נשואי התערובת בארה"ב - 50%

מבין 50 המדינות של ארה"ב רק בעשר יש רב המוסמך לערוך חופה וקידושין כדת וכדין, לסדר גט-כריתות ולפסוק בשאלת נשים - על מצב עגום זה ביהדות החרדית של ארה"ב התריע הרב פנחס טייץ, יו"ר מרכז הרבנים שם.

בוועידת רבנים המאורגנים במרכז הרבנים, שהתכנסה בניו-יורק כדי לדון בבעיות העומדות על סדר היום ביהדות החרדית בארה"ב צויין, כי חרף ריבוי הישיבות ומוסדות החינוך הדתיים באמריקה הורע מצב הדת בארה"ב. ההשפעה של מוסדות החינוך הדתיים על האוכלוסיה היהודית אינה ניכרת, וחומה חוצצת בין לומדי התורה לבין העם היהודי כולו, מפני שהראשונים מסתגרים בד' אמות של ההלכה ואינם מוכנים לרדת לעם.

הרב פנחס טייץ גילה כי ב-40 מתוך 50 מדינות ארה"ב אין רב וקהילה אורתודוכסיים ואותם מעטים הרוצים להינשא אצל רב לא קונסרבטיבי או לא רפורמי צריכים לנדוד למרחקים. בתוך 40 המדינות גם אין אפשרות ליהודי חרדי להתגרש ואין מי שיפסוק בהלכות נשים. זאת, אף שבשנים האחרונות נתרבו מוסדות חינוך דתיים ונוסדו ישיבות רבות.
הרב טייף אמר עוד, כי משבעים בתי-המטבחיים ששחטו שחיטה כשרה בעבר נותרו רק מתי מספר. ראשי הישיבות ותלמידיהן מסתגרים בתוך אהלי התורה ואינם יוצאים לעם. 50 אחוז של האוכלוסיה היהודית נישאים נישואי תערובת ובמקרים רבים הם נערכים במשותף, על-ידי רב וכומר העומדים יחד תחת חופה אחת.

הדבר כבר נהפך להרגל ואפילו ראשי ישיבות בארה"ב מעזים להזמין מנהיגים יהודים הנשואים לנשים לא יהודיות כאורחי כבוד בסעודה חגיגית לטובת הישיבה.

הרב יעקב קמנצקי, זקן ראשי הישיבות ונשיא "מרכז הרבנים" בארה"ב סיפר בוועידת הרבנים, כי יהודי שומר מצוות שאל אותו, אם מותר להשתתף במסיבה של נישואי תערובת, אם בהזמנה כתוב שליהודים אוכלי כשר שמור שולחן מיוחד, על טהרת "גלאט כשר".

מרכז הרבנים קרא לבני הישיבות לצאת מתוך ד' אמות שלהם ולהתריע על תופעות פרדוקסליות כמו שולחן כשר למהדרין-מן-המהדרין בחתונה של נשואי תערובת.

החבילה של בוזי מילר

בוריס (בוזי) מילר סופר, משורר ועיתונאי יהודי-סובייטי, גר בעיר בירובידז'אן. מילר נולד לפני 70 שנה באוקראינה, סיים את הפקולטה לספרות ולבלשנות של המכון הפדאגוגי במוסקווה והתיישב בבירובידז'אן בשנת 1936 (יותר נכון נשלח לשם), היה מזכיר קבוצת סופרים מקומיים וציר המועצה המחוזית.

ב "טיהור" שערך סטאלין בשנת 1948 נאסר ונשפט. אחרי שחרורו חזר לבירובידז'אן וקיבל ריהביליטאציה. כיום הוא מכהן כסגן-עורך ה "ביראבידז'נער שטרן" וחבר מערכת "סאוועטיש היימלנד" המופיע במוסקבה.

בוזי מילר סיפר לפני שנתיים וחצי ב "ביראבידז'אנער שטערן" על חבילה שהגיעה אליו מחו"ל ושסירב לקבלה.

באחד הימים, כתב, קיבל הודעה לבוא לדואר המקומי כדי לקחת חבילה שהגיעה אליו מאנגליה. הדבר היה תמוה בעיניו, כי אין לו אח ורע במדינה זו, כשהגיע לדואר התברר לו, שאחד בשם מיסטר ט. סוסנר שלח לו חבילה באמצעות החברה האנגלית דינרמן ושות'. הוא פתח את החבילה וראה בה מעיל. ארז אותו והחזירו לשולח, בליווי מכתב לא-כל-כך ידידותי ובקשה, שלא יטרידו אותו להבא במתנות.

