המלשין אפשטיין

"היו גם אצלנו מקרי פרובוקציה. אבל הם היו נדירים מאוד" - כותב מנחם בגין בספרו "המרד" בפרק המתאר את בגידתו של יעקב חילביץ'. העיתונאי דויד סיטון, הממשיך בפירסום זכרונותיו על אצ"ל בתקופת פיקודו של דויד רזיאל ז"ל על האירגון, בירחון "במערכה - ביטאון הציבור הספרדי ועדות המזרח", כותב על מלשין אחר, שניסה להסגיר את אנשי האצ"ל לידי השלטונות הבריטיים, עוד כחמש שנים לפני חילביץ'.

המלשין היה יהודי ירושלמי בשם אפשטיין. הוא עסק בהברחת סמים מהארצות השכנות, כפי הנראה בשותפות עם אחדים מראשי הבולשת הבריטית בארץ.
באחד הימים החליט אחד מ "מתחריו" בעסקי הסמים בבולשת להלשין עליו, וכך מצא אפשטיין את עצמו במחנה המעצר בסרפנד, יחד עם רבים ממפקדי אצ"ל ומחייליו. אפשטיין לא היה העציר הבלתי-פוליטי היחיד במחנה המעצר, ולפי שאנשי האצ"ל במחנה חששו, שמא בין אלה הלא-פוליטיים מצויים גם "שתולים", החליטו לפקוח עין על תנועותיהם ואף להקים "צנזורה", שתקרא את מכתביהם היוצאים. באחד הימים גילה ה "צנזור" של אצ"ל, כי במכתב ששלח אפשטיין לקצין ערבי גבוה בבולשת הבריטית בשם עבדין בק, הוא מבקש, כי ישחררוהו מהכלא ותמורת זאת יספק "מידע חשוב על פעולותיהם של אנשי אצ"ל ובייחוד על המפקד שלהם רזיאל".

אנשי אצ"ל - כך כותב סיטון - "טיפלו" כהלכה באפשטיין זה, עד כי הועבר אל בית כלא אחר.