שלום עליכם עם סיום טראגי
פורסם: הארץ | הארץ - עמוד פנימי (עמוד 23) - 13/07/1979 (יום ששי)
מחזה בארבע מערכות, פרי עטו של שלום עליכם, התגלה באחרונה באקראי בספריה הלאומית על שם סלטיקוב - שצ'דרין שבלנינגראד.
המשורר היהודי-סובייטי חיים ביידר, ממלא-מקום עורך הירחון האידי "סאוועטיש היימלאנד" המופיע במוסקווה, מפרסם בירחונו על גילוי מחברת המכילה מחזה של שלום עליכם. הגילוי נעשה באחד מביקוריו במחלקת כתבי היד של הספריה, שם נתקל במחברת דקה רגילה שעליה כתוב בשפה הרוסית: "מחזה ב-4 מערכות חיבר שלום עליכם". כתב היד שמעל המחברת בשפה הרוסית, כפי שמעידים מומחי וחוקרי הסופר שלום עליכם, אינו כתב ידו של המחבר, וגם כתב היד של המחזה כולו בשפה האידית הוא של מישהו אחר, שזהותו אינה ידועה. אותם החוקרים קובעים וכך היה סבור גם חתנו, הסופר י. ד. ברקוביץ ז"ל שתירגם את יצירותיו לעברית, כי שלום עליכם נהג לקרוא את יצירותיו באוזני מישהו והוא היה כותבן.
המחזה שהתגלה אינו מוזכר ברשימת המחזות של שלום עליכם, שמספרם מגיע ל-15.
חיים ביידר קובע, כי המחזה אינו מושלם כל צרכו ואינו ראוי להעלותו על קרשי הבמה. זהו רק תוכן עשיר ורחב למחזה, הזקוק לעיבוד, הרחבה והשלמה. למעשה זהו חומר גלמי רחב אופקים, שממנו אפשר לבנות מחזה גדול וראוי לשמו של שלום עליכם. לדעת ביידר חובר המחזה במחצית הראשונה של שנת 1905, בתקופת מלחמת רוסיה - יפאן.
וזה תוכן סיפור המחזה: מלחמה בעולם. הבן מנדל'ה עומד להתייצב לשירות צבאי. כשנודע במשפחה כי מנדל'ה נתקבל לצבא, פורצת זעקה ויללה בבית הוריו. האם מתמוטטת, צונחת ומתה במקום. את הגופה מכניסים לחדר צדדי של הבית, ומן הבן מנדל'ה העומד לצאת לחזית מסתירים את האסון שקרה במשפחה. אך מנדל'ה מרגיש כי לא הכל כשורה בבית, אך אינו יכול לנחש מה הדבר. את האסון מסתירים בכל מיני אמצעים. מורידים את הכיסוי מן הראי ונועלים נעליים [ * ] בעת שרואים כי מנדל'ה קרב ובא הביתה.
אולם, קורה לפתע ומנדל'ה נכנס לביתו. רק אז מגלים לו כי אמו נפטרה. הוא פורץ בבכי ועוזב את הבית בדרכו לחזית. לפני שהוא נפרד מן הקרובים ובני המשפחה, מבטיחה לו חנהל'ה היתומה כי היא תחכה לו עד שיחזור השלום לעולם והוא יבוא אליה.
חנהל'ה קוראת עיתון רוסי, ונתקלת בידיעה שבה נאמר כי למנדל טרכטנברג הוענק אות הצטיינות ממדרגה ראשונה. כן מתקבל מכתב ממנדל'ה, בו הוא מבשר על קבלת אות ההצטיינות ועל בואו לחופשה קצרה. אך חנה'לה מרגישה כי אהבתה אליו אינה כתמול שלשום, וכי היא מאוהבת בבוריס ...
לעומת זה מרגישה גם לאהל'ה כי בוריס, שעמו עמד להתחתן, מאוהב בחנהל'ה ולא בה, והיא מחליטה לנקום בו.
השכן, ר' שלום, מביא ללאהל'ה בקבוק קרבול (נוזל ארסי לניקוי שמשות). היא מעמידה את הבקבוק על השולחן ומתכוננת לצאת לעבודתה בבית החרושת. היא נפרדת מחנהל'ה ותוך כדי שיחתן מופיע בוריס. לאהל'ה חושדת כי בוריס מתנה אהבים עם חנהל'ה ודבר זה אינו נותן לה מנוח. היא חוזרת לבית ומוצאת את חנהל'ה בזרועותיו של בוריס. בן-רגע היא אוחזת בבקבוק הקרבול, ומתיזה אותו על פני חנהל'ה היתומה. זהו סוף המחזה ...
