היה אחד שהיה ראוי לקום

קראתי בעיון רב את מאמרו של מר לוי יצחק הירושלמי, תחת הכותרת "מיסמך טורונטו" שפורסם בכ"ג בכסלו (13.12), בו נאמר בין היתר: "מי שנתקל ברבנים מנהלי מוסדות תורה וחסד, ראשי ישיבות וראשי מפלגות שמיאנו לקבל תרומות ... מיהודים בתפוצות המשתייכים לקהילות רפורמיות וקונסרוואטיביות ופעילים בהן - שיקום! אף אחד לא קם! כי לכסף - כפי שאמר אותו קיסר רומי - אין ריח".

ברצוני לקום במקומו של אחד שראוי היה לקום אבל לדאבוננו הוא שבק חיים לכל חי לפני כשנתיים. המדובר באדמו"ר מאמשינוב, הרב מאיר יהודה קאליש זצ"ל, ומעשה שהיה ... לפני מספר שנים נתבקשתי להתלוות לתייר יהודי המתגורר בגרמניה שביקר בישראל ודרכו היתה לאדמו"ר מאמשינוב שמקום מושבו היה בשכונת בית וגן בירושלים.

באנו לבית האדמו"ר. הוא קיבל את התייר בחיבה רבה כדרכו בקודש. אני נשארתי בחדר ההמתנה וכעבור כשעה יצא התייר ומשך בכתפיו. לשאלתי, מה קרה? ענה ואמר: איזה איש משונה. הבאתי לו סכום כסף הגון ששלח לו אחד מאנ"ש בגרמניה עבור הישיבה שלו "שם עולם", והוא סירב לקבל בנמקו את סירובו כי שמע כי העסק של אותו יהודי פתוח בשבת, למרות שהוא בעצמו אינו מבקר בו, ועובדים בו לא יהודים. התייר נאלץ להחזיר את התרומה לשולח.

סיפרתי את המקרה הנדיר לרבנים, ראשי ישיבות וגם לראשי "נטורי קרתא" וכמעט כולם ציינו לשבח את האדמו"ר וגם התפעלו.

והנה היה אחד שהיה ראוי לכל הדעות לקום! אך הוא איננו ... וחבל !!!

ירושלים, נח זבולוני