שירו של ביאליק - בומרנג

"המטרה מקדשת את האמצעים". כלל גדול זה אימץ "מטה המאבק לביטול זכויות האוטונומיה" בירושלים, שבראשו עומדים: אליקים העצני, שלמה באום, אל"מ (מיל) משה לשם ואחרים.

"טיפלנו" לפני זמן מה ב "מטה", אבל לדאבוננו הוא ממשיך בדרכו והגדיש את הסאה, כאשר פרסם לצורך התעמולה שלו נגד הממשלה את שירו של המשורר חיים נחמן ביאליק "ראיתיכם שוב בקוצר ידיכם", שנכתב כאשר נערך הקונגרס הציוני ה-17 בבאזל, בשנת תרצ"א (1931). הרקע לשיר הוא מעשהו של מנהיג הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי, אשר קרע את כרטיס הציר שלו ועזב את האולם, והתוצאה הייתה קרע בהסתדרות הציונית.

את שירו מסיים ביאליק במלים אלה: "איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה".

דברים כדורבנות, המיועדים לרוויזיוניסטים, אבות העצניים, הבאומים הלשמים ואחרים.

נזכרתי באמרה מפורסמת של חוקר השואה הד"ר יוסף קרמיש, בעצמו ניצול השואה, שאמר על אחד שפירסם על השואה הרבה, אך רק מעט מזה היה אמת: "הכותב חושב, כנראה, שהוא היחיד ששרד מן השואה, ולכן הוא מעז לכתוב מה שכותב". גם אנשי "מטה המאבק לביטול זכויות האוטונומיה" חושבים, כי רק הם יודעים למי היה מיועד שירו של ביאליק, אחרת לא היו מפרסמים אותו, כי הוא משמש בומרנג נגדם גופא ...

"כשצריכים את הגנב" ...

מעניין לעניין ובאותו עניין, בפרסום של "מטרה" הם מצטטים את מאמרו של מאיר שלו שפורסם ב "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "מתביישים בעברית?" בו מטיף שלו מוסר לרבין ולפרס על שנאמו בטקס קבלת פרס נובל באוסלו באנגלית ולא בעברית ... על כך כבר נאמר באידיש "אז מדארף דעם גנב נעמט איהם אראפ פון שטריקל" כלומר: "כאשר צריכים את הגנב, מורידים אותו מהחבל" ...

ידועה דעתם של האדונים מהמטה על דעותיו של מאיר שלו ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בקורמיזא ...

ציות לפקודה והלכות מרעום

מה דינה של פקודה הניתנת לחייל מפי קצין בצה"ל? האם היא בבחינת "הלכה למשה מסיני" ואין לערער עליה? או אולי דווקא כן ניתן לערער? – על שאלה הלכתית זו ישבו על המדוכה בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, בלי קשר לפסיקת רבנים, שאין לציית לפקודה של קצין בצה"ל המורה לחייליו לפנות יישובים ביהודה ושומרון (ואולי גם בעזה).

בעלון "קשר עין", המיועד לתלמידי ישיבת "מרכז הרב" המשרתים בצה"ל והיוצא לאור בירושלים, בגליון חודש טבת, דן משה ברגמן בשתי בעיות הלכתיות בשירות הצבאי. הוא כותב, כי למרות הפריחה בספרות התורנית המיועדת לחיילים דתיים, נתקל בשירותו הצבאי במספר בעיות שטרם מוצו בספרות התורנית.

