נצרים - הוויכוח החל עוד ב-1986

הצעה להעתיק את נצרים בגלגולו הראשון לתחומי הקו הירוק, שהועלתה בשנת 1986 על ידי ניסים זווילי בתפקידו כראש המחלקה להתיישבות בסוכנות, הוסרה מסדר היום לפי בקשת ראש הממשלה דאז. מתיישבי נצרים כיום אינם משתייכים לקיבוץ הדתי, אלא באו במקום חברי הקיבוץ של אז, שנטשו את המקום

נצרים לא עלתה לכותרות רק באחרונה, עקב המצב הבטחוני הייחודי שלה. כבר לפני שמונה שנים הועלתה הצעה להעתיק אותה ממקומה, לתוך הקו-הירוק והצעה זו עוררה ויכוח ציבורי רחב. בלחץ שהפעיל ראש הממשלה דאז [שמעון פרס - א.ז.] הוסרה ההצעה, אולם מאז ועד עתה התעוררה השאלה של העתקת נצרים ממקומה בהזדמנויות שונות, בעיקר בהקשר לתקריות בטחוניות.

להלן תקציר של חליפת מכתבים בנושא זה, שהתנהלה בין נסים זוילי, אז ראש החטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית, לבין מזכיר הקיבוץ הדתי יצחק פלנזר, שפורסמה בבטאון הקיבוץ הדתי "עמודים" בחודש אייר תשמ"ר (1986).

ניסים זוילי העלה את ההצעה להעתיק את נצרים לתוך הקו הירוק, אך לאחר שראש הממשלה דאז ביקש ממנו להסיר את הצעתו, הוא כתב ביום ג' אייר תשמ"ו (12.5.86) למזכירות הקיבוץ הדתי בתל אביב: ההצעה להעתיק את קיבוץ נצרים (המשתייך לקיבוץ הדתי) אל תחומי הקו הירוק, שהופנתה אל ראש הממשלה ושר הביטחון, עוררה ויכוח צבורי רחב ותגובות שונות, שרובן התעלמו מן הנימוקים האמיתיים אשר הביאו לגיבושה על כל משמעויותיה והתמקדו בהתקפות שלוחות-רסן שבסיסן סיסמאות שדופות.

בהמשך מכתבו מצין זוילי, כי בסוף השבוע שלפני כתיבת המכתב פנה אליו ראש הממשלה וביקש ממנו, משיקולים השמורים עימו, להסיר את הצעתו המקורית בנושא נצרים. לפניה זו הצטרפו פניות רבות של גופים ושל חברים, שהמשותף לכולם חוסר-נכונות להתייחס לנושא במונחים התיישבותיים ומקצועיים וחזרה לוויכוח פוליטי מפלגתי.

זוילי מוסיף וכותב: האמת היא, כי התגובות המתייחסות נותנות לי את התחושה הקשה שאנחנו חיים עדיין בתקופה שבה העם והמערכת הפוליטית אינם בשלים לדיונים ענייניים על עתיד ההתיישבות, וכי הטראומה של פינוי ימית הותירה את רובנו חרדים וחסרי יכולת התדיינות.

בהמשך מכתבו מודיע זוילי: לאחר לבטים קשים מאוד, ולמרות שאני משוכנע כי הדרך שבה הצעתי להתמודד עם הבעיות שעלו ברצונת עזה היא הפתרון היחיד למצוקות שאליהן נקלענו, ולמרות הגיבוי המלא שאני זוכה לו מהדרג המקצועי - בעקבות בקשתו של ראש ממשלת ישראל אני מודיע לכם בזה, כי החלטתי להסיר את הצעתי להעתיק את קיבוץ נצרים לתחומי הקו הירוק.

אחד השיקולים המכריעים להחלטתו להוריד את הצעתו הוא לא להשאיר את חברי נצרים בתחושה של אי ודאות לגבי עתידם.

זוילי מסיים את המכתב באיחולי הצלחה לנצרים, שייהפך למשק וקיבוץ פורח גם במיקומו הנוכחי.

כיום, כפי שידוע, מתיישבי נצרים אינם משתייכים עוד לקיבוץ הדתי, אלא הם באו במקום חברי הקיבוץ של אז, שנטשו את המקום.

בתשובה למכתבו של זוילי כתב לו מזכיר הקיבוץ הדתי יצחק פלנזר הבהרות לכמה נקודות מרכזיות הקשורות בפרשת נצרים.

פלנזר ציין, כי תגובתו של זוילי היתה עניינית ומתונה, וודאי לא היתה בגדר "התקפות שלוחות רסן", כפי שהאשימוהו גורמים מסויימים. הוא הביע את אמונתו בכנות כוונותיו של זוילי, אך יחד עם זאת הסתייג מצורת העלאת הנושא בכלי התקשורת, ללא הידברות מוקדמת עם מזכירות הקיבוץ הדתי.

פלנזר כתב, כי ההחלטה לעלות להתיישבות בנצרים נבעה משיקולים התיישבותיים ענייניים, על פי החלטת הממשלה ולאחר שהשתכנעו שהמקום מתאים ליישוב יהודי.

הוא הוסיף וציין, כי בפרוגרמה לנצרים, שהוכנה על ידי חבל הנגב לבקשת ראשי הסוכנות היהודית ומנכ"ל המחלקה להתיישבות, מדובר בפירוש על שני יישובים קיבוציים שישתייכו לקיבוץ הדתי וישלימו את גוש סעד - עלומים, כי הקיבוץ הדתי דוגל בקונצפציה רוחנית, כאשר הזיקה של יישובים אלה מזרחה, ומשום כך אין כאן שאלה של אוכלוסיה ערבית צפופה. יתר על כן, האוכלוסיה הערבית בין בריכות הביוב של עזה לבין נחל הבשור דלילה ביותר.

אשר לעתיד נצרים, כתב פלנזר: עכשיו, כשמוסכם על הכול שקבוצת נצרים תישאר במקומה הנוכחי, עלינו לפעול יחד לחיזוקה ולפיתוחה. באופן מיידי יש לדאוג לחיבור היישוב באמצעות כביש ישיר לעלומים ולסעד. וכדי להוציא את נצרים מבדידותה, יש לנצל את הפוטנציאל הטמון באיזור להקמת יישובים יהודיים נוספים.

בגליון "עמודים" מחודש סיון תשמ"ו, חודש לאחר פרסום חליפת המכתבים הנ"ל, פורסמה מאקאמה בשם "קיבוץ נצרים - הזדמנות לגעת בארץ ישראל" מאת אורי איתיאל. בין היתר הוא גם ניבא על אחריתה של נצרים וכתב:
עוד נאמר במאקאמה שלו:

כל תוספת מיותרת.