העדה החרדית החליטה: פוגים - לא אצלנו

ועוד: האם יש עדיין הצדקה לישיבתנו ביו"ש? האם חב"ד משנים כיוון בעקבות מות הרב?

הפוגים והאלבומים למיניהם, גם אם יהיו על טהרת הכשרות למהדרין מן המהדרים, אין להכניסם לבית חרדי, החליטו מחנכים חרדים ומנהלי תלמודי תורה של תשב"ר: תינוקות של בית רבן בירושלים.

הפוגים והאלבומים שמפיצים בארץ הדליקו נורה אדומה אצל חרדים בירושלים והחליטו כאמור להחרים אותם, גם אם תוכנם יהיה בנושאים דתיים ואפילו כאלה שיש בהם להעמיק ידע תורני בהלכה ובמצוות מעשיות, הם פסולים בעיניהם, ויהיו בבתיהם בבחינת בל יראה ובל ימצא והסיבות הן ילדים השקועים ראשם ורובם בעסק הכרטיסים של האלבומים, הן בשעת התפילה והן בשעת הלימודים, וזמנם החופשי שנוצל עד עתה בלימודיהם, מנצלים עתה להשגת כרטיסים.

התוצאה שרבים ירדו פלאים בלימודיהם, צצה תופעה מכאיבה של חתירה להשגת כרטיסים איש מרעהו בדרכים לא כשרות, במלים פשוטות, ילדים גונבים כרטיסים, כמו כן השגת כסף לרכישת כרטיסים בדרכים לא כשרות כנ"ל הילדים מנהלים ביניהם מקח וממכר בכרטיסים וזה מפתח אצלם את חוש המסחר כבר בקטנותם וזה פסול בהחלט. אופן הקניה וההחלפה של הכרטיסים בפתחי החנויות מתנהל בצורה לא יפה ולא צנועה, גורם לבזבוז סכומי עתק דבר זה לבדו כדי לעורר את ההתנגדות.

\המחנכים והמורים פונים אל ההורים ומייעצים להם, שגם בבתיהם לא ירשו לילדים לעסוק בפוגים ובאלבומים, גם אם הם על טהרת הכשרות, ובזה יקויים הנאמר "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם אלופינו מסובלים: אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו".

האם יש הצדקה לישיבתנו ביו"ש

גם בחוגים הדתיים הלאומיים, המזוהים עם גוש אמונים, מתעוררת השאלה באופן החריף ביותר, והיא האם במצבים כאלה עדיין מוצדק לגוש ביו"ש? האם זה נורמאלי להמשיך ולנסוע באזורי הפרעות? במיוחד עומדת השאלה בכל חריפותה, הם לא מתעוררים בנו רגשי רחמים על החיילים העומדים בקביעות במחסומי הביקורת בכבישי יו"ש שהם נמצאים בתנאים קשים בכל תנאי מזג האוויר, מחזה זה מעורר את השאלה האם במצבים אלה מוצדקים הישובים ביו"ש?

שאלה חצי אפיקורסית זו העלה יוסי אברמסון ב "קשר עין" עלון קשר לתלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים המזוהה עם גוש אמונים, שהקים המנוח הרב צבי יהודה הכהן קוק, מי שהיה ראש הישיבה. העלון "קשר עין", מקשר את תלמידי הישיבה עם אלה חבריהם, המשרתים בצה"ל.

יוסי אברמסון, ברשימה שלו, תחת הכותרת "כך היא גאולתן של ישראל" מציג בכל החריפות את השאלות הנ"ל, וכמובן הוא גם נותן תשובה אחת לכל השאלות החריפות. בתשובה לקוחה מספר נחמיה, ממנהיגי העלייה השנייה מפרס לארץ ישראל בראשית ימי בית שני 432-457 וממניחי יסודותיה של היהדות לדורות יחד עם עזרא, שעלה בשנת 445 לפסה"נ ברשותו של המלך הפרסי ליהודה, לבנות את חומת ירושלים המפורצת ושעריה שניתצו באש. יוסי אברמסון משווה את התקופה שלנו לזו של נחמיה, צורת החיים המשולבים בקשיים ביטחוניים, והוא מצטט את הנאמר בנחמיה פרק ד' "והערבים והעמונים והאשדודים, כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים כי החלו הפרוצים להיסתם, ויחר להם מאוד וקשרו כולם להלחם בירושלים ולעשות לו תועה".

ושם נאמר עוד "ואעמוד את העם למשפחות עם חרבותיהם רמחיהם וקשתותיהם (ד' ז') ועוד ועוד. "ויהיה מן היום ההוא, חצי נערי עושים במלאכה וחצים מחזיקים, והרחמים והמגנים והקשתות והשריונים, הבונים בחומה והנושאים בסבל עמשים, באחת ידו במלאכה ואחת מחזקת השלח" (ד' יא).

אבל הסוף היה גם נצחון. "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום, ויהיה כאשר שמעו כל אויבים ויראו כל הגויים אשר סביבתנו ויפלו מאוד מעיניהם וידעו כי מאת אלקים נעשתה המלאכה הזאת שם". (ז' טז).

לפי יוסי אברמסון, זה הדבר היחידי המצדיק את ההתנחלויות ביו"ש ושחיילינו יהיו בגבורה שכזו, כי לדעתו כל הקשור לתקומת הבית הלאומי, מגיע בסופו של דבר לשלמותו וכל אלה מפריעים, אם גם עושים לעכב, אבל לא אלה בידם למנוע לחלוטין את התהליך.

חב"ד משנים כיוון

חסידי ליובאוויץ בארץ ובירושלים, לאחר פטירת רבם משנים את הכיוון, ומתחילים לספור את השנים החל מהולדת רבם הראשון האדמו"ר שניאור זלמן מלאדי, המכונה האדמו"ר הזקן, שהיה מייסד שושלת חב"ד.

בליקוטי שיחות, עלון המכיל את שיחות האדמו"ר האחרון ר' מנחם, שנפטר בג' בתמוז השנה, עד פטירתו היו מציינים בשער העלון למטה, שנה זו וזו, להולדת האדמו"ר שליטא, דבר שהיה לצנינים בעיני הרב אליעזר מנחם שך שליטא. יריבם של חב"ד שטען כי בכל התורה כולה אין ציון של יום הולדת, מחוץ אצל פרעה מלך מצרים שכתוב בפרשת וישב ויהיה ביום השלישי יום הולדת את פרעה.

עם פטירתו של הרבי החבדי נשאר המקום של יום הולדת ריק, אולם לאחרונה בשיחות על פרשת וארא מלא את השורות הריקות האדמו"ר הזקן, כלומר הרב שניאור זלמן מלאדי 1913-1745. וכתוב שם היה תהא שנת התגלות נשיאנו תשנה, שנת המאתיים וחמישים להולדת כק אדמו"'ר הזקן. נראה כי בשער העלון שולטים החסידים המציאותיים שהשלימו עם הגורל כי רבם נפטר. אבל בעמוד האחרון של העלון, השתלטו המשיחיסטים שטוענים, כי הרבי עלה למרומים באופן זמני ובקרוב יירד אלינו. ושם כתוב