קלגסי מחנה המוות אושוויץ עשו "עבודתם" עד הרגע האחרון

מאז עברו 19 שנים. ב-18 בינואר 1945, נשלחה השיירה האחרונה ממחנה המות אושוויץ ושבה היו שבויים סובייטיים, יהודים ועמים אחרים. הטרנספורט הזה נקרא "מארש האבל" האחרון.

באותו יום הגיע הצבא האדום לעיר קרקוב אשר בגליציה, וב-27 לחודש הוא גם נראה במבואות מחנה בזזינקה (בירקנאו) - אושוויץ. הגרמנים, בחוש האינטואיציה המפותח שלהם, החלו להרגיש כי קצם הוא קרוב, מפלות הצבא הגרמני בשדות הקרב ושחרור המחנות סוביבור, טרבלינקה, ומחנות הריכוז בקובנה, ריגה ומקומות אחרים שבהם נתפסו אנשי הס.ס. כשהם עוסקים בקבורת גופות היהודים שלא הספיקו לשרפם, הטילו עליהם פחד מות. הם השפיעו גם על אנשי הס.ס. באושוינצים, שהחלו לתכנן תכניות שונות למען טשטושם של עקבות הפשעים הנוראים שנעשו במחנה המוות אושוויץ ובזזינקה. התכנית היתה להרוס כליל את כל מתקני המוות שבנו, תאי הגאזים, הקרמטוריום שהקימו במחנה מות זה, שבו נהרגו והושמדו מאות אלפי יהודים שהובאו למחנה זה מהונגריה, צרפת, הולנד, בלגיה, וארצות אחרות.

בראש תכנית זו עמד מנהל תאי הגאזים ההויפטשורמפיריר אוטו מול. תכנית זו היתה שטנית וכללה את הריגת השבויים והאסירים שנמצאו בתוך המחנה, כך שיחד עם המתקנים היו גם הם צריכים להעלם כדי שלא ישאר מהם זכר ...

התכנית לא הוגשמה מכמה סיבות. הראשונה: אנשי הס.ס. שעליהם הוטל התפקיד להוציא לפועל את התכנית, ביקשו הוראות בכתב, אחרת לא אבו להישמע לפקודות ...
שניה, המחתרת שהיתה קיימת בתוך המחנה, הצליחה להודיע על התכנית לחוץ לארץ, וסוכנות הידיעות "רויטר" פרסמה את התוכנית ברבים, כן נמסרה הרשימה המלאה של האנשים שעמדו בראש התכנית.

ב-18 בינואר 1945 הגיע הצבא האדום לקרקוב. באושווינצים עוד עסקו אנשי הס.ס. בפעולות האקציה בהוציאם שבויים להורג, אסירים הועברו למקומות אחרים, תעודות ומסמכים נשרפו כדי שלא יפלו בידי הצבא האדום. נראה שצר היה להם להרוס את המתקנים במחנה מוות זה מתוך תקוה שעוד יצטרכו להם ...

"צעדת המוות"

מאוגוסט 1944 עד 17 בינואר 1945, הוציאו הגרמנים ארבעים אלף שבויים יהודים מאושווינצ'ים דרך הרכבת לתוך גרמניה גופא, לבוכנוואלד, זקסנהוזן, רונסנברוק ומחנות ריכוז גרמניים אחרים. כשצבא בנות הברית משתק את הרכבות הגרמניות, העבירו הגרמנים את השבויים מאושוינצים רגלית בקור של 20-30 מעלות מתחת לאפס בשלגים הכבדים, שירדו באותו חורף בגרמניה. רבים מהשבויים מתו מאפיסת כוחות ומיריות אנשי הס.ס., מפקד מחנה המוות אושבינצים רודולף הס מתאר את מסע המוות באמרו: "כל כמה מאות מטרים שכבו אסירים שמתו מאפיסת כוחות או מיריות כדורים, פגשתי על כל צעד וצעד גופות של אסירים שדם חם עוד ניגר מהם." כך מתאר רב הטבחים רודולף הס שהועלה לגרדום באושוינצים לא רחוק מהוילה המפוארת שלו, בה התגורר בהיותו מפקד מחנה המוות אושוינצים.

ב-18 בינואר 1945 נשלח הטרנספורט האחרון מאושבינצים באותו יום נראו אנשי הס.ס. במחנה המות כחיות מטורפות, הם היו בהולים ואחוזי פחד מות. הם היו מזויינים מכף רגל עד קודקוד. באושבינצים נשארו עוד באותו היום רבים מהשבויים בעיקר החולים. אנשי הס.ס. שנשארו במחנה החלו בטשטוש עקבות פשעיהם הנוראים ע"י שריפת המתקנים, ב-20 בינואר פוצצו הגרמנים את הקרמטוריום, יום לאחר מכן כשהשלטון באושוינצים עבר לידי הוורמכט (הצבא הגרמני הסדיר), עוד נהרגו 6 שבויים סובייטיים, זאת היתה האקציה האחרונה במחנה מוות זה.

ב-25 בינואר ברחו אנשי הס.ס. האחרונים שהסתתרו במחנה, שתפקידם היה להרוג את ארבעת האלפים השבויים שנותרו במחנה, הם ברחו מבלי להוציא את זממם לפועל, על כך מסר בשעתו השטורמפירר פרנץ קסאבער קראוס. הצבא האדום כבר עמד בשערי המחנה והם לא הספיקו להוציא לפועל את תכניתם השטנית.

ב-26 בינואר הפציצו הגרמנים את הקרמטוריום ה-5 ויום לאחר מכן הגיע הצבא האדום לבזזינקה אושבינצים.