עכשיו מספר בוזי מילר סיפור נוסף באותו בטאון: בסוף 1982 קיבל הודעה מהדואר ששמורה בשבילו חבילה שנתקבלה מהלסינקי שבפינלנד, מדינה ידידותית לברית המועצות. בראשונה חשב כי ידידו הפילולוג מהלסינקי שלח לו ספר, תמורת ספרו על בירובידז'אן ששלח לאיש. אך התברר לו כי טעה, פקידת הדואר הגישה לו את החבילה, ומייד ראה כי אין זה ספר אלא אותה הגברת בשינוי אדרת. לפי השק שבתוך קופסת האריזה מיד הכיר כי אותה יד ששלחה לו לפני שנתיים וחצי את המעיל, שלחה לו הפעם פרווה. לפי הניירות, שם השולח שלום בולטובסקי, שם לא מוכר לבוזי, אולם את השק ובו הפרווה זיהה בוזי כשק מהחבילה הקודמת. מילר ראה קשר בין המעיל לפרווה ואת הרהוריו רשם: השולח כנראה סובר, כי מלונדון הבורגנית בוזי מסרב לקבל מתנות, אך מהלסינקי אולי יקבל סוף-סוף. נוסף על זה, המעיל נשלח באמצע הקיץ ואילו הפרווה - בחורף.

המעניין בדבר כי שני המשלוחים הגיעו לפי כתובתו של בוזי מילר מלפני עשר שנים. כמובן, בוזי שלח את החבילה בחזרה ומחשש שמא יציפו אותו בחבילות מאירופה כולה, שיגר מכתב חריף לשולח בזו הלשון:

עולים לניו-זילנד

יהודי ניו-זילנד, מסתבר, קוראים ליהודים בארצות אחרות לבוא ולהשתקע בארצם. המדובר במודעות שפירסמה הקהילה היהודית בוולינגטון, בירת ניו-זילנד, בשבועונים יהודיים באנגליה, ובהן היא מזמינה יהודים בבריטניה, המתקשים להתפרנס, לבוא לניו-זילנד ולהקים שם את ביתם. יהודי ניו-זילנד מבטיחים ל "עולים" מבריטניה חיי קהילה יהודיים, בתי-כנסת, מקוואות טהרה כשרות למהדרין, חינוך יהודי ועוד.

מודעות אלה עוררו את חמתם של הציונים בבריטניה. אלה, אף שבעצמם אינם עולים לארץ, אינם מוכנים שמישהו יציע להם להחליף את לונדון בוולינגטון.

יש להציע לממונה על העליה בסוכנות היהודית, רפאל קוטלוביץ, שפלוגות השליחים שלו אינן מצליחות להניע את יהודי התפוצות לבוא לארץ, להעביר חיילותיו לניו-זילנד כדי שישפיעו על ראשי הקהילה היהודית בוולינגטון שלפחות לא יכוונו את העליה לניו-זילנד.

הכתובה - מסמך מוכר בארה"ב

בית המשפט העליון בניו-יורק הכיר את ה "כתובה" היהודית-מסורתית כמסמך התחייבות רשמי, המחייב את החותם עליה בסכום הנקוב בו לעמוד בהתחייבות ולשלם.

משפחת אביצור (כנראה יורד) התגרשה בניו-יורק. האשה ביקשה שהבעל יקיים את הכתובה וישלם ככתוב בה. כשסירב לעמוד בדיבורו ולא הועילו בתי-הדין הרבניים באמריקה, פנתה אל בית-המשפט העליון של ניו-יורק וזה פסק, שעל הבעל לעמוד בהתחייבותו ולשלם את מה שכתוב בכתובה.

יש גם נקודה פיקנטית במקרה זה - הכתובה נערכה על-ידי רב קונסרבטיבי שערך גם את טקס הנישואין. אף-על-פי-כן קיבלה הסתדרות הרבנים האורתודוכסית, שבה מאוגדים רבני מזרחי - מפד"ל, כאילו כפאה שד, את החלטת בית הדין החילוני, שתהיה תקדים חשוב בהכרה בכתובה המסורתית כבמסמך-התחייבות רשמי.