גלריה: נח זבולוני סיפור חיים - 1910-1924 - חלק ג

הקלטת אודיו: המשך תיאור המשפחה ובעיקר האחות רחל.
קצת היסטוריה על הצורר סימון פטליורה, ועל המתנקש בחייו השען היהודי שלום שוורצבארד, על מעורבות יהודית במפלגה הקומוניסטית, ותחילת המעשה של הברחת הגבול מרוסיה לפולין בגיל 13-14.

ניתן לראות את הטקסט המצורף להלן בסרט הוידאו על ידי הפעלת כפתור הכתוביות (CC)

(מוצג במצב של FULL SCREEN של סרט הוידאו)

[00:01] נח זבולוני: יש לי עוד שני אחים שם ברוסיה. יהושע - יוסיי, ואהרון. אהרון רופא שיניים בצי. ויהושע ... או להיפך, יהושע עבד ב ק.ג.ב.

[00:29] יובל מלמד: מה אתה אומר?

[00:31] נח זבולוני: כן. יהושע עבד בק.ג.ב.

[00:39] יובל מלמד: בת כמה היא נפטרה [האחות רחל] ?

[00:41] נח זבולוני: היו יותר צעירים ממני.

[00:46] יובל מלמד: והיא, רחל.

[00:48] נח זבולוני: רחל הייתה צעירה, קטנה.

[00:51] יובל מלמד: נפטרה סביב 70, לא ? באיזה גיל היא נפטרה?

[00:54] נח זבולוני: לא יודע. מסכנה, איבדה את הדיבור, משותקת, הייתה בבאר-יעקב, סיעודי. והייתי נוסע. יש לה בן.

[01:26] נח זבולוני: איך היא זבילביץ', הלא היא נשואה. שמה היה בלוך, אתה יודע מה זה "בלוכה" ? בלוך זה פרעוש כזה.

[01:42] יובל מלמד: פרעוש ?

[01:43] נח זבולוני: פרעוש. בלוכה. יש לה שתי בנות ובן, הבן פה. אז הילדים הגויים, היו מתגרים בהם "בלוכה", פרעוש – א-בלוכה. ביידיש אומרים גם כן – בלוכה. אז היא לקחה

[02:18] יובל מלמד: את השם שלה?

[02:19] נח זבולוני: כן. את [שם] המשפחה הקודמת.

[02:29] יובל מלמד: יש לך עוד זכרונות חשובים מקוידנוב? לפני שיצאת עוד? משהו שצריך לציין?

[02:35] נח זבולוני: בקוידנוב אנחנו היינו משפחה של 9 ילדים. והיו התנפלויות על העיירה שלנו. העיירה שלנו הייתה עיר ספר בין רוסיה לפולין.

[02:53] נח זבולוני: והיה באלאכוביץ, היה גנרל בולוכוביץ'. כמו פטליורה, שמעת על פטליורה? לא שמעת על פטליורה? חמלניצקי ^{[ * ]} , שמעת ?.

[03:16] יובל מלמד: זה מתחיל להישמע מוכר.

[03:22] נח זבולוני: מי הרג אותו? יהודי, מה שמו... שכחתי את שמו. הוא הלך והרג אותו. אם תיקח פטליורה [באנציקלופדיה או באינטרנט],

[03:49] יובל מלמד: סמיון פטליורה ?

[03:51] נח זבולוני: אתאמאן. כתוב אתאמאן?

[03:54] יובל מלמד: [קורא] מדינאי אוקראיני שבעת שלטונו נערכו פרעות איומות ביהודים.

[03:59] נח זבולוני: אחר כך אתה יודע, ז'בוטינסקי עשה איתו [הסכם]

[04:02] יובל מלמד: [קורא] שלום שוורצבארד [המתנקש היהודי בפטליורה].

[04:06] נח זבולוני: שוורצבארד הרג אותו.

[04:09] יובל מלמד: [קורא] הוא זוכה מאשמה במשפט דרמטי שעורר הד בעולם.

[04:12] נח זבולוני: כן. רחוב שוורצבארד. שלום שוורצבארד, שלום! שלום, כן? היה שען. לא כתוב?

[04:23] יובל מלמד: לא כתוב.

[04:25] נח זבולוני: ואני חושב שגרוזנברג, כנראה היה, אוסקר גרוזנברג, שמעת? רחוב גרוזנברג.

[04:37] יובל מלמד: נו, אז.

[04:39] נח זבולוני: היה עורך-דין גדול. יהודי. שהוא הופיע במשפט הזה. אני חושב. ובבייליס [במשפט בייליס].

[04:52] נח זבולוני: בולק באלאחוביץ. כמו פטליורה. התנפל על יהודים. [רנ"ז חוזר ומספר מדוע הבריח את הגבול] נמאס לי כבר.

[05:04] נח זבולוני: נמאס לי להיות שם ברוסיה. ואוכל לא היה, והייתה משפחה גדולה.

[05:11] יובל מלמד: מה הם היו עושים בהתנפלויות האלה?

[05:14] נח זבולוני: הורגים. כמו חבלנים. פגע וברח.

[05:22] יובל מלמד: מחבלים.

[05:23] נח זבולוני: מחבלים. הם היו נגד הסובייטים. כמו שעיראק, שהיהודים הם עם אמריקה, אז ככה. הלא הם אמרו שיהודים הם "בעלה-חובטס" הם קראו להם "הלבנים".

[06:03] נח זבולוני: אז הם אמרו ... למעשה ברוסיה שלטו היהודים במפלגה הקומוניסטית. קגנוביץ', טרוצקי ימח שמו, ליטבינוב,

[06:23] יובל מלמד: כולם מנוולים? אחד אחד.