הראשונה: בשבוע מסויים התקבצו פלוגות שונות יחדיו והצליחו, בעמל רב, לתאם בין מפקדיהן זמן קבוע לתפילה, וכך יכלו להתפלל במניין.אבל באחד הערבים, כעשר דקות לפני הזמן הקבוע לתפילת ערבית, ניגש אליו הרס"פ וביקש שינקה ויסרוק שטח מסויים בבסיס. לטענתו, כי עליו ללכת להתפלל, הגיב הרס"פ בסירוב מוחלט. גם בקשתו לבצע את העבודה שוודאי לא היה בה משום פיקוח נפש, לאחר התפילה, לא נענתה. טענתו של הרס"פ הייתה כי פקודות מטכ"ל מחייבות אותו לתת זמן להתפלל, אך אין שום הוראה האומרת באיזה זמן יתבצע הדבר, ואין זה מחובתו לשחרר אותו דווקא בשעה זו להתפלל במניין, אלא בשעה שהוא ימצא לנכון.

מאחר שמשה ברגמן הרגיש שהסירוב נובע מחוסר התחשבות בולט, הוא סירב למלא את הפקודה והלך להתפלל במניין. המ"פ שפט את ברגמן על כך והוא יצא זכאי ... אולם משה ברגמן לא הסתפק ב "זיכוי" והפנה את השאלה אל הרב הצבאי יצחק קופמן, שחיבר ספר בשם "הצבא כהלכה", וזו הייתה תשובתו: "אין ספק, כי זכותו של החייל לא רק להתפלל, אלא גם להתפלל בציבור (מניין), או להתפלל בשעות קבועות – על פי החוק הצבאי.

עם זאת ראוי להסב את תשומת לב הרבנות הצבאית, שיש לקבוע בפקודות מטכ"ל במפורש, את זכות החייל לתפילה בציבור. האם יש לסרב לפקודה במקרה הנ"ל? על כך משיב הרב קופמן "ייתכן שכן, אך רק לאחר הסבר נינוח ושקט, ובירור (ההדגשה במקור). האם העבודה הנדרשת סובלת דיחוי, או שלפי ההלכה דוחה תפילה בציבור, וקשה לענות על כך בכתב, מסיים הרב קופמן את תשובתו למשה ברגמן.

השאלה ההלכתית השנייה שהתעוררה בבית מדרשו של "מרכז הרב" היא : אם בהברגה ובפירוק חלק של פגז תותח בשבת יש משום בונה (הברגה) וסותר (פירוק), שהן מארבעים חסר אחת (39) אבות המלאכה, האסורות בשבת וענשן סקילה.

שאלה זו טעונה בקיאות ומומחיות צבאית. ומעשה שהיה כך היה: בבסיס שבו שירת ברגמן על גבול הצפון חייבים להיות בכוננות תמידית לקראת כל נסיון חדירה. בליל שבת קודש הייתה אזעקה, וכמובן – במצב כזה, שיש בו חשש פיקוח נפש, ביצעו גם החיילים הדתיים את כל הפעולות הנדרשות, כולל הרכבת המרעום לקדמת הפגז. לאחר מספר דקות הוברר, כי לא הייתה חדירה והגיעה הודעת ארגעה. המפקד הורה לפרק את המרעום מן הפגז ולאפסו, כפי שמחייבות הוראות הבטיחות. כאן התעוררו אצל ברגמן מספר שאלות: א. האם יש בפירוק המרעום משום "סתירה" (סותר)? ב. האם יש באיפוסו פעולה פנימית האסורה, כגון פעולה חשמלית? ג. האם יש להתיר פעולה זו בכל מקרה משום פיקוח נפש? השאלה השלישית נובעת מכך שהוראות הבטיחות קובעות במפורש שיש לפרק מרעום ולאפסו.

משה ברגמן הפנה את שאלותיו של הרב הצבאי בבסיס מרדכי כהן, והוא אמר: הוראות הבטיחות הן הקובעות. וחובתו לפרק ולאפס תמיד. לגבי עצם האיסור, הורה לברגמן הרב מגנס (מישיבת מרכז הרב), שכיוון שלגבי הברגה בכלל יש פוסקים שטענו כי אין בה משום "בונה", אפשר להקל בשעת הצורך. ומה שנוגע לאיפוס המרעום – ייתכן שאין שום בעיה, אף כי יש לדון משום "תיקון כלי", כיוון שרק על ידי הכיוון הוא ראוי לשימוש.

