החרדים תובעים לסלק את השער עם השלט "טליתא קומי"

הכתובת על השלט, שהוא חלק משער-זיכרון לבית ספר לנערות שנבנה בשנת 1868 ונהרס לצורך הקמת מגדל העיר, לקוחה מהברית החדשה. החרדים רואים בכך אות-קלון לעיר הקודש

בקרן הרחובות המלך ג'ורג' ובן יהודה במרכז ירושלים הוקם בשעתו שער ועליו שלט בלועזית TALITAKUMI ("טליתא קומי"). רבים מתושביה הדתיים והחרדים של העיר תובעים לסלק את השלט עם השער בטענה שיש בהם משום אות קלון לעיר הקודש.

לפני שמונה שנים פנה הרב יצחק שילת מירושלים אל ראש העיר דאז טדי קולק והעמיד אותו על חומרת המשמעות של השלט. הוא עשה זאת בעקבות הריסת הבית ברחוב המלך ג'ורג', שנקרא "טליתא קומי", לצורך הקמת רב-קומות על שם הד"ר מזיא באותו מגרש. במקום הבית ההיסטורי הציבו אז שער זיכרון עם השלט "טליתא קומי" שני חלונות וצלב.

בית "טליתא קומי" הוקם בירושלים לפני 126 שנה על-ידי חברה מיסיונרית גרמנית. הבית היה בית ספר לנערות, רובן ערביות, והמורות היו נזירות. הגרמנים קראו לבית הספר בשם: "טליתא קומי", ושלט הנושא את השם בלועזית היה קבוע בחזית הבית.
השם "טליתא קומי" לקוח מהברית החדשה (מרקוס, פרק ה' מ"א). בסיפור על תחיית המתים, הובאה ילדה קטנה, שמתה מוות קליני, בפני ישו הנוצרים ושם (מרקוס) נאמר: "ויאחז ביד הנערה ויאמר לה טליתא קומי, אשר פירושו הילדה אני אומר לך קומי נא, ומיד קמה הילדה והתהלכה והיא בת שתים עשרה שנים".

קולק, שלא היה תלוי בקולות החרדים, לא התייחס לפניית הרב שילת. אולם כיום, כאשר החרדים שולטים בעירייה, הם תובעים לסלק את השער והשלט, שמהווים אות קלון לעיר הקדושה ירושלים.

שנאת חינם בין רבנים

עורך "קשוט" מרחיב את הדיבור על שנאת חינם בין רבנים, ושואל למה הוזכרה שנאת חינם בתפילת חזרת הש"ץ של הימים הנוראים, שם כתוב: "אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה ... ושנאת חינם מעלינו מעל כל בני בריתך". למה שנאת חינם ולא שנאה בכלל? כי שנאה רגילה תלויה בדבר, בטל הדבר בטלה השנאה. ואילו שנאת חינם, שאין לה טעם, אינה בטלה לעולם.

ועל השאלה מתי תיעלם שנאת חינם" יש שתי תשובות: האחת" כאשר השנאה לא תשתלם ואף תגרום להפסד, אולם בעוונותינו הרבים המצב היום הוא הפוך, השנאה נתפסת כמעין תעודת הכשר המעידה כביכול שהשונא מקנא קנאת השם. השנייה, כאשר גדולי ישראל יתערבו, תיפסק שנאת חינם בין רבנים.

פסל עדיף על עיתון

מה חמור יותר: חילול שבת או הפצת עיתונים חילוניים? על שאלה הלכתית זו ישבו רבנים על המדוכה וטרם באו לעמק השווה. השאלה התעוררה ביתר חומרה לאחר שחרדים הגבירו את ההפגנות נגד תחבורה בשבת ברחוב בר-אילן בירושלים. באותו רחוב, המאוכלס ברובו בחרדים וחסידי חב"ד, יש תחנת דלק המחלקת עיתוני ערב חינם למי שממלא את מכוניתו בדלק, ועל זה אין מפגינים. הטענה היא כי בעיתוני הערב יש עמוד שלם ולפעמים שניים עם כתבות וטלפונים של נערות ליווי ושירותי מין, ואין פוצה פה ואין מפגין.

על הפצת עיתונים חילוניים בשכונות חרדיות בירושלים ובבני ברק התריעו בזמנו האדמו"ר מסטמאר יואליש טייטלבוים והאדמו"ר מקלוזנבורג, זכר שניהם לברכה. האחרון קבע שמוטב להכניס לבית עשרה פסלים (צלבים) מאשר עיתון חילוני אחד, כי עיתון חילוני הוא בבחינת עבודה זרה ו/או גילוי עריות, שעל שניהם נאמר "ייהרג ובל יעבור".

