בירושלים גר יהודי בשם מלכיאל גרינוולד, חבר חשוב במפלגת "
המזרחי" עוד מחו"ל, פעיל במפלגה ומראשיה בירושלים. מר גרינולד מפרסם עלון שבו הוא מאשים את חבריו ב "מזרחי" וב- "הפועל המזרחי" בכל מיני האשמות שבאם היו נכונות הרי מקומם של האנשים לא
בכנסת ולא בסוכנות אלא על ספסל הנאשמים - ולהיפך, באם הדברים אינם נכונים, מקומו של מר גרינולד על ספסל הנאשמים. ובכל זאת, לא שמענו עד כה על משפט שהתנהל על רקע זה.
כל זמן שמר גרינולד האשים רק את חבריו במפלגה - אפשר היה לחשוב כי לא כדאי למפלגות אלו להוציא את הכביסה המלוכלכת לרחוב ולתבוע את מר גרינולד למשפט ולכן שתקו על כך, אך שמר גרינולד מאשים
פקיד גבוה, אחד מעמודי התווך של "משרד המסחר והתעשייה",
בפשעים שונים ודי חמורים,
בשיתוף פעולה עם הנאצים וכו' וכו' טרם תבע את מר גרינולד למשפט ולא הגיב על ההאשמות של מר גרינוולד, זה כבר תמוה ואומר דרשני ...
ישנן שתי אפשרויות: או שהיועץ המשפטי יתבע את הפקיד לדין על האשמותיו של מר גרינולד, או שהפקיד יתבע את מר גרינולד לדין.
מוצא שלישי - אין.
הערות: * פה חזה רנ"ז את העתיד, והפרסום וההאשמה עליהם מדברת הכתבה הם הבסיס
למשפט קסטנר שנערך נגד מלכיאל גרינוולד. בסוף 1952 פירסם גרינוולד בעלונו האשמות נגד ד"ר ישראל קסטנר, והאשימו בשיתוף פעולה עם
הנאצים. במשפט קסטנר שבא בעקבות תביעת דיבה של קסטנר, זוכה גרינוולד, והשופט בנימין הלוי אמר את האמרה המפורסמת: קסטנר מכר את נשמתו לשטן. לימים אחרי שנרצח קסטנר, הפך
בית המשפט העליון את גזר הדין וטיהר את שמו של קסטנר
** ד"ר ישראל קסטנר היה אז דובר
משרד המסחר והתעשייה צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות
Powered By