עמנואל הרוסי מספר על ז'בוטינסקי ב- "דבר לילדים"

יום אחד - בשנת תרע"ג היה הדבר - נתבשרו ציוני ניקולאייב על בואו הקרוב לעירם של המנהיג הציוני הדגול זאב ז'בוטינסקי, שהיה מפורסם אז ברוסיה כסופר בעל עט שנון וכנואם מזהיר. מתברר שגם עיר זו נכללה ברשימת המקומות, אשר בהם הופיע בהרצאתו הידועה "העברית כשפת התחיה הלאומית:.

ועל כולם צהל האב. הנה באה לידיו שעת כושר להפגין את ההישגים של ילדי טיפוחיו. כינס את החברה והציע להם שיקדמו את פני המרצה הנכבד במשלחת וגם יגישו לו את שני הגליונות הראשונים של "ציוני קטן". הצעתו נתקבלה בשמחה. אך כיצד מגישים לאיש מורם מעם זה גליונות דהויים ומרופטים? אמר האב: אל דאגה. בעצם ידי אעתיק את שני הגליונות, ובטוש סיני מיוחד אכתוב, ועטיפה נאה ארכוש. ולא זו בלבד, גם אל הצלם נלך, ובמקום, "כרטיס ביקור" רגיל, תגישו לאיש את תמונתכם.

מיד לבשו את המעילים ויצאו בחבורה צוהלת אל הצלם. התצלום שמור בידי עד היוםהזה. מופיעים בו ארבעה ילדים וילדה אחת, ואילו מעברו השני רשם האב, לפי מספרים, את שמותיהם, ולכל אלה צירף חרוזים מפרי עטו בזו הלשון:
נביא וחוזה! ליום בואך, לשאת מדברותיך, אמרי שפר, על במת "שפר", באנו אליך, לקדם פניך, בתודה, במנחה, ביום המנוחה.

א' ניסן, אלף, תתמ"ה לחורבן.

ובכן הכל טוב ויפה? אל יתהלל חוגר כמפתח ... התצלום הזה לא הגיע מעולם לידיו של ז'בוטינסקי. לא התצלום ולא הגליונות המהודרים שהעתיק האב בכתב הפנינים שלו, בשבתו לילה ארוך עד אור הבוקר כפוף על שולחן כתיבה.

והכל בגלל טעות קטנה אך גורלית. בהעתיקו את הגליונות נותר לו העמוד האחרון של הגליון השני - ריק. ומה עשה ? נטל רשות לעצמו, ומבלי להימלך בדעת הילדים, מילא את העמוד הריק בפזמון של בנו ("זמר לפורים" לזמר בניגון "ליל שימורים" להמצי"ל מאנה), שלא היה כלול בגליון המקורי של העתון. כשבאו חברי המערכת וראו זאת, מיד נזדעקו וצעקו חמס על המעשה, ובצדק. אילו ניחן האב בכשרון של מדינאי, אילו ידע להודות בחן על משגהו ודאי היה מפייס דעתם של הקטנים, אך על אף הבדל השנים הרב היה תמיד כאחד מן החבריא, ומתרגש ומתעקש כאחד מהם ...

מחלוקת לשם שמים - אש זרה מתחילה מרקדת בה. וכך היה גם כאן היא נסתיימה בטריקת הדלת, למבוכת האב הילדים יצאו בחרי אף. הם ויתרו על העטיפה המהודרת ועל ההעתק הנאה ועל התצלום ועל ... בנו של האב. הם נקמו ביד רמה ובאכזריות. חזרו והעתיקו את שני הגליונות תוך השמטת הסיפור של הבן, שנתפרסם שם במקור. בלעדיו הלכו לראיון עם המרצה הנכבד, שקיבלם כפי שסופר אחר כך, בסבר פנים יפות וגם הזמינם להרצאתו. הבן נשאר קרח מכאן ומכאן, עלוב ורצוץ