הספרות האידית באה"ב במצב של גסיסה

לפני זמן מה טיילתי באחד מרחובותיה הסואנים של ניו-יורק, לפתע אני פוגש אחד מידידי הטובים ביותר בעל בית מסחר לספרים המושך בעצמו בעט, כשהוא עמוס לעייפה בחבילות של ספרים, מן הנימוס הוא, לא להעמיד אדם הכורע תחת משאו לשם שיחה. אולם דווקא הוא הקדימני ועצר אותי, כשנגשתי אליו ביקש ממני לקחת כמה מן הספרים. ואמר: קח כמה שאתה חפץ רק קח! מה זאת אומרת? שאלתיו, ראשית חוכמה שאלתי אותו לאן הוא סוחב את ערמת הספרים, על כך ענה לי לאו-טו-די-פה (לשריפה).
לשריפה? בהתחלה לא תפסתי את תשובתו. אולם מחשבה זרה התגנבה למוחי, ועיני חשכו ... שאלתיו שנית מה זאת אומרת ? למה ? ומדוע?
על שאלתי השניה הוא ענה שוב: דע לך כי אצלי במחסן הספרים מונחים עשרות אלפי ספרים בשפה האידית כאבן שאין לה הופכין ... ואותו המצב גם במרתף ובאיצטבאות של בית מסחר הספרים שלי הכורעים תחת עול המשא של הספרים הבלתי מבוקשים. ואגב, רבים מבין מחברי הספרים הללו כבר הלכו לעולם האמת.

"אין מקום"

ודוקא מחבר ספר זה שנידון אצלי לשריפה חי וקיים תודה לאל. קראתיו והודעתי לו כי ברשותי מאות טפסים של ספריו והוא רשאי לבוא ולקחתם מבלי לשלם אף סנט אחד תמורתם. ויודע אתה מה ענני? - תשובתו היתה קצרה וברורה. אין לי מקום עבורם.

ומאחר וגם אצלי אין מקום פנוי עבורם, שכרתי מגרש ריק מאדם ומבהמה, בליבה של ניו-יורק היהודית וזה כמה ימים שאני מתעסק אך ורק בשריפת הספרים.

רצתי - מספר הוא - והרגשתי בנחירי אפי את עשן הגוילים והאותיות של הספר האידי העולה באש. התביישתי להיכנס לחשמלית התחתית כדי שלא יראוני בקלקלתי ... ובבושת פנים הרגשתי עלי את החרפה על גופי ועל נפשי. רציתי לזעוק זעקה מרה וגדולה שתזעיק אחרים אולם לא היה למי להפנות זעקה זו ...