שמחה רז, שנענה להזמנתו של ד. ספקטור, קצין
חינוך ראשי של בתי-הסוהר, להרצות במחנה "מעשיהו" על דמותו של
רבי עקיבא, הלהיב במיוחד את האסירים בסיפוריו על תלמידיו של התנא, אשר הצליחו לקיים בסתר קשר עם רבם, מבלי שהסוהרים הרגישו בכך.
בתום
ההרצאה ניגש אליו אסיר אחד, חובש
כיפה, שזקן נאה מעטר את פניו, ואמר לו: שפתיים ישק. לאחר שהציג את עצמו כ "רב לוי, רבם של האסירים" (אין להחליפו
בר' אריה לוין, "אבי האסירים") - ביקש מן המרצה להצטרף ל "מנין" בתפילת "מעריב".
התברר, ש "הרב לוי" אינו אלא האסיר ערוסי, אשר נידון למאסר עולם בעוון השתייכותו לכנופיית "רצח בע"מ". אסיר-העולם חזר בתשובה ומקפיד על שמירת מצוות, קלות כבחמורות. הועבר באחרונה למחנה "מעשיהו" בשל התנהגותו הטובה. בשנות ישיבתו בכלא הספיק לשנן את
התנ"ך, ואף זכה בתואר "חתן התנ"ך של בתי-הסוהר".
הערות: שמחה רז היה מקורב לנח זבולוני, וכפי שהתברר משיחה איתו העביר מדי פעם לנח זבולוני ידיעות שונות. עובדה זו, העובדה שהמאמר מתייחס באופן עקיף לרב אריה לוין, והסגנון מביאים למסקנה שכתבה זו נכתבה כנראה על ידו.
צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות
Powered By