התנהגותם המחפירה, בתבעם בפה מלא ובקולניות אוכל ומשקה, והוויכוח בינם לבין עצמם על חלוקת "פדיון היום" שלהם, מתנהל בגסות רוח. כל זה נעשה בעוד המת מוטל לפניהם, ובנוכחות המשפחה האבלה. מצד אחד ההומור השלום עליכמ'י ומולו הסוף הטראגי.
חוקרי שלום עליכם מדגישים, כי סיומו הטראגי של המחזה הזה לא היה מקובל על הסופר שוקק ההומור, שנחשב ההומוריסט הגדול של סופרי ישראל בדורו וגם בדורות אחרים, אך ייתכן, קובעים החוקרים, כי סיפור המחזה נועד ל "ייצוא" עבור תיאטרון אידי בניו-יורק, שהזמין את המחזה עבור יהודי אמריקה שאהבו סיום טראגי. הם מציינים כי זו הפעם השניה ששלום עליכם נאלץ לשנות את סופו של מחזה בסיום טראגי. הראשון היה המחזה שלו "העולם הבא", שאותו חיבר בשנת 1915, לפי דרישת הזמן והמקום.
מחזה זה שלפנינו מצטרף לרשימת המחזות שחיבר שלום עליכם, וחוקריו בברית המועצות דנים עתה על עיבודו והרחבתו, כדי שיהא ראוי להעלותו על קרשי הבמה היהודית בברית המועצות וגם מחוצה לה.
המשורר היהודי-סובייטי חיים ביידר, ממלא-מקום עורך הירחון האידי "סאוועטיש היימלאנד" המופיע במוסקווה, מפרסם בירחונו על גילוי מחברת המכילה מחזה של שלום עליכם. הגילוי נעשה באחד מביקוריו במחלקת כתבי היד של הספריה, שם נתקל במחברת דקה רגילה שעליה כתוב בשפה הרוסית: "מחזה ב-4 מערכות חיבר שלום עליכם". כתב היד שמעל המחברת בשפה הרוסית, כפי שמעידים מומחי וחוקרי הסופר שלום עליכם, אינו כתב ידו של המחבר, וגם כתב היד של המחזה כולו בשפה האידית הוא של מישהו אחר, שזהותו אינה ידועה. אותם החוקרים קובעים וכך היה סבור גם חתנו, הסופר י. ד. ברקוביץ ז"ל שתירגם את יצירותיו לעברית, כי שלום עליכם נהג לקרוא את יצירותיו באוזני מישהו והוא היה כותבן.
המחזה שהתגלה אינו מוזכר ברשימת המחזות של שלום עליכם, שמספרם מגיע ל-15.
חיים ביידר קובע, כי המחזה אינו מושלם כל צרכו ואינו ראוי להעלותו על קרשי הבמה. זהו רק תוכן עשיר ורחב למחזה, הזקוק לעיבוד, הרחבה והשלמה. למעשה זהו חומר גלמי רחב אופקים, שממנו אפשר לבנות מחזה גדול וראוי לשמו של שלום עליכם. לדעת ביידר חובר המחזה במחצית הראשונה של שנת 1905, בתקופת מלחמת רוסיה - יפאן.
סיפור אהבה ומוות
המשתתפים: משפחה יהודית טיפוסית, אי-שם בעיירה קטנה בתחום המושב הצארי, המונה חמש נפשות: האב אברהם בער, האם רחל'ה, הבן מנדל'ה, הבת לאהל'ה והיתומה חנהל'ה, הגדלה במשפחה זו. נוסף לאלה מופיעים במחזה השכן ר' שלום, בחור בשם בוריס, הולך בטל שאינו מסוגל להסתגל לשום עבודה ומקצוע ואנשי "חברא קדישא" ...וזה תוכן סיפור המחזה: מלחמה בעולם. הבן מנדל'ה עומד להתייצב לשירות צבאי. כשנודע במשפחה כי מנדל'ה נתקבל לצבא, פורצת זעקה ויללה בבית הוריו. האם מתמוטטת, צונחת ומתה במקום. את הגופה מכניסים לחדר צדדי של הבית, ומן הבן מנדל'ה העומד לצאת לחזית מסתירים את האסון שקרה במשפחה. אך מנדל'ה מרגיש כי לא הכל כשורה בבית, אך אינו יכול לנחש מה הדבר. את האסון מסתירים בכל מיני אמצעים. מורידים את הכיסוי מן הראי ונועלים נעליים [ * ] בעת שרואים כי מנדל'ה קרב ובא הביתה.
