שאגאל במוסקווה

התערוכה של ציורי שאגאל, שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון פושקין במוסקווה, לציון יום-הולדתו ה-100 של הצייר היהודי-רוסי, עוררה פולמוס בעיתונות הסובייטית על שאגאל האיש ועל אמנותו.
התערוכה זכתה להדים רחבים בתקשורת הסובייטית. הטלוויזיה הקדישה לשאגאל תכנית מיוחדת; בעתוניה המרכזיים של ברה"מ פורסמו מאמרים ורשימות על שאגאל ובין היתר פורסם בירחון "אוגניוק" ראיון שהעניק שאגאל לירחון לפני 14 שנה, בעת ביקורו בברה"מ, ושלא ראה אור עד כה. בין מחברי הרשימות היו גם כאלה שמתחו ביקורת חריפה על עריכת התערוכה, בטענה ששאגאל התנכר למהפכה הסובייטית ולעם הרוסי.

שאגאל נתמנה, לאחר מהפכת אוקטובר, לקומיסאר לענייני אמנות בעיר הולדתו ויטבסק ובסביבתה. מי שמינה אותו היה שר ההשכלה דאז, אנטולי לונאצ'ארסקי. ב-1920, לאחר מאבק חריף בין שאגאל לבין הצייר קאזימיר מאלוויץ' על דרך ניהול בית-הספר לאמנות, עזב שאגאל את ויטבסק ועבר למוסקווה. במוסקווה עבד עם התיאטרון היהודי הממלכתי, בהכנת תפאורות ותלבושות ובציורי קיר. ב-1922 עקר לברלין ומשם עבר אחר-כך לצרפת.

על סיבת עזיבתו את ברה"מ ועל יחסו אליה ניטש ויכוח בעתונות בברה"מ. יש מי שטען כי שאגאל בילה את חלק הארי של חייו בארה"ב, ואף כי היה קשור בטבורו לוויטבסק, עיר הולדתו, היה קשור בעצם לרוסיה הלבנה והתכחש לעם הסובייטי ולברה"מ. אחרים טענו כי שאגאל היה אוהד המהפכה הסובייטית והסתמכו בין היתר על ציטטה של שאגאל: "כשם שלנין חולל מהפכה בכל הארץ, כן אני, הציורים שלי, הופך את החיים סביבי על פיהם".
מחברי רשימות על שאגאל ציינו, כי מי שנולד במשפחה יהודית עניה וחי חיי מצוקה והשפלה, והתנסה בכל האיסורים שהטיל המשטר הצארי על היהודים ובכל ההתנכלויות של המשטרה דאז, לא יכול היה שלא לקדם בשמחה את פני מהפכת אוקטובר. לטענת "מגיני" שאגאל, הצייר עזב את ברה"מ לא מפני הלחץ שהופעל עליו ולא מפני שנואש מן המהפכה, אלא מפני שלא יכול לעמוד בתנאים הקשים ששררו אז בברה"מ ושרוב עמיתיו האמנים סבלו מהם, ובראש וראשונה הרעב והקור.

אחד המשתתפים בוויכוח, א. איגנטב, הסופר המדיני של סוכנות הידיעות "נובוסטי", כתב: "גם כיום יש עדיין בתוכנו כאלה שלא השתחררו מן הביורוקראטיה ששלטה באמנות הסובייטית בעבר ובאיצטלה "אידיאולוגית" הם חורצים כיום דינן של יצירות אמנות". אחד מחורצי הדין הללו, מציין איגנטב, תקף בחריפות את המשורר הרוסי הנודע אנדריי ווזניסנסקי, מיוזמי תערוכת שאגאל, על שום שיזם תערוכה של "יורד" שהתכחש לארצו ולעמו. למרבה הצער, כותב איגנטב, אין זו דעת יחיד ועל-כן תמוה הוא שמוסדות השלטון אינם פועלים במרץ וביעילות להנצחת שמו של האמן הדגול, ובראש וראשונה בעיר מולדתו, ויטבסק.

סופר "נובוסטי" תובע לגשת מיד להקמת מוזיאון על שם שאגאל בוויטבסק ולהוציא ספרים ואלבומים עליו ועל אמנותו. איגנאטב קורא למשורר ווזינסנסקי ולסופר הביילורוסי ואסיל ביקוב לעשות הכל, יחד עם אלפי מעריציו של שאגאל בברה"מ, ועם מיליוני מוקיריו בעולם, למען "החזרת מארק זכרוביץ שאגאל למקומו הראוי לו בפנתיאון האמנות של ברית-המועצות".