ד"ר מרקו קוהין היה אדם חמור-סבר, צנוע מאוד, שקט-דיבור - ואיש לא היה מעלה על דעתו שהוא אחד מהאנשים האמיצים ביותר, במקום ובתקופה, כשאומץ אזרחי היה כרוך בסכנת הרבה שנות מאסר. הוא היה עורך-דין ועסק בין השאר במשפטיהם של
אסירי ציון בתקופה הקשה ביותר של הסטאליניזם
ברומניה, בראשית שנות ה-50.
עתה, שנה אחת אחרי מותו, אנו מוצאים בכתב-העת של יהודי רומניה, היוצא בבוקרשט, דברי זכרון שמפרסם עליו הרב הכולל, ד"ר משה רוזן, האומר, שחייו של ד"ר קוהין צריכים לשמש מופת לאחרים. בסורבון קיבל את הדוקטוראט ופירסם עבודות מדעיות, ויכול היה לעשות קריירה במשטר הרומני הישן או החדש - אבל העדיף להישאר "יהודי נאמן ולוחם", עם "מסירות נפש". הרב רוזן ממשיל עליו מה שנאמר על
רבי עקיבא: "נכנס ויצא בשלום", לא נפגע ולא קיצץ בנטיעות, וד"ל.
חוב חייב הציבור לד"ר קוהיל אותו יש לסלק לפחות עתה, אחרי מותו, כי בחייו אי-אפשר היה לסלק - הוא בצניעותו התנגד לזה.
הערות: נח זבולוני ציטט פעמים רבות את "
כתב-עת" - ביטאון
היהדות הדתית ברומניה, זאת בנוסף לתוכן הכתבה וסגנונה (לדוגמה השימוש בצירוף וד"ל ) מביאים למסקנה שכתבה זו נכתבה כנראה על ידו.
צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות
Powered By