גלריה: נח זבולוני סיפור חיים - 1929 - חלק ח

הקלטת אודיו: ובה יסופר על ימיו של נח זבולוני בישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ, תחת הנהגתו של הרב ברוך בר לייבוביץ. בנוסף אנו מתוודעים לרצונו של נח זבולוני להרחיב את השכלתו גם ללימודים חילוניים. בסרט מוצגת גם מפת נסיעותיו המעודכנת של רנ"ז מיום עזיבתו את קוידנוב עד הגעתו לישיבת קמניץ.

ניתן לראות את הטקסט המצורף להלן בסרט הוידאו על ידי הפעלת כפתור הכתוביות (CC)

(מוצג במצב של FULL SCREEN של סרט הוידאו)

[00:04] נח זבולוני: אבל ... אתה יודע מי זה הסטייפלר?

[00:08] יובל מלמד: וודאי.

[00:09] נח זבולוני: קנייבסקי. ב-12 הייתה ארוחת בוקר [מדובר על ביאליסטוק] למה 12? הנשים היו הולכות אל הבתים.

[00:23] נח זבולוני: היה שם "קומיטט" – ועד נשים. שהם היו אוספים לחם, לא כסף. אוכל! באוכל הזה שהם הביאו [אותו] אכלו.

[00:40] נח זבולוני: אתה מבין? לא היה מטבח. כן. איפה גמרנו? איפה שמה.

[00:50] יובל מלמד: זה כבר הקסטה השניה. בקסטה הקודמת סיימת בתקופה של אוסטרו-מזייביץ. אצל הרב סגל.

[01:01] נח זבולוני: באוסטרו-מזייביץ, אני נסעתי.

[01:07] יובל מלמד: מתי זה היה פחות או יותר ? אתה זוכר? באיזה אזור של שנה? שנים?

[01:15] נח זבולוני: זה צריך להיות

[01:19] יובל מלמד: עשרים ו ...

[01:22] נח זבולוני: בערך תרפ"ט

[01:24] יובל מלמד: כן? 29.

[01:26] נח זבולוני: משמה נסעתי לקמניץ. בקמניץ באתי תרפ"ט. משמה.

[01:32] יובל מלמד: מאוסטרו-מזייביץ באת לקמניץ?

[01:35] נח זבולוני: כן. אני חושב. אוסטרו-מזייביץ נסעתי לקמניץ. כן.

[01:43] יובל מלמד: למה? למה עברת בעצם?

[01:46] נח זבולוני: מפני שרציתי! ישיבה גדולה! זו הייתה הישיבה! נבהרדוק, היה שם מרכזים,

[01:59] יובל מלמד: וסניפים.

[02:01] נח זבולוני: וסניפים. אבל זה לא נקרא סניף. סביבה. אתה שומע?

[02:10] יובל מלמד: מה. מה המילה של זה?

[02:12] נח זבולוני: סביבה. סביב!

[02:14] יובל מלמד: ככה קראו לזה? לא היה ביידיש משהו?

[02:16] נח זבולוני: לא. סביבה. סביבה. למשל היו שם מרכזים. היה בביאליסטוק היה מרכז, נובהרידקר.

[02:29] נח זבולוני: בוורשה היה מרכז. במזריץ' היה מרכז, ובפינסק היה מרכז. כמה זה אמרתי?

[02:42] יובל מלמד: ארבעה אני חושב.

[02:44] נח זבולוני: ארבעה או חמישה.

[02:47] יובל מלמד: ביאליסטוק – מרכז,

[02:49] נח זבולוני: ביאליסטוק. ורשה, מזריץ',

[02:55] יובל מלמד: ופינסק.

[02:56] נח זבולוני: פינסק. כמה זה? ארבעה.

[02:57] יובל מלמד: ארבע.

[02:58] נח זבולוני: ארבע. היה אולי עוד אחד, אבל אני שכחתי.

[03:02] יובל מלמד: אבל אוסטרו-מזיבייץ זה היה קטן, זה היה "סביבה".

[03:06] נח זבולוני: "סביבה". אתה מבין? לכל מרכז היו אולי 20 סביבות. מסביב היה. מה זה סביבה? – מסביב.

[03:22] יובל מלמד: אוסטרו-מזיבייצק היה סביב מה? סביב איזה מרכז?

[03:25] נח זבולוני: סביב ביאליסטוק. אבל היא הייתה יותר גדולה מסביבה קטנה. כל הסביבות היו ישיבות קטנות, ואוסטרו מזיבייצק היה שם "פארזך".

