מיהו רב ובמה מודדים גדולתו?

לנוכח האינפולציה בתארי הרבנות המחולקים לכל דיכפין, מנסרת בחלל ירושלים השאלה: מיהו רב? האם רק מי שהוסמך לרבנות, אחרי קורס מזורז של שנה? העדה החרדית בירושלים אינה מכירה בסמכות הרבנות, ויש לה בית דין משלה - הבד"צ. לאחרונה החלו לקום עוד ועוד בד"צים, וכל אחד מהם משרת פלג אחר

מיהו רב ובמה מודדים את גדולתו של רב? ומה תפקידו? שאלות אלו מנסרות את חללה של ירושלים, שהיא "לב האומה". ואנו מצדנו נוסיף עוד שאלה והיא: מי ראוי לשאת את התואר הנכסף רב?

במקורות "מאן מלכי רבנן" (בדומה בגיטין סב' עא') כלומר המוח, רב מורה על שררה וכן על הוראה, ולא "כל הרוצה ליטול את השם ייטול" כנהוג בימינו אנו.

רבנות בתקופה הקודמת מגלמת את זהות המלכות , ומלכות אינה תלוי במספר ובמידה אלא, במלך המגשים את מעמדו הגבוה, מלכות של הרבה מיליוני איש יכולה להיות מלכות קטנה, אם המלך אינו משכיל להגשים את מעמדו הרם וכן גם להיפך. למלכות קטנה שיש מלך גדול. יהודים היו תמיד עם קטן כמו שנאמר: "כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז'). והמלכים היו גדולים.

תכונות המלך

מה התכונות של מלך בישראל, לפי המקורות, הרמב"ם הלכות מלכים פרק ב' הלכה ו' אומר בין היתר על המלך: עד כאן הרמב"ם

אסור למלך להיות ותרן וגמיש ולתת להיות מושפע מאחרים, המלך צריך להיות סמכותי מוחלט בחוזקה כברזל וכפלדה, אחרת יתכן שישפיעו עליו והוא מאבד את יוקרתו וסמכותו ומשמיט את הקרקע שמתחת רגליו.

מכאן משתמע המושג, מאן מלכי-רבנן שגם לרבנות ורבנים דרוש התכונה של מלך, כי לפי המקורות הם הממשיכים את הרעיון המלכותי, וזה מתבצע בהנהגת הרבנות ורבנים.

ועתה נחזור לרישא, כלומר לשאלות המנסרות בחלל העולם היהודי והרבני וכאמור "כשם שלא כל הרוצה ליטול את השם – יטול" כך גם את כתב הרבנות, צריך ללמוד שנים רבות ולמלא את "הכרס" בש"ס ופוסקים להתאמן בהכנעת המידות הרעות ואת ההתנשאות, שלא לשם שמים ולשם תפקיד, דרושה התמדה רבה לשים ימים כלילות ולילות כימים, ולהגות בתורה ולא לשאוף להפוך את לימוד התורה לקרדום לחפור בו, אפילו לקבלת הסמכה לרבנות, טרם הגיע הזמן, בישיבות הליטאיות שלפני השואה לא הסתכלו בעין יפה, בלשון מעטה, על אלו הבחורים הצעירים יחסית, שניסו את כוחם בלימוד הוראה, ולקבל סמיכה לרבנות, הם ראשי הישיבות גרסו ונקטו בשיטה שיש לרכוש מה שיותר דפי גמרא, ראשונים ואחרונים, ולאחר מכן ללמוד הוראה כמו שנאמר: "תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו" (סנהדרין ה' ע"ב), ולא להסתפק בלימוד, הלכות טריפה – יורה דעה, אבן העזר – אישות וקצת חושן משפט – דיני ממונות.

לא בחברותא

בדידי הווה עובדא: היה זה בהתחלת שנות השלושים, הייתי בין חובשי בית הספסלים בישיבת קמניץ-דליטא (פולין ליטא) והייתי צעיר לימים, "פיתה אותי תלמיד הישיבה שבא לישיבה מארצות הברית - קנדה (יצחק ילין) ללמוד הוראה בחברותא, מה שלא מצא חן בעיני רב הישיבה הרב הגאון וכו', רבי ברוך בער (דב) לייבוביץ זצ"ל, והיינו נאלצים להעתיק את מושבנו לעיירה נידחת, והיא ברזה קרטוזקה ושם המשכנו את הלימוד.

בעוונותיו הרבים בדור היתום מגדולי ישראל, על כך מעידים גם חרדים רבים שלא ממוסדים. כל אחד ואחד קורא לעצמו רב, גם אם לא קרא ולא שנה אלא שמש. וגם אלה שקבלו הסמכה לרבנות רבים מהם תוך לימוד בקורסים מזורזים, או ב "בית חרושת לרבנים" שמקדישים ללימוד זה, חצי שנה ו מקסימום שנה, לומדים קצת "חושן משפט" אבן העזר – אישות וטריפות. וזה כל המטען הרוחני שלהם ושלא לדבר על מי שחובש כיפה שחורה או סרוגה ומגדל זקנקן וקצת פאות, למרות הבלורית הגדולה שחוצצת מתחת התפילין מכנה את עצמו רב, ויש בכך גם חילול השם, ו- "העם הארצות" שולטת בכיפה, הם הם הרצים לטלוויזיה להציג ולהראות את כוחם בתלמוד ובהוראה מצהירים הצהרות פוסקים הלכות, והרבה פעמים לא מדברים לעניין . אבל לדאבוננו אין מי שיאמר להם די!

