נגד בית ספר מחוזי בקריית הקודש [10/05/1995] - נח זבולוני - רנ"ז

1. נטורי קרתא מתקיפים את האדמו"ר מסאטמר בגלל פתיחת בית ספר כללי ב "קרית יואל" וטוענים שזו תחילת הדרך להתבוללות. 2. לקחי מלחמת המפרץ - לקחים הלכתיים ממלחמת המפרץ: נטילת ידיים, ועוד. 3. ניר או מיר - נח זבולוני מבקש מהעיתונות לא לבלבל בין ישיבת ניר אשר בחברון, לבין ישיבת מיר שכל תכליתה היא שלום.

עילת ההתקפה החריפה של נטורי קרתא על האדמו"ר מסאטמר היא הקמת בית ספר ממשלתי מחוזי ("סקול דיסטריקט") בעיירה "מונרו" בשכונת "קרית יואל" בניו-יורק. הנטורים טוענים כי זו רק תחילת הדרך להתבוללות

"נטורי קרתא" בירושלים יצאו בהתקפה חריפה על האדמו"ר מסטמאר, הרב משה טייטלבוים היושב באמריקה ומכהן כנשיא "העדה החרדית" בירושלים. למען הדיוק, קדם ל "נטורים" הרב שמחה בונים ולדנברב, המכהן כרב שכונת "עזרת תורה" בירושלים. הרב ולדנברג התקיף את האדמו"ר מסטמאר בגלל שהצדיק הזמנת מרצה רפורמי במוסדות חינוך של סטמאר בניו-יורק (ויליאמסבורג). פרסום ראשוני על כך הופיע ב "דבר" (28 בפברואר 95).

העילה להתקפת "נטורי קרתא" על הרבי מסטמאר שהם "עצם ובשר ובשרו" עשתה רושם קשה על היהדות החרדית הקיצונית והם נזכרו במדרש המפורסם. למה כאשר מכים ברזל על ברזל נשמע קול חזק מאוד ואילו כאשר אתה מכה ברזל על עץ לא נשמע רעש גדול? התשובה מפני שזה בשר מבשרי ועצם מעצמי.

עילת ההתקפה היא הקמת בית ספר ממשלתי מחוזי ("סקול דיסטריקט") בעיירה "מונרו" בשכונת "קרית יואל", ע"ש רבו של סטמאר המנוח רבי יואליש טייטלבוים, שכונה שהיא קודש הקדשים אצל חסידי סטמאר. ה "נטורים" בירושלים צועקים:

"אוי לנו למה שהגיענו, נמסור עצמנו על האמונה הטהורה והצרופה ונכריז עיר מתים "ד' הוא האלקים". כלל ישראל עבר בשבעה מדורי גיהנום במלחמת העולם השנייה והושמד שליש מכל ישראל והיו כאלה שעמדו באיתן על האמונה הצרופה ועכשיו עלה הפורץ בתחילה על המעט שנשאר – ב "קרית יואל" אשר ב "מאנרא" ונסתנוורו עיניהם בצל הכסף, להמיר את כבוד השם יתברך בלא יועיל. נמשיך בעזרת השם לעמוד איתן ולהכריז נגד האשרה והבעל ד' הוא האלקים".

ה "נטורים" בירושלים מצאו סימוכין להצדקת ההתקפה על חסידות סטמאר ועל האדמו"ר שלה. בשאלה ותשובה שפרסם הרב רפאל בלום שלו בנידון ואומר:

"שאלת רבים אודות הקמת והחזקת בית ספר בהנהלת בני ישראל, דהיינו שהחינוך של הממשלה האמריקאית שבאותו מחוז-מקום יישוב בני ישראל החרדים – נתונים תחת שלטון הקהילה, ומזה מתהווה מקור הכנסה גדולה מאוד מהממשלה ולפי חוקם בהכרח שיהיה הסקול דיסטריקט בפועל לפאבליק סקוהלס, ובהם סכום מסויים מספר גדול של ילדים מתושבי המחוז, הרשומים לתלמידים המקבלים הדרכה ולימוד באותם הפאבליק סקולס, ועל פי חוקם הוא הכרח להפריד שם לגמרי כל עניין וזכר של דת ואמונה. מכל ההשפעה המגיעה לילדים מהמחנכים. ומספרי הלימוד, ומכותלי הסקול, ומכריחים לנהלו כמו כל פאבליק סקול של גויים. וגם צריכים לקבל זה לפני המושלים. והם עומדים זה על זה בקפדנות יתרה. וכבר התחילו לפני זמן לעשות כן במקום אחר והדבר מתפשט יותר ויותר ונוגע ישר ובעקיפים לילדים שבתלמוד תורה, ולילדות שבבית חינוך לבנות - וחשש קרוב שיתפשט למקומות אחרים ולישובים אחרים".

השאלה היא:

האם יש היתר ליהודים, לסדר ולהחזיק ולנהל בית ספר כזה: להקים ולנהל בית ספר ציבורי ולשלוח אליו בנים ובנות, או לקבל איזה הדרכה ולימוד היוצא מתוכו. והאם יש היתר לסדר כזה, בשביל ילדים חולים בדעת או בעלי מומין הצריכים חינוך ועזר מיוחד: האם מותר לקבל עזר לילדים וילדות החלושים בהבנה, או שהם כבדי פה ולשון וכיוצא בו, ממומחים גויים, או יהודים, או על ידי הממשלה?

אלו חמש השאלות ששאלו את הרב והוא עונה עליהן לאחר חקירה ודרישה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. וכל זה על פי דעת התורה הקדושה ולפי הקבלות שקבלנו מאבותינו ומרבותינו הקדושים זי"ע (זכותם יגן עלינו).

ראשית: כל עניין הקמת "בית ספר" באיזה אופן שהוא, הוא איסור חמור ונורא הקשור בחמורות שבחמורות, ונוגע ליסודות התורה, האמונה, ולשרשי ועיקרי החינוך הטהור המסורת והמקובלת, זלזול כבוד שמיים וילול הם נורא בין הגויים ולהבדיל בין בני ישראל. בכלל זה עשיית בית ספר, באיזה שם וחניכה שיתנו לו ובאיזה תואר וצורה שהיא; לכן פשוט וברור כשמש שאיסור עצום וחמור לכל אדם מישראל, להיות לו חלק או לסייע להם באיזה עניין שיהיה, אפילו לסייע במעט, והמסדרים והמסייעים הם בכלל איסור של מחטיאי הרבים באופן נורא, וכל אחד ואחד מישראל מחוייב לעשות כל אשר בכוחו על פי התורה הקדושה לבטל התועבה הזו מקרב ישראל שלא יזכר ולא יפקד לא מיניה ולא מקצתיה; אפילו אילו היה אפשר לסדר בתי ספר, אלא רק לילדים חולים ובעלי מומין לבדם, אף על פי כן האיסור עומס בתוקפו, כי יש חיוב על הציבור לסדר להם בית חינוך כשר כראוי להם; אסור באיסור גמור לכל אדם מישראל להניח לבנו או בתו קטן וגדול לקבל חינוך והדרכה או לימוד וכיוצא בו מבית ספר כזה.

דפים בנושא:

סערה בחצרות החרדים

לקחי מלחמת המפרץ

ישנם לקחים הלכתיים מ "סופת המדבר" כלומר מהטילים של עיראק, שפרסם הרב יהושע ישעיהו נויבירט, מחבר הספר הקלאסי "שמירת שבת כהלכתה" המתגורר בירושלים.

הרב נויבירט רואה במלחמה זו יד השגחה של הריבונו של העולם, כמו שנאמר: "ד' ילחם לכם ואתם תחרישון", כמו שנאמר עוד "זכה ומלאכתו נעשית ע"י האחרים" כלומר: האמריקאים לחמו במקומנו.