[03:44] יובל מלמד: נשמע משהו פחות או יותר כמו מה שחב"ד עושים היום.

[03:48] נח זבולוני: יכול להיות.

[03:50] יובל מלמד: הולכים לכל אזור.

[03:51] נח זבולוני: אני באתי לביאליסטוק.

[03:54] יובל מלמד: לקמניץ.

[03:55] נח זבולוני: קמניץ.

[03:57] יובל מלמד: קמניץ זה רחוק מאוסטרו-מזיבייצק?

[03:59] נח זבולוני: או-אה! זה היה רחוק. לא היה לי הוצאות. נסעתי עם, לא היו שמה כמו עכשיו, אוטומובילים. עם אוטו משא, נסעתי כל הלילה בערך.

[04:20] נח זבולוני: ועשיתי ... איך אומרים את זה? לא נסעתי ישר, הלכתי לעיר, איך זה נקרא?

[04:50] יובל מלמד: לא ישיר.

[04:52] נח זבולוני: לא. כבן-אדם נוסע לאיזה מקום והוא עושה ... אפשר להגיד ... ובאתי לקמניץ הרב ברוך בר לא היה.

[05:10] נח זבולוני: הוא היה באמריקה.

[05:12] יובל מלמד: מה, שנור?

[05:16] נח זבולוני: הוא בא לאסוף כספים, בשביל הישיבה. זה היה בדיוק אחרי הפוגרום ב.

[05:28] יובל מלמד: חברון

[05:29] נח זבולוני: בחברון.

[05:31] יובל מלמד: היה מקובל אז שנוסעים לארצות הברית?

[05:39] נח זבולוני: ברור.

[05:40] יובל מלמד: גיוס כספים. הרבה עשו את זה?

[05:42] נח זבולוני: כולם עשו את זה. הלא שמה לא נתנו כספים. לא נתנה הממשלה, או העיריה או מה.

[05:54] נח זבולוני: הישיבה הייתה מתקיימת על תרומות, על כל מיני דברים. אתה מבין?

[06:04] נח זבולוני: והוא עם החתן שלו. החתן היה רב ראובן גרוזובסקי, שמעת עליו? רב ראובן היה שם החתן שניהל את הישיבה.

[06:19] נח זבולוני: מנהל את הישיבה. הוא היה לפעמים אומר שיעור. היה למדן גדול, אבל הוא לא עסק ב ... היה מישיבות סלובודקה.

[06:33] נח זבולוני: הוא היה החתן האמצעי. והיה שם משגיח אחד, ר' נפתלי לייבוביץ. זה היה גיסו של רב ברוך בר.

[06:49] נח זבולוני: אז [הוא] קיבל אותי. אני הייתי קרוע,

[06:55] יובל מלמד: רגע, מה זה גיסו? רב ברוך בר עצמו הוא לייבוביץ.

[06:58] נח זבולוני: כן, אבל הוא לקח על עצמו את שם המשפחה. אני יודע לא יודע למה, אבל הוא גיסו.

[07:11] נח זבולוני: האשה. אינני יודע בדיוק. הוא קיבל אותי.

[07:18] יובל מלמד: הודעת למישהו שאתה בא?

[07:21] נח זבולוני: אני בא לישיבה ואומר שאני רוצה [להתקבל]. לא היה כמו עכשיו. אני הייתי עצמאי. אתה מבין?

[07:30] נח זבולוני: ההורים שלי היו ברוסיה. אז מה שרציתי [עשיתי]. לא התייעצתי עם אף אחד. ונסעתי. שמעתי קמניץ והרב ברוך בר.

[07:44] נח זבולוני: באתי. הוא קיבל אותי ולנתי אצלו. בבוקר אני קם, אני רואה מתחת למיטה נעליים.

[07:59] יובל מלמד: אצל מי זה היה? המשגיח?

[08:03] נח זבולוני: המשגיח!

[08:04] יובל מלמד: ר' נפתלי לייבוביץ' ?

[08:05] נח זבולוני: ר' נפתלי לייבוביץ', משגיח היה. לא היו לו ילדים אני חושב.

[08:18] יובל מלמד: ושם המצב הכלכלי היה ...

[08:20] נח זבולוני: ככה ...

[08:23] יובל מלמד: שלך, שלך ... אתה היית ...