יש שמושיטים אצבע מאשימה על כל אלה לעבר הרבנות הראשית שהוקמה בשנת 1921, הבחירות לרבנות נערכות בחסות ממשלת המנדט הבריטי שהכירה ברבנות הראשית כסמכות דתית עליונה של הישוב היהודי, ועל סמכות זו קמו עוררין, כגון היהדות החרדית אז "אגודת ישראל" שלא הכירה ברבנות זו ועשתה "שבת" לעצמה, הקימה את הרבנות של העדה החרדית בשם בד"צ (בית דין צדק) של העדה החרדית בירושלים, שלאחרונה צצו בדצ"ים רבים כמו: בד"צ של אגודת ישראל, בד"צ של בעלז, בד"צ של חב"ד, בדצ"ים רבים בבני ברק שאי אפשר לפורטם כי רבים הם. ואף הרפורמים והקונסרבטיבים הקימו בדצ"ים משלהם.

הרבנות

הרבנות צריכה להיות גם גורם חשוב בחינוך הדור, אולם המציאות היא אחרת. היא לא הצליחה בתחום זה, לצערנו חסרה תכונה זו בקרב רבים המכהנים במשרות הרבנות שלא הצליחו להתרומם ככתוב: "כל תלמיד חכם אין בו דעה, בהמה טובה ממנו" (תנא רבי אליהו רבה ט"ו) ויש הגורסים: נבלה סרוחה טובה ממנו, למה? על כך מסבירים, כמה נבלה מסריחה ק"מ או פחות, אבל תלמיד חכם שאין בו דעת, מסריח על סוף כל העולם.

בארצות הברית מלאה בבתי מדרש לרבנים, רב שם גם נושא תואר אקדמאי, והוא מעורב יותר מאשר בארץ, בחיי הקהילה, הוא הדמות המרכזית בחיי הקהילה בכל התחומים, הוא נדרש ליזום פעילויות חברתיות, חינוכיות וסוציאליות. את הכשרתו לכך הוא מקבל תוך לימודיו. מעמדם של הרבנים באמריקה וקנדה וכן בדרום אפריקה ואוסטרליה הוא חשוב ביותר, הם גם עוסקים בייעוץ רוחני בבתי חולים, בבתי הסוהר, ומקבלים הכשרה מקצועית לכך, ופחות בשאלות כשרות וטהרת המשפחה.
מספרים על רב בקהילה מסוימת בארצות הברית, שכעבור עשרות שנות כהונתו החליט להתפטר ולעבור לעבור לקהילה אחרת, כאשר שאלו אותו רבי, מפני מה אתה עוזב אותנו? ענה ואמר להם, מפני שזאת הייתה השאלה הראשונה בכל שנות כהונתי בעיר.

בארצות הברית ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יש גם לרפורמים ולקונסרבטיבים בתי מדרש לרבנים ולרבניות. לאחרונה הם חדרו גם לירושלים, בהם הם מקבלים את הסמיכה ואת התואר מ.א.. הגדול ביניהם הוא סמינר התיאולוגי היהודי, שמסמיך רבנים קונסרבטיביים, במשך כ- 6-4 שנות הלימודים ו "היברו יוניון קולג" הרפורמי בסיסנטי, שיש לו סניפים בניו-יורק ולוס אנג'לס וגם בירושלים, שמכשיר את הרבנים הרפורמיים, ולכן ישנם בארצות הברית כמה איגודים רבניים כמו: אגודת הרבנים, המזוהה עם אגודת ישראל, הסתדרות הרבנים – המזוהה עם מפד"ל, איגוד הרבנים של חב"ד, כנסת הרבנים, הקרובה לרבני הקונסרבטיביים, לרפורמים איגוד משלהם. גם לחרדים הקיצוניים בויליאמסבורג איגוד רבנים בשם "איחוד הרבנים".

בעקבות ארה"ב

לאיגודי הרבנים השונים בארצות הברית השפעה ניכרת בכל תחומי החיים היהודיים, ורבים מזוהים עם מפלגות הקרובות לדעותיהם הפוליטיות והדתיות.

בישראל מנסים ללכת בעקבות ארצות הברית, אבל ללא הצלחה יתרה, הרבנים בארץ אינם נהנים מאותו הכבוד ואותה הערצה מהם נהנים הרבנים באמריקה, שגם מחזירים לצאן מרעיתם את אותה הערצה ואותה החנופה, כדי להיות מתאימים זה לזה כשני תאומים סיאמיים.