[06:25] נח זבולוני: או-אה.והיו שם קגנוביץ', אמרתי קגנוביץ', יש הרבה. והאשימו את היהודים

[06:39] יובל מלמד: בכל הצרות.

[06:40] נח זבולוני: בכל הצרות. שהם שולטים, כמו אתה יודע, איך קוראים את זה, אתה יודע, "זקני ציון", "הפרוטוקולים של זקני ציון", כן. אותו הדבר

[07:08] יובל מלמד: אז זו בעצם הייתה הסיבה העיקרית שגרמה לך לעזוב ?

[07:11] נח זבולוני: לא. הייתי ילד, הייתי בן 14. היה לי דוד, ברוביזביץ', עיירה, 30 ק"מ מהעיר שלנו, אבל היא הייתה בפולין.

[07:29] נח זבולוני: והיהודי הזה. אנחנו היינו "עמארצים" [עמי הארצות – א.ז.] לא ידענו שום דבר. אני פחות או יותר למדתי ב "חדר" כמה שנים ואחר כך בבית ספר רוסי.

[07:43] נח זבולוני: אבל יהודים למדו. לא למדו יהדות, רק רוסית. אפילו ביידיש לא. והדוד שלי, זילברמן, היה בעיר.

[08:01] יובל מלמד: אח של אמא ?

[08:02] נח זבולוני: לא. היה דוד של אמא. והוא גר ברוביזביץ'. והוא היה תלמיד חכם. היה אומר שיעור. [אז ] לא ידעתי [מה זה] תלמיד חכם.

[08:19] נח זבולוני: באתי. היה לו בן ושתי בנות. בת אחת נמצאת פה בארץ, בקיבוץ. ובת אחת שמה נספתה.

[08:35] נח זבולוני: הבן שלו היה הולך, לא מבריח, היה קומוניסט כנראה, היה בשרות [המפלגה] והוא היה כנראה מעביר דברים

[08:57] נח זבולוני: אז הוא היה מעביר, ואצלנו היה המצב קשה ...

[09:06] יובל מלמד: מה הוא היה מעביר? איזה דברים?

[09:09] נח זבולוני: דברים בלתי לגאליים כנראה.

[09:13] יובל מלמד: מאיפה לאיפה?

[09:15] נח זבולוני: מפולין לרוסיה. מרוסיה לפולין. הוא היה עובר את הגבול, לא היה שם גבול [פיסי].

[09:25] יובל מלמד: ברור.

[09:27] נח זבולוני: לא היה גבול.

[09:28] יובל מלמד: ואז נוצר קשר דרך הבן?

[09:30] נח זבולוני: לא. דרך הבן, הוא בא אלינו כל פעם שבא לקוידנוב אז הוא בא אלינו. אז החליטו שאני הולך לכמה זמן. לעבור את הגבול.

[09:52] נח זבולוני: אז הוא בא ולקח אותי. ותפסו אותי. תפסו אותנו. מישהו, אישה אחת הייתה איתנו ...

[10:06] יובל מלמד: היינו באמצע הגבול, זה שברחת עם הבן. בן-דוד של אמא שלך. נכון ?

[10:12] נח זבולוני: כן.

[10:13] יובל מלמד: זה היה הבן של דוד של אמא שלך.

[10:16] נח זבולוני: כן. הוא הבן-דוד של אמא שלי.

[10:20] יובל מלמד: איך הוא היה עובר כל פעם את הגבול?

[10:23] נח זבולוני: הוא כנראה היה קומוניסט. והוא עבד בשרות הק.ג.ב. עוד לא היה ק.ג.ב, אני לא יודע [איך קראו לזה] אודפולנה

[10:39] יובל מלמד: היה לזה בהתחלה שם אחר. ראיתי היום, יש אנציקלופדיה כזאת, הם עושים למילניום את כל התמונות של המאה.

[10:49] נח זבולוני: צ'קה.

[10:50] יובל מלמד: צ'קה. נכון. זה לנין הקים. לנין וטרוצקי

[10:54] נח זבולוני: יכול להיות. מה זה צ'קה? צ'יינה קומיסיה.

[10:59] יובל מלמד: ראשי תיבות?

[11:00] נח זבולוני: ראשי תיבות. אבל ברוסיה היה אז הכל [ראשי תיבות] ק.ג.ב. הכל בראשי תיבות היה, צ'קה.

[11:10] יובל מלמד: כמו שכתבו ברית המועצות – ס.ס.ס.ר, זה גם כן ראשי תיבות.

[11:15] נח זבולוני: כן, כן. סובצקאיה סוציאליסטיקה

[11:22] יובל מלמד: אז הוא יכל לעבור.

[11:24] נח זבולוני: אז הוא לקח אותי. תפסו אותנו על הגבול. הוא לא יכול היה להזדהות. עם השוטרים הרוסיים.

[11:38] נח זבולוני: אז אותי, הייתי קטן. 14, הייתי נמוך. אז אותי שחררו. אז הוא אמר לגשת לאיזה מקום, להגיד שעצרו אותו.

[11:52] נח זבולוני: מיד שחררו אותו. הבנת?

[11:55] יובל מלמד: כן.

[11:56] נח זבולוני: אז פעם אחת לא הצליח.

[11:59] יובל מלמד: אז מה? אז חזרת הביתה?

[12:00] נח זבולוני: כן. אני חזרתי הביתה. ופעם השנייה כעבור שבוע – שבועיים. הוא בא, הביא לי מגפיים, ולקח אותי.

[12:12] נח זבולוני: אז הצלחנו לעבור. הצלחנו לעבור.





תודה מיוחדת לניר אוורבוך על המרת קסטות האודיו לפורמט דיגיטלי.