לא גיוס הבנות מסעיר את החזית הדתית אלא ריח הבחירות

אין אני מתירא לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס. ביטוי זה של חז"ל מתאים גם לתקופתנו אנו וכן לכל מה שמתרחש במחנה החזית הדתית. היהודית "הדתית" גייסה את הרבנים הראשיים ואת עתוניה במלחמתה נגד אפיית לחם מעורב באבקת חלב ונימוקם איתם, עד שבא מר לבון שר החקלאות וגילה כי הוא שהביא את הענין הנידון לפני הממשלה, והממשלה כולה - לרבות השרים "הדתיים" הרב מימון, לוין ושפירא - קיבלה את זה פה אחד ורק הרב מיימון העמיד תנאי שלחם זה יקבל תווית מיוחדת לשם היכר.

והדבר השני שהסעיר את רוחות ה"דתיים" הוא תיקון חוק השירות המחייב גם צעירות דתיות להתגייס לצבא, צעירות אלו שהיו מסתפקות בשבועה או בהן צדק שהן דתיות ואחרי כן היו נוסעות בשבת ואוכלות טריפה ועוברות על כל התורה והדת. ועל כך אורגנו מחאות וגזרו על תעניתות ותקעו בשופרות לבטל את הגזירה, ומעניין שדווקא ה "חזית הדתית" המתפוררת והמפולגת היא היא שארגנה את ההתנגדות לחוק זה ולא אנשי "נטורי קרתא", כי האחרונים התנגדו גם לגיוס צעירות לא דתיות וכן התנגדו לגיוס של צעירות ל- א.ט.ס. בימי הבריטים כשהרבנים הראשיים וכל האפוטרופסים של "הצניעות" לא העיזו להתנגד למוסדות "הלאומיים" שלנו, ומילאו את פיהם מים ושתקו. אלא מה נשתנה מאז, נשתנה רק בזה שבחירות באופק ...