מי היה מצודתי?

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]

הרשימה של מ. דבר "ההוצאה להורג של מצודתי" (שבועון ידיעות אחרונות - 7 ימים 16.4.82), לקוייה בחוסר וביתר ...

נתחיל בפרטים האישיים של מצודתי ברשימה זו: "מצודתי-פסטינג היה גבר כבן 40 גבוה וחסון, איש אצ"ל וחבר המוסדות המרכזיים של התנועה הרביזיוניסטית", פרטים אישיים כגון אלה, לגופא של העניין שנכתב ברשימה אינם חשובים ואינם קובעים. אבל כשבאים לתאר את מצודתי כבוגד שנידון למוות עבור הבגידה וכן הוצא להורג ע"י פסק דין שניתן ע"י בית דין שדה שהתכנס באחת החורשות של נתניה, ולפי בעל הרשימה היו השופטים שדנוהו למוות עמיחי (גידי) פאגלין קצין המבצעים של אצ"ל ואח"כ היועץ של ראש הממשלה מנחם בגין לענייני טרור שנספה בתאונת דרכים, ויצחק פוקס בעל בית חרושת ליהלומים בנתניה שגם הוא אינו בין החיים, גם פרטים אישיים אלה צריכים לתאום את המציאות.

אגב, יש לשאול את אלה שמינו את השופטים לדון את מצודתי למוות, מי שמכם? ומי סמכם (מלשון סמיכה) ?, לדון למוות איש שהיה חשוד בבגידה שלפי ההלכה היהודית אפילו היה מצודתי בגדר של רודף אחר חבירו להרגו שמותר לכל אחד ואחד להקדים ולהרגו, אך יש גם הגבלה והגדרה בהלכה זו, והיא, אם אפשר להצילו באחד מאביריו, כלומר שלא יכול להגשים את זממו, ולא הציל, כלומר לא עשה זאת, אלא הרג את הרודף אז הוא חייב ונהרג עליו (סנהדרין דף נ"ז ע"א וע"ב). ואפילו סנהדרין [שהיא] שלכל הדעות הסמכות העליונה לדון בדיני נפשות, אף הם לפי ראב"ע אם הורגת אחד בשבעים שנה נקראת חובלנית (מכות א').

את מצודתי הכרתי בתקופת מלחמת האצ"ל בבריטים. לצורך מימון פעולות המאבק יסד האצ"ל מכשיר כספי בשם "מס חזית ישראל", בדומה לקרן תל-חי של התנועה הרביזיוניסטית והצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה). מצודתי נשלח ע"י האצ"ל לירושלים כמתרים וגובה של ה "מס". מפקדו הישיר בירושלים בפעולות גביית המס היה דב מילמן ח"כ לשעבר מטעם חרות וכיום שגריר של ממשלת "הליכוד" באחת הארצות.

מצודתי היה נאמן לתפקידו ומילא אותו בחריצות ובכושר מיוחד במינו, על חייו היה מספר כי הוא ניצול השואה ואין לו אח וקרוב בארץ, עובדה זו מתאשרת בכך, כי עברו כ-37 שנים מאז שהוצא להורג ואף אחד לא קם ופנה מן המשפחה או מקרוביו לבקש לטהר את שמו ולהביאו לקבר ישראל כפי שנעשה לאליהו גלעדי וללוי, מסיבה פשוטה כי לא היה כזה.

מצודתי היה גבר מוצק אך נמוך קומה, לא היה חבר - כפי שנאמר ברשימתו של מ. דבר - במוסדות המרכזיים של התנועה הרביזיוניסטית ונדמה כי אף במוסדות המקומיים של תנועה זו לא תפס עמדה. שירת בצבא הבריטי נפצע בידו וצלקת כסימן לפציעה נשארה בידו האחת.

מצודתי היה מסור מאוד לפעולות ה "מס", על הצלחותיו בהתרמת כספים לטובת הקרן היה מספר לידידיו בירושלים כל מיני סיפורים. היו שנתנו בעין יפה, גם היו שסרבו לתת, אבל עם כולם היה מצודתי מסתדר. הוא סיפר כי החברה הירושלמית מן וברמן שהיו [לה] סניפים בכל הארץ, היא עסקה באימפורט עצים, תרמה ל "מס" 300 לירות פלשתינאיות טבין ותקילין, סכום זה שולם בשלושה תשלומים, בשעתו היה זה הון עתק. היו גם שסרבו כאמור, כמובן שלא היו בידי מצודתי אמצעי כפייה מיידיים, אך כשהיה נתקל בסירוב היה לסרבן אומר "שלום" יפה והולך, אבל כעבור דקות שניות היה חוזר ושואל "בתמימות" את בעל העסק או בעל החנות שסירב לתרום את השאלה הבאה: תגיד לי בבקשה כמה שווה החנות שלך או העסק שלך? המסרב הבין את הרמז ה "דק" והיה מבקש ממצודתי לשבת בכדי להגיע לעמק השווה על גובה הסכום ועל זמן פרעונו ...

מצודתי נעצר ע"י הבריטים ונשלח ללטרון ומאז לא שמעו עליו. דבר זה היה תמוה לרבים בגלל העובדה שכל טרמפיסט שקפץ על עגלת האצ"ל לא ח"ו בזמן המאבק אלא ערב הקמת המדינה ולאחר צאת הצבא הבריטי מארץ ישראל, ניצל את מרפקיו ונהנה מן הטרמפ, ואותם אתה יכול לפגוש במפלגת חרות בכנסת ובחברות ממשלתיות, ואילו שמו של מצודתי הוא בבחינת בל יזכר ובל יפקד. נכון היו שמועות כי מצודתי הוצא להורג ע"י אצ"ל ובשעת ההוצאה להורג סיפרו כי עמד דום ושר "התקווה" וזעק: אני חף מפשע. אבל אלה היו רק שמועות ותו לא, ואלה אשר ידעו את האמת מה שקרה למצודתי, הפונים אליהם לשוחח על נושא זה נתקלו בקיר אטום ובסירוב גמור ...

והנה בא מר מ. דביר ופירסם רשימה המאשרת את השמועות כי מצודתי הוצא להורג ע"י אצ"ל בעוון בגידה. ברשימתו של דביר ישנם כמה פרטים התואמים את המציאות, כמה אי דיוקים וכן פרטים רבים השנויים במחלוקת ...