פייטל שפירא

א. רובינשטיין, מראשוני שחקני "הבימה", בהיותה ברוסיה, המתגורר כעת במוסקבה, פירסם רשימה על פרופ' פייטל (פליקס) שפירא, מחבר המילון "עברי-רוסי", שהופיע בשנת 1963 בברית-המועצות. שפירא לא זכה לראות במו עיניו את הופעת מפעל חייו, הוא נפטר בשנת 1961 במוסקבה.

לציון יום הולדתו ה-100 של פרופ' שפירא (17 אפריל 1879 - 17 אוגוסט 1961), פירסם השחקן א. רובינשטיין בירחון היידי "סאוועטיש היימלאנד", המופיע במוסקבה, זכרונות על שפירא וחייו. הפגישה הראשונה בינו לבין שפירא נערכה בבית ידיד משותף של המתרגם י. סלונים, שם פגש רובינשטיין בזקן אחד לבוש הדר, מאוד סימפאטי, שנראה נמרץ מאוד. המארחת, הגב' פרידה דוידובנה-סלונים, הציגה את רובינשטיין לפני שפירא כשחקן, ששיחק בשעתו בתיאטרון העברי "הבימה". שם זה עורר אצל שפירא התעניינות מיוחדת והוא המטיר על רובינשטיין מטר של שאלות כמו: האם לא שכח את "גירסתא דינקותא", כלומר: השפה העברית ? כן שאל, באיזו הברה דיברו והציגו שחקני "הבימה", אשכנזית או ספרדית? והמון המון שאלות שונות, הנוגעות לשפה העברית. באותה פגישה מקרית, כשהוא כבר בן 74, הציע שפירא לרובינשטיין להיות לו לעזר בחיבור מילון "עברי - רוסי". רובינשטיין שש כמובן להצעה זו והסכים לקבלה מייד.

ברשימה שלו מספר רובינשטיין על עבודתו ועזרתו בחיבור המילון. בתחילה ליקטו ואספו מלים, משלים, פתגמים בעברית ורוסית ורשמו אותם בכרטיסיות. הוא מציין כי הודות לעבודה זו התקדם ברכישת השפה העברית החדישה.

פייטל (פליקס) שפירא נולד בעיירה קטנה בשם כולוי בתחום המושב היהודי של רוסיה הלבנה בימי הצאר. אביו היה מלמד בעיירה, המשפחה עברה לבוברויסק, עירו של ברל כצנלסון ואבא אחימאיר.

הילד פייטל קיבל חינוך מסורתי קודם ב "חדר" ואחר-כך ב "ישיבה". בגיל 18 כבר הוסמך לרבנות, הוריו קיוו כי יהיה רב בישראל, אך הצעיר פייטל לבו נמשך להשכלה כלכלית וכדי לרוכשה התמסר ללימוד השפה הרוסית וספרותה, עברית ויידיש כבר ידע על בוריין. בשנת 1906 מגיע שפירא לפטרבורג, עיר הבירה של רוסיה, שם התפרנס ממתן שיעורים פרטיים בעברית בבתים של משפחות ציוניות ... תודות ל "אגודה להפצת תרבות ומדע בין יהודים", נתמנה כמורה בבית-ספר. ב- 1911, בהיותו בן 32, נתקבל באוניברסיטת פטרבורג ללמוד משפטים, אולם לא המשיך הרבה, כעבור שנתיים הועבר לבאקו כמורה ב "תלמוד תורה" המקומי. במישרה זו שימש שבע שנים. בשנים 1914-16 עמד בראש משלחת מדעית לחקר חייהם ואורחותיהם של ההרריים. המשלחת אספה חומר רב ותצלומים על אורח חייהם של יהודים אלה. את המחקר הזה פירסם שפירא בכתב העת "קאווקאזסקי יעזענעדיעלניק", שהופיע בבאקו.

עם סגירת ה "תלמוד תורה" בבאקו, בהיותו כבר בן 40, החל ללמוד באוניברסיטה של באקו והשתלם בפדאגוגיה ובבעיות החינוך של הדור הצעיר בבתי-הספר של המשטר הסובייטי. הוא מארגן בתי-ספר מיוחדים עם מעונות יומיים עבור תלמידים לפי שיטתו של הפדאגוג מאקרנקו. פעולות אלו משכו את תשומת לבה של רעייתו של לנין, הגב' קרופסקאיה, ושפירא הוזמן רשמית לבוא למוסקבה כדי לארגן בתי-ספר דומים במקום ובערים אחרות בברית-המועצות.

אך מפעל חייו היה המילון "עברי-רוסי". המילונים של אבן שושן, מאיר מדן וי. קרן, שהופיעו בישראל, היו לשפירא לעזר רב בעבודתו המדעית לחיבור המילון שלו. בשנת 1959, בהיותו בן 80, הוזמן שפירא לעמוד בראש הקתדרה לעברית באוניברסיטה ע"ש לומונוסוב במוסקבה, וכאסיסטנט ועוזר ראשי לו נתמנה השחקן א. רובינשטיין. למרות גילו הגבוה התמסר שפירא לעבודתו המדעית החדשה באוניברסיטה ורובינשטיין מציין כי לתלמידי הקתדרה לעברית לא היתה שום הכשרה מוקדמת בשפה זו וכן היה מחסור בספרים וספרי עזר בעברית. הישיש שפירא היה נאלץ להכין תכניות לימודים עבור הסטודנטים שלו. בד בבד המשיך בעבודת הנמלים בחיבור המילון. שפירא השתתף גם בהוצאת ה "אנציקלופדיה הסובייטית", כתב מאות מאמרים מדעיים ומאמרי מחקר על השפה העברית המודרנית של זמננו. לפי בקשת ה "מכון למדעי המזרח" תירגם מעברית לרוסית פתגמים, משלים וכו'. למרות בריאותו הרופפת ובהיותו בגיל מבוגר מאוד, השתתף באופן פעיל בעבודות מדעיות שונות.

כאמור המילון "עברי - רוסי" של שפירא הופיע בברית-המועצות לאחר מותו בתפוצה של עשרים וחמישה אלף עותקים, שעשה רושם כביר בברית-המועצות ומחוצה לה, וזכה לביקורת חיובית בעתונות והוא משמש כספר עזר חשוב ללומדי השפה העברית בברית המועצות.