גלריה: נח זבולוני סיפור חיים - 1929-1930 - חלק ט

הקלטת אודיו: ובה יסופר על המשך תיאור ימיו של נח זבולוני בישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ, תחת הנהגתו של הרב ברוך בר לייבוביץ. אנקדוטות מהווי חיי הישיבה, קשיי היום-יום, ולימודים יחד עם הרב יהודה גרשוני והרב חיים צימרמן.

ניתן לראות את הטקסט המצורף להלן בסרט הוידאו על ידי הפעלת כפתור הכתוביות (CC)

(מוצג במצב של FULL SCREEN של סרט הוידאו)

[00:05] יובל מלמד: כמה למדו בישיבה בערך?

[00:06] נח זבולוני: בערך ... לא היו הרבה, היו 90 בערך. או פחות, אינני יודע. הישיבה הכי גדולה הייתה מיר.

[00:15] נח זבולוני: וכמה היה במיר? אינני יודע אם היו 200. פחות ממאתיים. אבל במיר למדו כבר אברכים. אבל בחורים שהגיע זמנם לפירקם

[00:46] נח זבולוני: ומי שרצה, למשל עשיר אחד, או רב, רצה לקחת בחור טוב, אז נסע למיר.

[00:58] נח זבולוני: אני בקמניץ, אני אומר את האמת התחלתי קצת לקרוא ספרים חיצוניים, עיתונים שהגיעו מוורשה.

[01:13] נח זבולוני: העיתון היה מגיע בערב, אתה שומע? "טאגבלאט" – היה עיתון של אגודת ישראל.

[01:23] נח זבולוני: היה בא עם האוטו, עם איזה אוטו מוורשה עד קמיניץ. היה בא יום שלם.

[01:38] נח זבולוני: וזה לא מצא חן בעיני ה.. היו מתחים, אתה מבין?

[01:46] יובל מלמד: היו עוד כאלה שככה ?

[01:48] נח זבולוני: כן! היו שמה. הלא סיפרתי לך, היו שם, למשל "התקלקלו". כמה בחורים, שני בחורים, מה התקלקלו ? דיברו עם בחורה, יצאו אולי עם בחורה ...

[02:13] נח זבולוני: פה היו צדיקים. אלה שהתקלקלו ... היה למשל ב "חברון" או ב- "מיר", מפני שבני הישיבות פה שהולכים קוראים עיתונים, "העולם הזה", אני ראיתי שבישיבות קוראים "העולם הזה". עמדו בחוץ וקראו.

[02:35] נח זבולוני: ושם היו זורקים אותם! אז זרקו אותם. אז הם הלכו להיפרד מרב ברוך בר. סיפרתי לך? לא. להיפרד, ורצו לנסוע לישיבה אחרת.

[02:53] נח זבולוני: אז הם באו להיפרד, שני בחורים, כשבאו לרב ברוך בר, אז הם באו להגיד שלום. אז הרב ברוך בר אומר: רופט מיר הריין אפער באחורער.

[03:11] נח זבולוני: "תכניסו לי בחורים". למה? שאלו, למה? אמר: הרעבע אמר, רב חיים מבריסק ^{[ 1 ]} : "ציונים חשודים על שפיכות דמים", אז הוא מפחד שהם ייקחו וישימו אותו בשק ויזרקו אותו למים.

[03:36] נח זבולוני: אז אני כתבתי, על הרב ברוך בר. אתה לא זוכר את זה?

[03:40] יובל מלמד: אבל זה התקלקלו? הם נהיו ציונים?

[03:46] נח זבולוני: אני אמרתי לך. קראו ספרים, א-ביכל [חוברות] ... אינני יודע אם היו ציונים אפילו! לא. לא ציונים.

[03:57] יובל מלמד: אז למה הוא אמר שהם ציונים?

[03:59] נח זבולוני: מפני ש ... הרב ברוך בר לא ידע מה זה ציונים, מה זה לא ציונים. הוא לא ידע. אני כתבתי שלמשל ... אתה לא זוכר את זה ?

[04:17] נח זבולוני: אני כתבתי על הרב ברוך בר, ואני כתבתי עוד דבר על הרוגאצ'ובר. מה זאת אומרת ש "הרבי אמר" – זהו! זה תורה מסיני מה שרבי אמר.

[04:37] נח זבולוני: למשל בדווינסק, אחר כך, הייתי בדווינסק, יבוא אחר כך, בדווינסק היו נוהגים כמו קמחא דפסחא, גם לאסוף כסף עבור עצים.

[05:03] יובל מלמד: לאח.

[05:06] נח זבולוני: אז באו לרוגאצ'ובר וביקשו ממנו שיכתוב כרוז, קול קורא, שיתנו כספים. אז מה הוא אומר ... זה גם אני כתבתי.

[05:25] נח זבולוני: ידוע לכל התנאים והמרעים, שעכשיו זה חורף, עיין בבא מציעא, דף זה וזה. מה שכתוב, בחודש זה כבר מותר להוציא את מי הביוב בחוץ. אתה יודע מזה ?

