עדות ממקור ראשון על "פעולתו" של פיוס ה-12 בענין היהודי

ארבעה מיני עצות נולדו למען כח השפעה זו בדרכי פוליטיקה:
- מעמארנדום לשלחו בפרסום לכל בן פרלמנט.
- השפעת יהודים יחידים על שליחי הפרלמנט.
- השפעת רבנים ובעלי בתים חשובים על כומרי הארץ הגדולים.
- מכתב אל האפיפיור בשם שני הלשכות האורטודוקסים וניאולוגים ובשם כל הרבנים.

שני מכתבים נכתבו לרומי אל האפיפיור, אחד מטעם שתי הלשכות ואחד מטעם הרבנים, המכתב שנכתב בשם שתי הלשכות כלל את המעמארנדום הכללי עם מכתב פרטי אל האפיפיור - כתוב גרמנית - ועלי היה לכתוב המכתב בשם הרבנים. כתבתיו בלשון הקודש. וכמה שעות ישבתי עליו ושמתי בו כל הבכיות והאנחות אשר היו בימים ההם בלבבנו. בלשון נשבר ונדכה ובהכנעה גדולה, והחתמנו עליו רבנים רבים.

וסידור הרשע - שליח סלובקיה בואתיקאן - היה ביום ההוא בפרשבורג, והוא לא היה בשלום עם טיסו. - ולמען בצע כסף כמדומני שלושים אלף כסף סלובקיים, הוליך את המכתב ביום ההוא לרומי. ובקשנו שיכתב האפיפיור מיד לפני האסיפה של הפרלמנט ושמנו הדברים גם בפה סידור. ספרתי לכך לכב' אדמו"ר זיע"א בפרט מה שכתבתי אל האפיפיור כי לא היה זמן לעשות העתק כי סידור אץ היה לדרכו - וספרתי גם כן ששלחו לו את המעמארנדום הכללי - ובאותו המעמארנדום היתה טענה אחת שאכזריות הוא להפריד את המשפחה ולקחת הבן ואת הבת לחוץ לארץ - כי אם לעבודה הם נצרכים הלא יוכלו לעבוד בארץ. במקום שאבותיהם ומשפחתם - כעס כב' אדמו"ר זיע"א מאד מאד על טענה זו - ואמר איך אפשר לכתוב שטות של פשע כזה - הגרמנים והסלובקים שולחים את צעיריהם למלחמה ואנחנו נטען שאין ברצוננו לילך לעבודה לחוץ לארץ מטעם של פרידת משפחה - כי את האמת שאנו יראים מהריגתם אין אנו טוענים, איה השכל של טענה זו? - הלא כולנו יודעים שדת הקתולי הוא אבי אבות השנאה שלנו האפיפיור הרחמן יעשה לנו טובה ויכתוב לטיסו הרשע שלא יפריד את המשפחה אלא ישלח גם את האב ואת כל המשפחה יחד עם בניהם לגלות המר הזה.

והמיניסטר לחינוך סיוואק שהיה לפנים מורה ילדים בפעזינג אשר סמוך לפטרבורג, והיה בידידות עם הרב פריעדער ע"ה, קבל ממנו אלף כסף סלובקים כדי שישגיח על בוא תשובת האפיפיור ויגלה תיכף ומיד את תוכן תשובתו ואם אפשר יביא העתק. ותיכף ומיד הגיע מכתב מרומי אל משרתם הנאמן הכומר טיסו, ראש המחנה הקאטולית, ושני עיקרים שמו בחלקלקות לשונו - עיקר אחד שלא לגרש את היהודים ולצערם בהפרדת המשפחה ועיקר שני שלא לגרש בשום אופן ובשום פנים את היהודים המשומדים וקרא טיסו אסיפה מיוחדת להשמיעם מתשובתו של האפיפיור, את המשמעות של העיקר הראשון - ואת הדיבור הברור של העיקר השני. ובזה שכך את הפקפוק הקטן שקם נגד חוקי הגירוש מצד המתנגדים לו אלה מחמת אשר ליבם ואלה מחמת השפעת יהודים עליהם.

וברר טיסו את ההלכה על המכתב הזה בפלפול של אמת, וכוון אל ההרשעה אשר העמיקו בו לאמר, כי העיקר השני של איסור גירוש משומדים ולמד על העיקר הראשון, כי יש מצוה גרש את היהודים ואין איסור לגרשם ולא בהפרדת המשפחה - כלומר להשאיר מהם נפש - והוסיף הרשע הזה ואמר בואו ונעשה נחת לאבינו האפיפיור בשתים - לא נפריד את המשפחות אלא נשלחם כולם יחד ללובלין - ואת המשומדים נוציא מן הגזירה לגמרי. ונתקיים אם כן פחדו של אותו הצדיק רבינו זיע"א.

קם הבישוף פעטשעני מטירנו שהיה באותה האספה ושאל - טוב הדבר - אבל מה יהיה אם ממשלות הברית ינצחו והיהודים יחזרו מפולין. מה יעשו הם?
השיב טיסו הרשע ואמר: אני מבטיחך שלא יחזרו. ומיד גזרו על המשומדים לחרות וקבעו יום מיוחד יום מוקדש, ומי שנשתמד עד היום הזה למשומד גמור נחשב. וממילא שהיה פתח גדול להשתמד כאחת ואז עשה הכומר טובה וכתב על זה שטר מוקדם וגם היה מקום לקנות ממנו שטרי שמד מוקדמים וממילא שהיה גם מקום לזייף שטרי שמד מוקדמים.

עברו ימים וסיוואק הביא העתק זאת ההלכה שהורידו מעל כסא רומי - זאת ההלכה אשר כל כך מהר וטוב להביאה, כי הכינו למורה דורות האפיפיורים - ואופן כתיבתה מחפה על התוכן - האופן מה צנוע וצבוע ומה אכזר וערום.
באותה שעה האיומה נחקקת תשובה זו על לוח זכרוני עם והלשון והנגון ופיסוק הטעמים - ובכל זאת אין אני ואין אחרים צריכים לסמוך על הזכרון הזה - אף שנאבד העתק סיוואק כי שני העיקרים אשר בזה המכתב אמורים הן לפנינו. בא סידור הרשע בעצמו ופרסם את הראשון אף שהשתיק את השני.