אולם, קורה לפתע ומנדל'ה נכנס לביתו. רק אז מגלים לו כי אמו נפטרה. הוא פורץ בבכי ועוזב את הבית בדרכו לחזית. לפני שהוא נפרד מן הקרובים ובני המשפחה, מבטיחה לו חנהל'ה היתומה כי היא תחכה לו עד שיחזור השלום לעולם והוא יבוא אליה.
חנהל'ה קוראת עיתון רוסי, ונתקלת בידיעה שבה נאמר כי למנדל טרכטנברג הוענק אות הצטיינות ממדרגה ראשונה. כן מתקבל מכתב ממנדל'ה, בו הוא מבשר על קבלת אות ההצטיינות ועל בואו לחופשה קצרה. אך חנה'לה מרגישה כי אהבתה אליו אינה כתמול שלשום, וכי היא מאוהבת בבוריס ...
לעומת זה מרגישה גם לאהל'ה כי בוריס, שעמו עמד להתחתן, מאוהב בחנהל'ה ולא בה, והיא מחליטה לנקום בו.
השכן, ר' שלום, מביא ללאהל'ה בקבוק קרבול (נוזל ארסי לניקוי שמשות). היא מעמידה את הבקבוק על השולחן ומתכוננת לצאת לעבודתה בבית החרושת. היא נפרדת מחנהל'ה ותוך כדי שיחתן מופיע בוריס. לאהל'ה חושדת כי בוריס מתנה אהבים עם חנהל'ה ודבר זה אינו נותן לה מנוח. היא חוזרת לבית ומוצאת את חנהל'ה בזרועותיו של בוריס. בן-רגע היא אוחזת בבקבוק הקרבול, ומתיזה אותו על פני חנהל'ה היתומה. זהו סוף המחזה ...
מחזה לפי הזמנה
כבשאר המחזות והסיפורים של שלום עליכם הצחוק והדמע ירדו כרוכים מן השמיים ... גם במחזה זה יש מומנטים טראגיים וקומיים. באחת המערכות של המחזה מופיעים אנשי "ה "חברא קדישא". הם באים לקחת את גופתה של האם.התנהגותם המחפירה, בתבעם בפה מלא ובקולניות אוכל ומשקה, והוויכוח בינם לבין עצמם על חלוקת "פדיון היום" שלהם, מתנהל בגסות רוח. כל זה נעשה בעוד המת מוטל לפניהם, ובנוכחות המשפחה האבלה. מצד אחד ההומור השלום עליכמ'י ומולו הסוף הטראגי.
חוקרי שלום עליכם מדגישים, כי סיומו הטראגי של המחזה הזה לא היה מקובל על הסופר שוקק ההומור, שנחשב ההומוריסט הגדול של סופרי ישראל בדורו וגם בדורות אחרים, אך ייתכן, קובעים החוקרים, כי סיפור המחזה נועד ל "ייצוא" עבור תיאטרון אידי בניו-יורק, שהזמין את המחזה עבור יהודי אמריקה שאהבו סיום טראגי. הם מציינים כי זו הפעם השניה ששלום עליכם נאלץ לשנות את סופו של מחזה בסיום טראגי. הראשון היה המחזה שלו "העולם הבא", שאותו חיבר בשנת 1915, לפי דרישת הזמן והמקום.
מחזה זה שלפנינו מצטרף לרשימת המחזות שחיבר שלום עליכם, וחוקריו בברית המועצות דנים עתה על עיבודו והרחבתו, כדי שיהא ראוי להעלותו על קרשי הבמה היהודית בברית המועצות וגם מחוצה לה.
הערות: * אלה חלק ממנהגי האבלות: כיסוי המראות בבית, ואיסור על נעילת נעלי עור.
Powered By 
לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: מוסקבה, רוסיה (קירוב 5 (מוסקבה העתיקה) - מערכת סאוועטיש היימלאנד (משוער)) | pl. Ostrovskogo, 1/3, סנט פטרבורג, רוסיה (הספריה הלאומית של רוסיה - ספריית המדינה הציבורית על שם סלטיקוב-שצ’דרין)