[08:24] נח זבולוני: שום דבר. לא היה לי שום דבר. הייתה לי מזוודה, איך זה נקרא .. צ'ימידנצ'יק. צ'ימידן. מזוודה כזו. צ'מידן.

[08:54] יובל מלמד: נעליים. מה המצב של הנעליים שלך היה?

[08:57] נח זבולוני: היו קרועות לגמרי. בלויות, קרועות. הבגדים היו קרועים. לא היה לי, אני מהמשפחה לא קיבלתי שום דבר.

[09:07] נח זבולוני: הכל קיבלתי מהישיבה. [אבל] לישיבה לא היה מה לתת. לא היה אפילו לחם. ... והתחלתי ללמוד.

[09:24] יובל מלמד: רגע. איך קיבלו אותך לשם?

[09:27] נח זבולוני: הוא קיבל אותי.

[09:28] יובל מלמד: הוא היה אחראי? אחראי לקבל?

[09:34] נח זבולוני: כן. ככה, כשהרב ברוך בר ורב ראובן היו שם, אז הם קיבלו. אבל הם היו אז באמריקה. אז הוא קיבל אותי.

[09:48] נח זבולוני: דיברתי איתו [דברי] תורה, אמרתי איזה "חידוש", אני יודע? איזה "קושיה ותירוץ". והוא ידע איך.

[10:03] נח זבולוני: אז אחר-כך, שם היה הרב ר' יהודה גרשוני, אתה שמעת על הרב גרשוני ? ואני התיידדתי איתו. והוא גם [איתי]

[10:15] נח זבולוני: הוא קינא אולי בק [?], אולי [הגיע] לפני. ואנחנו "סטאנציה". סאטנציה ברוסית זה תחנה. אבל זה נקרא מקום שהתאכסנו.

[10:33] נח זבולוני: הלא לא היה שם

[10:34] יובל מלמד: פנימייה.

[10:35] נח זבולוני: בניין. לא היה פנימייה. נתנו כל שבוע פתקים ללחם ועל חמאה. ושמה הם שילמו בעד הסטאנציה,

[11:00] נח זבולוני: אני זוכר אצל קצב אחד – "דודו דער קצב" – דודו הקצב, ושם אנחנו שנינו היינו, גם היה לנו חדר קטן.

[11:15] נח זבולוני: בחדר היינו שם, למדנו.

[11:25] יובל מלמד: כמה זמן היית שם?

[11:28] נח זבולוני: לא יודע כמה זמן. .. אחר כך הייתי שם ... אבל אני השתוקקתי ללמוד, להיות בגימנסיה או באוניברסיטה.

[11:52] יובל מלמד: אקדמיה.

[11:53] נח זבולוני: לא אקדמיה. סטודנט. לימודים חילוניים. אני רציתי ללמוד באוניברסיטה. אני לא כל-כך הייתי.

[12:08] נח זבולוני: כי כל המשפחה שלי ברוסיה למדו באוניברסיטה, אתה מבין? ...

[12:21] נח זבולוני: למדנו שם, והרב ברוך בר אמר שיעור. ושם, ראש הישיבה שהיה פה, בקמניץ. רב משה ברנשטיין ^{[ * ]} .

[12:34] נח זבולוני: חתנו של רב ברוך בר. גם כן היה שם. וטורץ, הרב טורץ שמעת או לא שמעת?

[12:47] נח זבולוני: מקמניץ אני

[12:48] יובל מלמד: רגע. בקמניץ היה לך קשר מיוחד עם אחד הרבנים האלה? הרב ברוך בר?

[12:54] נח זבולוני: כמובן. מה זאת אומרת. קשר מיוחד לא היה לי. אבל נכנסנו. הוא אמר שיעור.

[13:04] יובל מלמד: כמה למדו בישיבה בערך?

[13:07] נח זבולוני: בערך ... לא היו הרבה, היו 90 בערך. או פחות, אינני יודע. הישיבה הכי גדולה הייתה מיר.

[13:17] נח זבולוני: וכמה היה במיר? אינני יודע אם היו 200. פחות ממאתיים. אבל במיר למדו כבר אברכים. אבל בחורים שהגיע זמנם לפירקם

[13:47] נח זבולוני: ומי שרצה, למשל עשיר אחד, או רב, רצה לקחת בחור טוב, אז נסע למיר.





תודה מיוחדת לניר אוורבוך על המרת קסטות האודיו לפורמט דיגיטלי.