"נטורי קרתא" מתווכחים: לרדת או לא לרדת מהארץ

חילוקי דעות עקרוניים שוררים בתוך מחנה "נטורי קרתא", החרדים הקיצוניים בירושלים, בעניין שאלת עזיבת המדינה "הציונית" והגירה לחו"ל.

לפני שנים, עם קום המדינה, הועלתה בחוגים אלה הצעה לעזוב את הארץ ולהתרכז יחדיו במדינה אחרת, שם יוכלו להמשיך באורח חייהם הקיצוני באין-מפריע.

בראש המצדדים להגירה מן הארץ, עומד מנהיגם של ה"נטורים", ר' עמרם בלוי, שהשפעתו שוב עלתה בחוגים אלה. ואילו בראש החולקים על עמדה זו התייצב הרב אהרון קצנלבויגן, מנהל "ישיבת תורה ויראה", מוסד חינוכי קיצוני במאה שערים. זו הפעם הראשונה שלוויכוח בשאלה זו ניתן ביטוי גם בכתב.

ויכוחים סוערים

הוויכוח בשאלה זו, במשך השנים, לא בא לידי הכרעה מסיבות שונות, אולם באחרונה התקיימו דיונים מקיפים וויכוחים סוערים, ונתקבלה ההחלטה האומרת, כי "על פי דעת תורתנו הקדושה, מחוייבים לצאת ממדינה זו".

ר' עמרם בלוי, הלוחם העקבי למען עזיבת המדינה נימק את ההחלטה, שנתקבלה בנידון, בזה, שלישוב צפויה סכנת שמד רוחני וגופני, וממילא יש בזה מצווה של פיקוח-נפש ... הוא מוסיף ואומר, כי הציונים, שהשתלטו על כל מקורות הפרנסה והכלכלה ובידם כל שופרות התעמולה וההשפעה, עומדים להדיח ולהחטיא את כלל ישראל באופן רוחני. נוסף לזה הם גם מעמידים את היישוב בסכנה פיזית בכך שהביאו את מצב המלחמה ושפיכת הדמים התמידית נגד אויבים המונים מיליונים והמקיפים את הישוב מכל גבולותיו. אלה מצחצחים את חרבותיהם, על מנת להשמידו.

הרב בלוי מוסיף ואומר: "לא די בזה, אלא אף מוכנים הציונים, בפתגמים שלהם, ללחום נגד רוסיה עד הישראלי האחרון ועומדים לערער את מצב היהודים בתפוצות - כלומר, את מצב שארית הפליטה - ולהביאם לתוך גבולות המדינה, כדי להכניסם לתוך הקלחת הציונית והמדינה" ...

נעזר ברמב"ם

ר' עמרם מונה עוד כמה נקודות שמחייבות, לפי דעתו, את עזיבת הארץ. גם הרמב"ם "עומד לצדו" והוא מצטט אותו מספרו "יד החזקה" הלכות דעות פרק א': "ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב אלא אם כן נתערב עמהם ונוהג כמנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות וכו'".

לאור כל זה החליט ר' עמרם בלוי ללחום למען הרעיון של עזיבת המדינה והארץ. כמובן, הוא מעמיד תנאי, שהיציאה תהא מרוכזת למען יוכלו להמשיך במקום החדש את דרך חייהם ולהתריע משם ולהזעיק את כל העולם נגד המדינה ...

לעומת זאת יש כאלה במחנה "נטורי קרתא" החושבים אחרת. בראשם, כאמור, עומד הרב אהרן קצנלבויגן. חוגים אלה טוענים, כי אסור להפקיר את "מאה שערים" לציונים. אסור לעזוב את המבצר האחרון "מאה שערים", שנעשה "סמל עולמי בעולם כולו". יהיה אשר יהיה - אין להפקיר את ירושלים, שהיא ליבה של הארץ כולה, לציונים.

"מה שנעשה במאה שערים - אומרים השוללים את העזיבה - הדיו נשמעים בכל העולם כולו. המלחמה, שמאה שערים מנהלת נגד הבחירות לכנסת או נגד הפריצות, אומרת הרבה, ויש לזה ערך רב בעולם כולו, בין היהודי ובין הלא-יהודי" ...

"גם חינוך הילדים במקום החדש אינו מבטיח רבות". מסיבה זו, ועוד סיבות, שוללים אלה את היציאה מן הארץ.

"חלוץ" היורדים

בינתיים עזב את הארץ במסגרת זו, הרב משה דב בעק. הוא יצא לאנגליה עם משפחתו. באנגליה הוקם חוג חרדי קיצוני, שבראשו עומד הסוחר הלונדוני הרב ירחמיאל דומב, שתומך בר' עמרם ולוחם נגד העדה החרדית בירושלים.

הרב בעק נימנה עם חסידי ויזניץ שהוגלו משולחן האדמו"ר, על שמתחו ביקורת על האדמו"ר ומשפחתו וכן על השקפותיו. הם מצאו מקלט רוחני אצל "נטורי קרתא" בירושלים שם הם מהווים את האלמנט הקיצוני ביותר, והם הם שהכריעו את הכף בשאלת יציאה מן הארץ.