[05:51] נח זבולוני: בקיץ אסור להוציא, אבל בחורף מותר. אז הגמרא אומרת, למשל חודש זה, או חודש הבא, אינני יודע בדיוק, אצלי במאמר זה כתוב.

[06:13] נח זבולוני: אז הוא אומר, מה האי מונח? מה צריך להגיד בגמרא? הלא מונח כבר שלג! יש שלג! לא, זה לא חורף. חורף זה מה שהגמרא אומרת. הבנת?

[06:31] יובל מלמד: גם פה, זה מה שהרבי אומר.

[06:33] נח זבולוני: או-טו-טו.

[06:44] נח זבולוני: הייתי בקמניץ

[06:46] יובל מלמד: מה עוד אתה זוכר שם מקמניץ? מה היה הקשר שלך לרב יודל גרשוני?

[06:52] נח זבולוני: גרשוני. היינו חברים! ישנו בחדר אחד. אבל הוא היה גאון! הוא היה הגאון של הישיבה. יודל גרודנר.

[07:06] נח זבולוני: ואני הייתי עוד ... אני נכנסתי, אז, באתי, "פאר זיך, אבל הייתי איתו, עד – המוות.

[07:18] נח זבולוני: גם פה – בארץ. כשבאתי אז הוא קיבל אותי. הוא בא לפני, ושלח מכתב בקשה לרב קוק שישתדל עבורי לסרטפיקט.

[07:36] נח זבולוני: הוא יכול לשלוח סרטיפיקט של הישיבה, אבל בתור תלמיד לא יכולתי לקחת סרטיפקט שלי, כי הסרטיפיקט היה על שניים. ולתלמיד היה רק של אחד.

[07:55] נח זבולוני: ואני לא יכולתי לקחת סרטיפקט של הישיבה כי לא היה לי כסף לנסוע. אז הרב קוק שלח לפלסטינה-אמט ^{[ 2 ]} - משרד ארצישראלי של הסוכנות שיתנו לי סרטיפיקט, של חלוץ. נתנו לי סרטיפיקט

[08:15] יובל מלמד: וכל זה היה בזכות הרב גרשוני.

[08:17] נח זבולוני: הרב גרשוני. כן.

[08:20] יובל מלמד: היו עוד בחורים או אנשים בקמניץ שאחרי זה נהיו מפורסמים, ששמעו עליהם ? אתה זוכר? רב יודל גרשוני איך קראו לו? העילוי מ ...

[08:35] נח זבולוני: העילוי מגרודנה. דר גרודנער עילוי.

[08:39] יובל מלמד: למה? הוא למד, הוא בא מגורדנה? למד בגרודנה?

[08:42] נח זבולוני: הוא נולד בגרודנה. הוא למד אולי בגרודנה. אינני זוכר. אבל הוא בא משם. הוא למד בגרודנה. אני הייתי בבית שלו.

[09:02] נח זבולוני: היה לו אח, ואחר כך כשהייתי בקמניץ, אז מקודם, לפני פינסק, לפני המרכז של נובהרדוק, היה מרכז אחד לסימיאטיץ.

[09:28] נח זבולוני: והיה רב בסימיאטיץ, הרב רמיגלסקי, הוא היה גדול בתורה אבל הוא היה "מזרחניק".

[09:39] יובל מלמד: אתה עובר עכשיו אחרי קמניץ?

[09:42] נח זבולוני: חכה. אז הוא למשל גירש את הנובהרדוקר ^{[ 3 ]} , את הישיבה, כשהוא בא להיות רב בסימיאטיץ, והוא פתח ישיבה.

[10:00] נח זבולוני: ישיבה שהוא חשב לעשות אותה למרכז "המזרחי", למזרחי לא היו ישיבות, הייתה אולי אחת – תחכמוני.

[10:17] נח זבולוני: אז רמיגלסקי עשה ישיבה. רב חיים עוזר ^{[ 4 ]} אסר לבוא אליו. רב חיים עוזר היה בוועד הישיבות באגודת ישראל, כי פחדו שיעשה ישיבה כמו ריינס.

[10:37] נח זבולוני: אתה לא שמעת על ריינס? בלידא [העיר לידא בה פעל]. ריינס היה מנהיג של "המזרחי", אז פחדו. אז אני, נסעתי.

[10:52] יובל מלמד: מה היה בישיבה הזאת, של ריינס?

[10:55] נח זבולוני: ריינס היה ישיבה של "מזרחי". אז החרימו אותו – את הישיבה. החרימו – ברור.

[11:05] יובל מלמד: רגע. הוא לימד שם משהו שונה? המתכונת הייתה שונה מהישיבות האחרות?

[11:11] נח זבולוני: כמדומני, אולי לימדו שם קצת עברית, דקדוק, אולי קצת חילוניות. אני לא יודע בדיוק, אני לא יכול להגיד לך.