לסיום – "השאלה נוגעת לכאורה לחיילי התותחנים, אך ודאי גם בחילות אחרים יש מכשור שצריך לבדוק את פעולתו ואת מידת ההיתר להשתמש בו בשבת".

השאלה לא מצאה פתרונה ונשארה תיק"ו (תשבי יתרץ קושיות ובעיות).

כוכב עולה בשמי הרבנות

הרב יוסף אליהו מובשוביץ נתמנה לרבו של בית הכנסת הגדול "אוהל יצחק" בשכונת קריית משה בירושלים, שם כיהן חותנו הרב שילה רפאל ז"ל, שהיה גם רב השכונה ואב"ד הרבני בבירה.

הרב מובשוביץ (33) גדול בתורה, בוגר ישיבות ליטאיות מפוארות כמו ישיבת פוניבז' בבני ברק, "בית התלמוד לאברכים מצוינים" שעל יד מוסד הרב קוק, ועוד. עבר בחינות סמיכה לרבנות בהצטיינות והוסמך ע"י גדולי הרבנים והפוסקים בירושלים. הוא גם התגייס בשעתו לצה"ל.

הרב מובשוביץ הולך בדרכי נועם, בקי ומעורב בהוויות העולם. זכורה הופעתו המרשימה בכינוס "תורה שבעל פה" המתקיים מדי שנה במוסד "הרב קוק" בירושלים, שם דנים בנושאים אקטואליים ובבעיות העולות על הפרק בחיי העם והמדינה. בכינוס זה מופיעים הרבנים הראשיים לישראל, רבני ערים ואבות בתי דין רבניים, גם ראש הממשלה ושרי ביטחון הופיעו מעל במה מכובדת זו. בקיץ שעבר הרצה הרב מובשוביץ בכינוס תורה שבעל פה בנושא מאוד אקטואלי: ייעוץ מוטעה בהשקעת מניות, האם יש מקום לחייב את יועץ ההשקעות, שגרם בייעוצו הפסדים כספיים ללקוחותיו?

בין המאזינים להרצאתו של הרב מובשוביץ על נושא זה ניתן היה לראות מנהלי סניפי בנקים, פקידי השקעות וברוקרים מהבורסה, שהתעניינו בנושא זה.

הרב מובשוביץ ניחן בכושר דיבור וביטוי מיוחד. רבים באים לשמוע את הרצאותיו, הוא אחד המבוקשים ביותר להרצות, כמו מופיע ברשימת המרצים בבית המדרש "ליום השישי" המתקיים מידי יום שישי בבית הכנסת ב "היכל שלמה" וכן הוא מוזמן להרצות בבית-הכנסת הגדול בשכונת גילה ובבתי כנסת אחרים בירושלים. מרצה קבוע במרשת "קול ברמה" במרכז תקוותנו ברוממה.

הרב מובשוביץ מקובל על כל גוני הקשת הפוליטית וכן על היהדות הדתית והחרדית כאחת. לא רבים זכו להכרה זו.

לא רק שמעון פרס ...

רבנים חרדים בירושלים קוראים להחרים את האנציקלופדיה העברית בשל ההתבטאויות שבה על המלך דוד ע"ה. היו אף שדרשו לשרוף את האנציקלופדיה בראש חוצות, למען יראו וישמעו.

בעקבות חילופי הדברים הקשים שהושמעו בסוף שבוע שעבר בכנסת בין שר החוץ שמעון פרס לבין הח"כים החרדים בשל אמירתו של פרס שלא כל מה שעשה דוד המלך על היבשה ועל הגגות נראה בעיניו יהודי, או מוצא חן בעיניו, החלו הח"כים החרדים להתקיף את פרס והשמיעו לעברו דברי גנאי. אליהם הצטרף הח"כ ממולדת שאול גוטמן, שקבע "שמעון פרס כנראה אינו יהודי" ...

