גדול מרבן שמו

"נסתם פי הצינור דרכו שאבתי את הידע שלי במקורות ישראל", זאת היתה תגובתו הספונטאנית של עתונאי "המכסה" את השטחים הדתיים בעתון חילוני, בהיוודע לו על דבר מותו של הגאון ר' רפאל קצנלבוגן זצ"ל, ולאחר שהביע את כאבו ואבלו הפרטי על הסתלקותו של ר' רפאל זצ"ל, תיאר העתונאי את גודל האבידה הכללית לציבור כולו, וסיפר על אישיותו הרב-גוונית של המנוח, ומנה את סגולותיו הנדירות: אנציקלופדיה חיה, מפעל, מוסד, ענו, נחבא אל הכלים, מסתפק במועט, חבר ורע טוב לכל אחד ואחד בלי הבדל מעמד וגיל.

בהסתלקותו של ר' רפאל זצ"ל, נעלם מהנוף הירושלמי אולי אחרון השרידים שעליו ניתן לאמר "גדול מרבן שמו", בתקופתנו אנו ובמיוחד עתה שמעמד הרבנות בכלליותה והרבנים בפרט, ירד פלאים, הרבנות בארץ ובעולם כולו נמצאת במצב ירוד ועלוב בעוונותינו הרבים.

מלפנים בישראל היה מקובל ולא ידענו אחרת, לקרוא לגדולי הדור, גדולי התורה וראשי הישיבות אלא בשמם הפרטי, מי ידע ומי הכיר? את ראשי הישיבות בשמותיהם המשפחתיים ובתוספת התואר "רב". הם נישאו בפי כולנו בשמם הפרטי: כגון ר' ברוך בר, ר' שמעון, ר' נפתלי, ר' חיים עוזר, וכו', וכו', - לא ידענו את הרב לייבוביץ, הרב שקופ, הרב טרופ, הרב גרודזנסקי ואחרים.

מן היחידים שהיה מפורסם וידוע בפי כולנו בשם ר' רפאל ותו לא - גדול מרבן שמו - היה המנוח ז"ל, גם אלא שידעו על "השינוי" שחל בעמנו עם אבדן קני התורה והיראה היו פונים אל המנוח בשמו הפרטי, דהיינו: ר' רפאל. וזאת היתה אחת מסגולותיו הרבות שבגללן היה אהוב ואהוד על הבריות.

שיחות החולין של ר' רפאל צריכין לימוד. בשיחותיו על דא ועל הא, ולאו דווקא עם חובשי בית המדרש, היה שופע מעינות של תורה וחכמה, שהשפעתן היתה ניכרת ומועילה ביותר. בפגישותי עם המנוח בין שזה היה במקום ישיבה, או ברחוב בעמידה, תמיד הייתי נזכר בדמות דומה לו, כוונתי לרוגאצ'ובר עילוי הגאון המפורסם ר' יוסף רוזין זצ"ל, רבה של דוינסק. הכרתיו לפני כ-40 שנה עת עשיתי בעירו והייתי מבאי פתח ביתו.

איתא במועד קטן כ"ה ע"א: חכם שמת הכל קרוביו, הכל סלקא דעתך, אלא הכל כקרוביו, הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו, הכל מברין עליו ברחבה" עכ"ל [עד כאן לשונו]. דין זה לא חל על עשיר שמת, עליו מתאבלין רק הקרובים ביותר, דהיינו, אשתו, בניו ואחיו, שמתחלקים בירושתו, הם הם הקורעין וכו', אבל לא כן חכם שמת אז הכל קרוביו לרשת את ירושתו הרוחנית. את חכמתו, גדלותו בתורה, הנהגתו הטובה, הענווה שלו, הסתפקות במועט שלו, אמירת האמת שלו, וכל מידותיו התרומיות. לכן כולם כקרובים לחכם שנפטר. המנוח השאיר אחריו ירושה רוחנית ענקית. ואינה דומה ירושה רוחנית לחמרנית, ברוחנית יכול כל אחד ואחד לרשת את כולה, מה שלא כן בירושה חמרנית. ובידינו היא. כמו שנאמר: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

אלה מקצת הדברים שהרהרנו בקול רם ביום השלושים להסתלקותו של מו"ר הגאון ר' רפאל זצ"ל שהלך מאתנו ולא השאיר תמורה כמותו. נרגיש בחסרונו ובהעדרו, הבה ננציח את זכרו הברוך בהמשכת דרכיו ובהגשמת קוי מחשבתו הרוחנית הנעלה. יהא זכרו ברוך.