בשכונות החרדיות של
ירושלים לא ניכר
יום העצמאות, דגלי לאום לא הונפו על הבתים וגם לא על מוסדות ציבוריים וחינוכיים. אמנם רוב החנויות היו סגורות כאילו קפאם שד, אבל הנימוק היה "אות מחאה על 47 שנות הופעת דגל המרד נגד אלוקים ותורתו".
בואכה רחוב שרי ישראל מרחוב יפו, ולאורך השכונות החרדיות, כברת דרך ארוכה של קילומטרים, נראו רק ארבעה דגלי לאום מיותמים מתנוססים על: בניין
הטלוויזיה, מחנה הצבא שנלר, המכון הגיאולוגי ובי"ס הטכני מטעם
משרד הרווחה. לעומתם, בתי הספר החרדיים,
הישיבות ותלמודי התורה של
אגודת ישראל ודגל התורה המשיכו בלימודים כרגיל.
היו הרבה חנויות ואטליזים פתוחים בגאולה
ומאה שערים, ועל הסגורים הודבק פתק בזו הלשון:
"בס"ד, חנותי סגורה לאות מחאה על 47 שנות הנפת דגל המרד נגד השם ותורתו הקדושה, על ידי הכופרים הנציוניסטים יימח שמם, בחרטם על דגלם ומדינתם שם ישראל
בזיוף, ובהעמידם בסכנה נוראה את עם ישראל בכל ארצות פזוריו, ובפרט את יהודי הקודש, על-ידי מרידתם באומות העולם באופנים נוראים ומבהילים. ותתקיים תפילתנו בכל הרשעה כולה, כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. על החתום" הדואב והנאנח בשבי הנאציוניזם ימ"ש, בעל החנות".
גם עיריית ירושלים, שבראשה עומד איש
ליכוד, נכנעה לחרדים השולטים בעירייה למעשה, ולא הניפה דגלי לאום על עמודי החשמל בשכונות החרדיות, בניגוד למה שעשתה בשכונות אחרות.
למרות שאיסר
ערפאת הכיר במדינת ישראל, ניצח השר שלו לעניינים יהודיים
הרב משה הירש,
מנטורי קרתא, על כל המחאות שהם מקיימים
ביום העצמאות. הם הכריזו על עצרת
תפילה וצום להקמת "המפלצת הזאת", כלשונם, אמרו במעוזם "
תורה ויראה", שם קיימו תפילות מיוחדות, חגרו שק ואפר על ראשם לאות אבל, והתפללו תפילת "ויחל" ותפילות מיוחדות להעברת ממשלת זדון מן הארץ.
דפים בנושא:
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות
למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By