החרדים מתחבטים עכשיו בשאלה האם לא צריך להפגין יותר נגד הפצת עיתונים חילוניים, שיש בהם הרבה מן התועבה, מאשר להפגין נגד חילול השבת. לדבריהם, אם יפגינו נגד העיתונים החילוניים ביתר שאת וביתר מרץ ימנעו בכך גם חילול שבת.

מדריך מקוואות

מחלקת המקוואות שעל יד משרד הדתות בירושלים, הוציאה לאור חוברת על הפעלתן ואחזקתן של המקוואות. החוברת, הנקראת "מקוואות" מיועדת לבת ישראל.

מנכ"ל המשרד, עו"ד זאב רוזנברג, הקדיש שורות ספורות לחוברת שהמוטו שלהן נלקח מפרשת השבוע "תולדות", שם נאמר: "כי עתה הרחיב השם לנו ופרינו בארץ". רוזנברג כתב בין היתר: "שמירת חוקי הטהרה היא, אפוא, לא רק עניינו של הפרט. על כף המאזנים מוטל גורל דמותו הרוחנית והחברתית של עם ישראל לדורותיו. אי לכך נושא המקוואות תמיד בראש מעיננו. אמנם לצערנו אין אנו יכולים לחולל נסים, אולם בעזרת השם נשתדל מאוד ונעשה כל מאמץ אפשרי להקצאת משאבים מרביים לקידומו של נושא חשוב זה".

בפתח החוברת נאמר: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ... התלמוד מספר לנו שכל המים בעולם מקורם בנהר שיצא מגן העדן. והשלכה לכך היא כאשר האדם מקשר עצמו עם מים טבעיים אלו, אזי הוא יוצר קשר מחודש עם נהרות העדן. והמקווה אשר נושא בקרבו את המים החיים מסמל את מי הבראשית, מי גן עדן".

גולת הכותרת של החוברת היא התפילה שיש לאומרה כאשר האישה יוצאת מבית הטבילה בחדר ההמתנה בלבוש ולאחר נטילת ידיים והיא: [מוצגת בתמונה משמאל]
.

מדריך לזוג המתגרש

ביטאון "קשוט" לענייני רבנות ויהדות, היוצא לאור בירושלים בעריכתו של הרב יהודה הרצל הנקין, מצרף בגיליונו השלישי נספח: "חוברת הדרכה לזוג הבא להתגרש", שחיבר הרב חגי פנחס בר-גיורא. בחוברת כלולות תקנות בתי הדין בישראל; עשיית שלום בית; הארכת הדיונים עד נתינת פסק דין; בירור שמות בני הזוג הבאים להתגרש; תהליך סידור הבט; הביטולים לפני הגט; סדר כתיבה ונתינת הגט; מעשה בית דין; ותרגום לשון הגט לעברית שנכתב בארמית.

כידוע, זוג הבא להירשם לנישואין במועצות הדתיות מקבל חוברת הדרכה. ועתה גם מי שבא להתגרש מקבל חוברת. החוברת שנויה במחלוקת בין דייני בתי הדין הרבניים העוסקים בענייני גיטין וקידושין. ישנם המברכים ורואים הופעתה בעין יפה, וישנם המסתייגים ממנה מחשש כי תנוצל לרעה על-ידי אחד הצדדים.

מה שלא שנוי במחלוקת, כותב עורך "קשוט", שבתי הדין הרבניים זקוקים במידה מסוימת להיות דעתם מעורבת עם הבריות וסימוכין לכך, במסכת כתובות י"ז ע"א, שם נאמר: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". וראוי שדעתם של דיינים תהא מעורבת עם הבריות, כי לפי סקר שערך משרד הדתות לפני שנתיים, אחוז הדעות השליליות כלפי בתי הדין הרבניים הוא הגבוה מבין כל השירותים הדתיים.

מאידך גיסא, מוסיף הרב הנקין ואומר, חשוב להדגיש כי אין בממצאים האלה שום ביקורת כלפי בתי הדין וגם לא הפתעה, כי טבעי שבתי דין אשר עוסקים בכפייה ובליבון סכסוכים כאובים אינם מוקד לאהדה. כך או כך כל דיין הוא שליח דרחמנא (שליח הקדוש ברוך הוא), וגם שליח כלפי הציבור הרחב. הארת פנים ויחס חיובי לפונים לבתי דין ודברי הסברה כאשר יש להם מקום, בכוחם לעשות נפשות – טוען הרב הנקין.

וכדי לסיים בטוב: בסוף החוברת מאחלים הדיינים למתגרש ולמתגרשת שיצליחו בדרכם החדשה והם מסתמכים על המלה גט, שראשי התיבות שלה: גמר טוב.