ועתה לעצם הלקחים: המתעוררים מן השינה בהשמע האזעקה, אם אפשר ליטול ידיים קודם מבלי לברך, מתלבשים במקצת על מנת לא להצטנן בדרך למקלט. ואם הזמן בהול – ולא נטלו ידיים אלא לקריאת שמע ותפילה, אבל ברכות השחר יכול לברך קודם נטילה. אלא אם כן ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים (מקום הזוהמה).

וינקה אותם מצרור ובכל מידי מנקי, אולם בכדי להעביר רוח רעה יש ליטול את הידיים שלוש פעמים במים. ובכן אחרי ששפשף את ידיו בקיר, בבגד וכדומה, יכול היה לברך ברכת התורה ולומר תהילים. נמצאים במקלט, חדר אטום, אוויר לא נכנס. והנה קורה ומתפשט ריח לא טוב, והרי כתוב "והיה מחניך קדוש" שאסור להרהר בדברי קדושה במקום שאינו נקי, אולם לפי ההלכה אם הוא ריח רע שאין לו עיקר, מותר בדברי תורה אבל אסור בקריאת שמע וברכות ואם הוא עצמו גרם לריח הרע אסור גם בדברי תורה ואם נמצאים שירותים במקלט, מאחורי מחיצה בנוייה, ויש ריח לא טוב, הרי אף אם מחיצה מפסקת חסר כאן ב "היה מחניך קדוש, ואסור בדברי תורה ויש לדאוג בעוד מועד לחומרים המפזרים את הריח הלא טוב.

טוב שלא לתלות את מסיכת הגז על הגוף בשעת תפילת שמונה עשרה, אלא יניחה כדי שלא יהא טרוד בתפילתו ותתבטל כוונתו.

ניר או מיר

ונסיים בבקשה צנועה, המופנית לעתונות הכתובה והמשוררת, כי להוי ידוע כי לא "כולם" בבראנזה זו הם תלמידי חכמים, חניכי ישיבות, או יודעים תולדותיהן.

המדובר בישיבת "ניר" אשר בחברון שהיא לאחרונה בכותרות, ישיבה ציונית קיצונית לכל דבר לאומי, ולעתים קרובות העתונות מחליפה אותה בישיבת "מיר" אשר בירושלים, ישיבה חרדית לכל דבר. אמנם ישיבת "מיר" נוסדה כמאתיים שנה לפני "ישיבת ניר" אשר בחברון, בעיירה קטנה אשר ברוסיה הלבנה בשם מיר שפירושו ברוסית שלום, כמו שאמר בשעתו לב טרוצקי מייסד הצבא האדום, שנרצח על ידי שליחי סטאלין, היה זה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעיר בריסק. אמר טרוצקי: "ניע ווינא וניע מיר" (לא מלחמה ולא שלום).

בעיר מיר נוסדה הישיבה עוד בשנת 1818 שבמשך הזמן עד השואה מנתה יותר מ-500 בחורים ואברכים גדולי התורה והיראה בנוסח הליטאי, ולאחר השואה מצאה מקלט, חלק בניו-יורק, והחלק הארי בירושלים. בעיר זו מיר שימש האב דניאל (אופאייזן) מתרגם לגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה הוא נשא שם בדוי – ארי, הגרמנים לא ידעו על זהותו היהודית, אולם היו יהודים כאלה שאכלו קורצה והלשינו עליו ובעקבות הלשנה זו המיר את דתו.

הבקשה שלנו אל העתונות לדייק לא מיר אלא ניר כאשר מדובר בישיבה בחברון, כאמור שלעתים קרובות היא בכותרות לטוב או לרע, אין אנו חושדים כי לעתונות ישנן "כוונות זדוניות" להכפיש את ישיבת מיר כאשר מזכירים אותה בארוע של ישיבת ניר, או להפך להכפיש את ישיבת ניר כאשר מכנים אות מיר (שלום) שהיא ישיבה חרדית ליטאית.

ואנו תקווה כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, בלב ליבה, של העתונות הכתובה והמשודרת כאחת. אגב: מיר היא עיר הולדתו של הנשיא השלישי של מדינת ישראל, זלמן שזר ז"ל.