[11:22] נח זבולוני: אז אני נסעתי

[11:25] יובל מלמד: אבל עוד לפני זה. בקמניץ. היו עוד דברים? למשל, סיפרת על רב חיים צימרמן שהיה שם.

[11:33] נח זבולוני: רב חיים צימרמן היה שם. רב חיים צימרמן בא עם עין אחת. אבערעב

[11:43] יובל מלמד: הוא היה קרוב של הרב ברוך בר, נכון?

[11:46] נח זבולוני: רב ברוך בר היה דוד שלו. אימא שלו הייתה אחות של הרב ברוך בר. אמא שלו. אבא שלו היה רב בלונדון. הרב צימרמן

[12:01] נח זבולוני: והוא בא, הוא בא מאמריקה. קרוע, קצת בלוי בכובע, היה לו פה. בקאפלוש היה חור. הוא בא מאמריקה. מה הוא בא מאמריקה ?

[12:23] נח זבולוני: הוא למעשה בא מרוסיה. רב ברוך בר, עשה אותו, שהוא נולד, זייפו את, בגלל ששם באמריקה אי-אפשר לעבור מרוסיה, לא רצו לקבל, היה "קווטה", אתה יודע מה זה "קווטה" ?

[12:47] נח זבולוני: "קווטה" זה היה כמו סרטיפיקטים, שלא נתנו, לא רצו רוסים באמריקה, איך זה נקרא שם באמריקה? נגד קומוניסטים. אתה לא זוכר איך היה באמריקה ?

[13:16] יובל מלמד: המלחמה הקרה?

[13:17] נח זבולוני: כן, כן, נגד רוסיה. אבל אחד היה שם, שכחתי את שמו, היה שם אחד מפורסם.

[13:30] יובל מלמד: מה, נשיא בארצות הברית ?

[13:32] נח זבולוני: לא, לא, לא נשיא. אחד הוא לחם נגד רוסיה [הכוונה לסנאטור ג'וזף מקארתי – א.ז.] - אז מה סיפרתי ?

[13:43] יובל מלמד: על רב חיים צימרמן, שהוא עבר.

[13:45] נח זבולוני: אז הוא בא שמה.

[13:47] יובל מלמד: מה זה שמה? לארצות הברית?

[13:49] נח זבולוני: לא. הוא בא לאמריקה, אבל הכוונה של הרב ברוך בר שלא באמריקה, והוא היה אולי חודש או חודשיים באמריקה, והוא בא לקמניץ.

[14:05] נח זבולוני: אז הוא כבר נעשה אמריקאי. אז הוא קראו לו "חיים פייפר". למשל הגמרא אומרת: אינו גט חספא בעלמא. חספא, מה זה חספא? חרס.

[14:25] נח זבולוני: אז הוא אמר "השטיק פייפר". נישט קין גט, א-שטיק פייפר. פייפר זה הרי באנגלית – נייר.

[14:39] נח זבולוני: שם היו חברה, לקחו פייפר. הוא היה מוזר כזה, מוזר. אבל הוא היה גאון. בחור גאון! היה בחור בן 17, אבל ידע כבר ש"ס.

[15:06] נח זבולוני: בקמניץ היה שם עוד איזה דבר מעניין. נתנו למשל פתק. היה אחד אפרים קופ, הממונה על הכספים, על חלוקת לחם וחמאה.

[15:31] נח זבולוני: נתנו [כתבו בפתק] "נא לתת על חשבון קמניץ לזה וזה, למכולת, רבע קילו חמאה, 2 קילו לחם" לשבוע למשל.

[15:51] נח זבולוני: אבל זה לא היה מספיק. על מה הוא כתב [את האישור] אפרים קופ? לא על "בלאנק" של הישיבה, אלא למשל, הוא לקח פתק, וכתב ושם חותמת של הישיבה.

[15:51] נח זבולוני: אתה שומע? אתה מבין?

[16:13] יובל מלמד: מה זייף כאילו? זייף? מה הוא עשה?

[16:17] נח זבולוני: הוא לא זייף. הוא לקח פתק קטן וחתם. שם חותמת וחתם, וזה בסדר. מה עשו הבחורים? הבחורים שלא היה להם לחם – לא מספיק.

[16:38] נח זבולוני: היה על גליונות, שמו חותמות, חותמות, אז הם חתכו וכתבו, זייפו את הכתב יד שלו: "נא לתת את זה וזה"

[16:55] נח זבולוני: זה הלך חודש אחד בסדר. סוף החודש, כשבאים לשלם, רואים שזה פי-2 פי 3, אז היה [סקנדל] – טוב, בסדר

[17:17] יובל מלמד: אז מה עשו?

[17:19] נח זבולוני: מה עשו? לא תפסו, לא ידעו מי. אתה מבין מה זה היה שם?





תודה מיוחדת לניר אוורבוך על המרת קסטות האודיו לפורמט דיגיטלי.