גלריה: דרכה של כתבה

אבא כתב כמעט מדי יום ביומו. לפעמים היו אלו חדשות שקיבל מאחד ממקורותיו, אותן סיים באותו יום, כתבות ארוכות יותר ארכו לעתים מספר ימים.

כאשר הרגיש שהחומר מוכן לכתיבה, היה ניגש למלאכה. בדירת שלושה חדרים, לא היה מקום לחדר-עבודה, כך שאבא היה ניגש לאחד מהשולחנות שהיו פנויים: השולחן ב- "הול", או השולחן במטבח. לפניו חבילת דפים מהסוג הזול ביותר אותם הצליח לאסוף בדרכים לא דרכים, וכמובן עט הפרקר 51 ממנה לא נפרד. (ראו תמונה) ולידה קסת הדיו.
את הכתבות התחיל לכתוב בכתב יד, תוך שהוא ממלא דף אחרי דף בכתב ידו האופייני (ראו תמונה ראשונה ושניה בקובץ ה PDF המצורף).

אם חשבתם שברגע שהחל לכתוב היה שקוע במלאכתו, ואנו ילדיו ואשתו היינו מהלכים על בהונות רגלינו כדי שלא להפריע לכותב ביצירתו, טעות היא בידכם. הכתיבה של אבא, למרות ממדיה העצומים, הייתה בבחינת הנאה וזכות שיש לעשות אותה רק אחרי שהושלמו כל החובות. ומאחר ואבא התייחס לאמא כאל "בתו של מלך" ובנוסף אמא עבדה בעבודה מסודרת, הרי שידיו של אבא היו עמוסות במלאכה: לעשות קניות בשוק, לעזור בנקיון, לדאוג לאוכל, ואפילו לגהץ. זאת בנוסף לטיפול בנו ילדיו, ובשלבים מאוחרים יותר לקחת ולהחזיר את הנכדה מהגן, ועוד ועוד.

אחרי שעבר את שלב הכתיבה ביד, עם תיקוניה והגהותיה, ניגש למכונת הכתיבה. כל ימי ילדותנו היו מלווים בתקתוק האופייני של מכונת הכתיבה. בתחילה הייתה זו מכונת כתיבה "אנטיקה" (שכבר איננה ברשותנו), ולימים כאשר מכונת כתיבה זו שבקה חיים, עבר למכונה "סופר מודרנית" – "הרמס ביבי". (ראו תמונה).
במכונת הכתיבה היה מכניס שלושה דפים וביניהם שני "ניירות קופי", ומתחיל במלאכת ההקלדה. תיקונים בדרך כלל לא היו נעשים בטיפקס, אלא ע"י העברת קוים, והקלדה חוזרת על אותה אות. (ראו דוגמה בתמונה 3 בקובץ PDF המצורף).

עם סיום ההקלדה, היה מוציא את הניירות מהמכונה, ועובר לשלב הגהה נוסף שבסיומו (שיכול היה להיות בשעות הקטנות של הלילה), הייתה בידיו כתבה מוכנה.

מאמרים, שלפעמים השתרעו על פני עמוד שלם (ובל יקל הדבר בעיניכם, מדובר בעמוד של "דבר" – גודל המקביל לעמוד של עיתון "הארץ") היה שולח למחרת היום בדרך כלל דרך סניף העיתון בירושלים, אך חדשות, וידיעות שאינן סובלות דיחוי, היה מעביר בטלפון, ישר למערכת, ותמיד מאוחר בלילה. טלפון אלחוטי לא היה לנו, כך שאנחנו זוכרים את קולו הצרוד של אבא נשמע מה- "הול", בעוד הוא מעביר מילה אחר מילה את הכתבה למערכת העיתון.

למחרת היום היה עובר על כל העיתונים (אבא דאג להביא הביתה את כל העיתונים שיצאו אותו היום, החל ב "המודיע" וכלה ב- "על המשמר" ו- "קול העם", ואפילו עיתונים בעברית קלה "למתחיל" ו- "שער". בתחילה היה בודק אם הכתבה פורסמה, ומצר על הטעויות. ואחר עבר על שאר העיתונים, כדי להתעדכן וגם לבדוק האם מזכירים את כתבותיו, או חלילה וחס העתיקו מהן.

והנה חלף יום, ושוב יש כתבות לכתוב, להקליד, להעביר למערכת וכן הלאה, וכן הלאה – כך במשך 50 שנה.

אלי זבולוני
תל אביב 2011