לכל הדעות.

נגד הפגנות

"ועד הישיבות" בירושלים, ארגון הגג של הישיבות החרדיות והציוניות, שבראשו עומד הרב אליעזר מנחם שך, שבין היתר תפקידו גם לטפל במתן שחרורים (דיחויים) לבחורי ישיבות, שתורתם אומנותם, לא לשרת בצה"ל, אסר על תלמידי הישיבות להשתתף בהפגנות בכלל ובהפגנות פוליטיות בפרט.

ההשתתפות המאסיבית של תלמידי הישיבות בהפגנות של הימין ובמיוחד בהפגנה הגדולה שהתקיימה בירושלים "שהקינוח" שלה היה הפוגרום שערכו בערביי מזרח ירושלים. במחזה מעציב זה נראו הרבה כפות שחורות וגם "אקפעליושים" (מגבעות) שחורות של תלמידי הישיבות החרדיות. ההפגנה והתוצאה הדליקה נורה אדומה בקרב חוגי הישיבות.

בעקבות אירוע זה פרסם "ועד הישיבות" הוראות חמורות בקרב הישיבות. ההוראות ניתנו ע"י חברי ועד הפועל של "ועד הישיבות" המורכב מהיו"ר, הרב מנחם שך, והרבנים: האדמו"ר מסלונים הרב נח ברזובסקי, הרב שלמה זלמן אויארבאך, הרב שמעון ברוך שניאורסון ראש ישיבת "כוכב יעקב", מי שהוכזר כיורש את כס האדמור"יות של ליובאוויץ, ואחרים. בהוראות נאמר בין היתר:

בחוגי הישיבות החרדיות עוררה ההשתתפות של בחורי הישיבות בהפגנות, זעם ומורת רוח, החרדים סבורים כי ההפגנות הן מסוכנות ליהדות החרדית העלולות לסחוב את הנוער החרדי. והם מחפשים אמצעים כדי לנקוט במניעת הנוער החרדי להשתתף בהפגנות שעלולות להביא את הנוער החרדי לתוך השורות של הלאומיים ולאומניים. לדבריהם, ההפגנות הן "אם כל חטאת" מביאות לתוצאות חמורות שסופן פוגרום, רצח (מערת המכפלה) וחילול השם בפרהסיא.

מ "ועד הישיבות" נמסר, כי בחורי ישיבות שתורתם אומנותם ומקבלים דיחוי מלשרת בצה"ל כאשר נתפסים ע"י השלטונות שהם משתתפים בהפגנות הם מיד נלקחים "לקלט" וגם צפוי להם עונש של מאסר.

יצויין, כי ב "ועד הישיבות" גם ישיבות ציוניות ואפילו של "גוש אמונים" שמנצלים את הקוניוקטורה ומקבלים פטור מלשרת בצה"ל, מחוץ לישיבת הרב שלמה גורן "אידרה רבה" השוכנת ליד הכותל המערבי. הרב גורן בעצמו "מורשה" לתת פטורים מלשרת בצה"ל בגלל הקשרים הטובים שיש לו עם משרד הבטחון, כאשר שרת כרב ראשי של צה"ל.
תלמידי ישיבת "תורה ויראה" של "נטורי קרתא" אינם רשומים, כי אין להם תעודות זהות ישראלית, גם ישיבת "תולדות אהרן" וכן של סאטמר זקוקים לשחרורים של "ועד הישיבות".

הירש מרגיע את ערפאת

הרב משה הירש, השר לעניינים יהודיים ברשות האוטונומיה הפלשתינאית, חזר בימים אלה מ "ביקור תנחומים" אצל יאסר ערפאת בעזה. בו הרגיע את ערפאת בדאגתו מההתבטאויות של ראש הממשלה יצחק רבין, בנוגע לירושלים, בעת פגישת הפסגה עם המלך חוסיין בוושינגטון.

הרב הירש, בשובו לירושלים, אמר כי הוא מצא לנכון לנסוע לעזה על מנת להרגיע כאמור, את הנשיא שלו, כלשונו, לאחר שרבין מסר את הסמכות הדתית של הר הבית למלך הירדני.

הוא אמר לערפאת: אל דאגה. יש מקום במסגדי ירושלים לשניכם. ובנוגע לריבונות על ירושלים, הרגיע השר הירש את ערפאת ואמר לו: מר רבין, המלך של מדינת "פפסי קולה" כלומר ישראל, לו יש סמכות על ירושלים השווה לסמכותו של האשמדאי (מלך השדים) שתפס את כסא המלך שלמה. (מסכת גיטין דף ס"ח ע"ב).

הרב הירש הוסיף ואמר: לפי האידיאולוגיה היהודית הריבונות על ירושלים שווה לזו של הפלסטינאית, שנבחרו על ידיה תושביה הוותיקים של הארץ. שכולנו מחוייבים להיות נאמנים לו, ולכן כל ההבטחות של הציונים, קרי של ממשלת ישראל, הוא חלק מן המשחק הפוליטי שהכין הנשיא קלינטון שהוא זקוק לו כאוויר לנשימה בעת מצוקתו הפוליטית והאישית.

והוא פנה על ערפאת ואמר לו: כבוד הנשיא, אל לך לדאוג, שאפילו ארצות הברית הידידה הגדולה של ישראל, גורסת שהסטטוס של ירושלים הוא בינלאומי, ואין למר רבין שום סמכות על ריבונות של ירושלים כעל בירה ואפילו לא כראש העירייה ... ואינשאללה, ירושלים תהיה בעזרת השם, תחת ריבונות הפלסטינאית שיקפידו שיהודים לא יעלו על הר הבית, כמו שהפלסטינאים מקפידים שהארכיאולוגים הציונים לא יכתתו בקברים יהודיים ויחללו אותם ביריחו ובעזה.

הרב הירש חזר לירושלים לא "בידיים ריקות" הוא הביא את ברכת ערפאת לענר חפץ, בנו של ברוך חפץ, מעורכי כתב העת הספרותי "עכשיו" ואשר למעלה משנות דור תומך ופועל למען השלום באזורנו, ובנו ענר שהחל בדרכו ובעקבותיו את הברכה הבאה: בחתימת ידו של ערפאת "לענר חפץ איש השלום - יאסר ערפאת - 26.7.94".