להפריד הדת מהמדינה ?

האם גם במדינת היהודים יש להפריד בין הדת והמדינה ? שאלה ישנה-נושנה זו התעוררה כעת דווקא בתוך היהדות החרדית בארץ ובחו"ל.

המשבר ברבנות הראשית לישראל ופרשת בחירת הרבנים הראשיים וכל הכרוך בכך לא הוסיפו כבוד למדינת ישראל ובמיוחד לא לרבנות ולכתר התורה. אף שאגודת ישראל טרם הכירה במוסד הרבנות הראשית הקיים 62 שנה והיא רואה בו עד עצם היום "רבנות ציונית". כידוע, מייסד הרבנות הראשית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, הותקף בזמנו קשות ע"י קנאים מאגודת ישראל ומקרב הישוב הישן.

הרבנות הראשית הוקמה ב-1921 בזמן שלטון המנדט הבריטי, שהכיר בה כבסמכות הדתית העליונה של הישוב היהודי, בארץ ישראל (פלסתינה א"י). אגב, יצויין כי היה זה המוסד היהודי היחיד הראשון ששלטונות המנדט הבריטי הכירו בו. עם היווסדה פוצלה הרבנות לרב אשכנזי שתארו היה הרב הראשי לארץ ישראל, ובין רב ספרדי שתארו היה הראשון-לציון. עם הקמת הרבנות הראשית היא מנתה שמונה חברים, אולם כעבור 15 שנה, מ-1936, הוגדל מספרם לעשרה ובתקנה נוספת באותה שנה הוצב מספר חבריה על שנים-עשר - חציים אשכנזים וחציים ספרדים.

הרבנים הראשונים שנבחרו לעמוד בראש הרבנות הראשית היו הרב אברהם יצחק הכהן קוק (אשכנזי) והרב יעקב מאיר (ספרדי). הם שכיהנו כרבנים ראשיים עד יום פטירתם. הבחירה היתה למשל שלוש שנים. בשנת 1936 הוארך גם זמן כהונתם לחמש שנים, אך בחירות לרבות ולרבנים ראשיים נערכו רק לאחר פטירתם.
הרב קוק נפטר ב-1935 ובמקומו נבחר בשנת 1936 הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל, שכיהן עם הרב יעקב מאיר. בשנת 1939 נפטר הרב מאיר ז"ל ואת מקומו מילא הרב בן-ציון חי עוזיאל ז"ל, בלי בחירות. זו הייתה מועצת הרבנות הראשית השלישית והיא כיהנה בשנים 1945-1955.

בשנת 1955 נפטר הרב עוזיאל ז"ל ונבחר במקומו הרב יצחק נסים ז"ל. מועצת הרבנות הראשית, בנשיאותם של הרבנים הרצוג ונסים, כיהנה עד לפטירתו של הרב הרצוג בשנת 1959.

עד שנת 1964, נדחו הבחירות לרבנות הראשית ובמשך חמש שנים אלה כיהנה הרבנות הראשית מכוח תקנות מיוחדות, בראשותו של הרב נסים בלבד. בשנת 1964 נבחר הרב איסר יהודה אונטרמן לרב ראשי ושניהם כיהנו עד שנת 1973. זאת הייתה הקדנציה החמישית של הרבנות הראשית. בשנת 1973 נבחרו לרבנים ראשיים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף. היתה זו הקאדנציה השישית של הרבנות הראשית. יצויין שזו הפעם הראשונה בתולדות הרבנות הראשית שבחירות נערכו שלא בעקבות פטירת אחד הרבנים הראשיים; והפעם הראשונה בתולדות הרבנות הראשית שרבנים ראשיים לא נבחרו שנית לתפקידם.
כידוע כיהנו שני הרבנים הראשיים, שלמה גורן ועובדיה יוסף, עד עצם היום הזה במשך עשר שנים. בעקבות דחיית ההצעה להאריך את כהונתם, ייבחרו רבנים ראשיים אחרים בזמן שנקבע לכך.

עשר שנות כהונת שני הרבנים הראשיים, שסיימו את תפקידם, ידועות לכולנו ומוטב שלא לחזור עליהן. כאמור, אגודת-ישראל, המשתתפת בבחירות לכנסת, לא הכירה ברבנות הראשית עד עצם היום הזה והיא רואה בה מוסד ציוני לכל דבר, אבל אינה מתנזרת משירותיה - היא משתתפת במועצה הדתית, אף שיש לה ועד-רבנים משלה.

עתה, עם סיום תפקידם של שני הרבנים הראשיים ובחירת אחרים במקומם, התעוררה השאלה אם צריך גם אצלנו, כמו בארה"ב להפריד את הדת מן המדינה. "נטורי קרתא" גורסים שכן. בשאלה זו אין תמימות-דעים בתוך היהדות החרדית. יש הגורסים כי צריך להשלים עם המצב הקיים במדינה, שהוא הרע במיעוטו, ויש הטוענים שמוטב להפריד את הדת מן המדינה ולהקים קהילות נפרדות, הנותנות שירותים דתיים כבימי קדם, בערים ובעיירות הגלות. כל קהילה תבחר לה רב, שיהיה גדול בתורה כראות עיניה; הרבנים יקימו בתי-דין משלהם וינהלו את העניינים הדתיים על מי מנוחות.
לעומתם סבורים אחרים, כי אם יקומו קהילות נפרדות ובתי-דין נפרדים, יהיה מצבנו דומה לזה שבארצות-הברית. כלומר, כל מי שרוצה לקוח את כתר הרבנות בידו, מכתיר רבנים, מקים בתי-דין. ריבוי הרשויות הדתיות, לפי דעתם, מביא להגברת כוחם והשפעתם של הרפורמים והקונסרבאטיבים.

בפי אלה התובעים את ביטולה של הרבנות הראשית טענה נוספת: לפי דעתם, החילונים אינם רוצים ברבנות הראשית וטעמם עימם וגם החרדים אינם מעוניינים בה. רק למפלגה אחת מסויימת יש עניין בקיומה והיא הפכה אותה לנחלתה הפרטית ושיעבדה אותה לתועלתה המפלגתית.

לאור כל זה, טוענים החוגים החרדים, הרבנות הראשית כולה מיותרת לגמרי, ומוטב שתיעלם מן האופק שעה אחת קודם.