התחילו החרדים בירושלים לחטט בכל מה שכתוב על דוד המלך בספרים חילוניים, וכפי שנאמר "יגעת – מצאת". הם מצאו דברים חמורים פי אלף מאלה שהשמיע פרס בכנסת. הדברים נכתבו באנציקלופדיה העברית בידי החוקר הדתי המנוח ד"ר יהושע מאיר קרינץ בכרך ה-12 של האנציקלופדיה העברית, שהופיע בשנת תשי"ט, כלומר לפני 36 שנה, ואף אחד לא פצה את פיו והגיב.

בערך על דוד המלך, המשתרע על יותר משמונה עמודים, כותב גרינץ, בין היתר: "הפשע האיום (פרשת בת שבע) של דוד המלך גרר את תוכחתו הזועמת של נתן הנביא והמלך הכיר והודה בחטאו, קיבל התוכחה והכניע עצמו לפני ה' לפני נביאו".

ובמקום אחר באותו הערך, הוא כותב: "לא זכה דוד להיות ירא חטא בכל דרכיו ומעשיו, ופעמים נמשך אחרי תאוותיו ויצריו – תאוות הבשרים ויצר השלטון. אך יראה שמיים ואהבת השם שבו לעולם אינן נפגמות, לפיכך הוא מכיר בחטאו ומקבל בהכנעה עמוקה תוכחה ועונש".

דברים כדורבנות, חמורים בהרבה מאלה שהשמיע פרס בכנסת, שגרמו לחילופי הדברים הקשים ולהגשת אי אמון בממשלה.

מאידך גיסא, חרדים מסוג אחר, שאינם תלויים בחסדי המפלגות החרדיות, הסתייגו מההצגה התיאטרלית הטלוויזיות שהציגו החרדים בכנסת ושאלו כמסיחים לפי תומם: הלוא התנאים והאמוראים, חכמי התלמוד, לא היו פחות צדיקים ויראי שמיים וקנאים לכבוד האבות הראשונים, הנביאים והמלכים, מאשר הח"כים מאגודת ישראל ו "מולדת", ולמרות זאת, הם לא כינו את מי שמתח ביקורת על דוד המלך שחטא בשמות גנאי, כפי שעשו הח"כים החרדים ולא הוציאו אותו מכלל ישראל, כפי שעשה גוטמן, אלא אמרו שהוא טעה.

תועבה בחוברת הארנונה

העדה החרדית בירושלים מוחה נמרצות על התעמולה של עיריית ירושלים, בה שולטים חרדים מסוגה של אגודת ישראל, לתשלום הארנונה. לפי דבריהם, שלובות בתעמולה זו תמונות וקריקטורות תועבה, רחמנא ליצלן, המגיעות גם לבתים חרדים לדבר השם.

הזעם והמחאה של חרדים אלה, למרות שבעירייה שולטים חרדים ודתיים כאמור, מאחורי הפמפלט עומד איש המפד"ל שמואל מאיר, סגן ראש העירייה, אשר בפנייה שלו לשלם את הארנונה הוא פונה, בחוברת בת 12 דפים, שלפי החרדים היא מלאה תועבה: בחור מתחבר עם בחורה, קריקטורה של שחקני כדורגל, תמונות של נקבות. אין אף סימן של בניין ישיבה או תלמוד תורה, טוענים החרדים.

גל חדש זה של פרסומי תמונות תועבה מבית ומחוץ, כותבים החרדים, צריך לקומם את כל אשר יראת השם נוגעת לליבו, כי יש לראות בזה בבחינת רחוק מרשעים ישועה ועלינו לצאת לרחובה של העיק בקול זעקה גדולה ומרה עד ישקיף ה' משמים ויראה בצרותינו ויושיענו מכל צרה ומצוקה ויוציאנו מן הגלות הזה (כלומר, מן המדינה הציונית).