רבה של קוממיות שוב "עושה חדשות" ...

בימים שחיפשו את יוסל'ה שוחמכר, שנחטף מהוריו והוברח לחו"ל, היה הרב בנימין מנדלסון ממושב קוממיות, כחשוד בקשרים עם מעלימי הנער, בין אלה ש "עשו" כותרות בעתונים. מלחמת ששת הימים היתה בעזרו - והוא חזר לעתונות.

שנה תמימה נדם קול "דגלנו", בטאון "צעירי אגודת ישראל". כאשר בימים אלה ראה מחדש אור - זיכה אותו הרב מנדלסון במאמר הנושא את הכותרת: "המקומות הקדושים בחורבנם והציפיה לבנינם". ברגע הראשון חשבנו, שמא בא לחדש עלינו פולמוס בניין בית המקדש. ולא היא. הוא בא להזכירנו את "חטא הציונות ודחיקת הקץ", כי בעטיו של "חטא קדמון זה" באו עלינו כל הצרות. לישועת ישראל יש לרבנו מנדלסון פתרונות משלו, המקובלים מאז ומתמיד על "אגודת ישראל". אולם מוזר למדי, שלא רק את המלחמות עם הערבים הוא תולה בקולרה של הציונות, אלא גם השואה לא היתה באה לעולם אלמלא נתפסו היהודים לציונות החוטאת והמרושעת.

רבה של קוממיות איננו מחסידי סטמאר ואינו מחרים את הכותל המערבי שנכבש על-ידי ציונים. אלא שבעמדו לפניו מבכה הוא את חטאי הדור המעכבים את הגאולה. להסברת הסתירה הוא אומר: "כיום, כעבור שבעים שנה, (מאז עלות הציונות) אין בכוח החטא להשחית כמקודם. ונראה שאחר כלות כח חיותו של החטא זכינו לפחות להשפעת קדושה של המקומות הקדושים בחורבנן. אולם התשוקה האמיתית והנכספת צריכה להיות כאמור לראות ישועות עם התגלות אלוקית".

לכאורה, אין הרב מנדלסון שונה בהנחותיו מיתר אנשי ה- "אגודה" בעולם. בדומה לו מצאנו בבטאון רבני "אגודת ישראל" בארצות הברית ("הפרדס"). אלא שהוא מרצה את עוון הדורות הציוניים מול הכותל. יבושם לו.