גלריה: נח זבולוני סיפור חיים - 1934-1935 - חלק כ"א

ימיו הראשונים של נח זבולוני בארץ ישראל. תיאור של תל אביב ושוק העבודה בשנות ה- 30. עבודתו בנגרות, בסבלות ובקטיף, וגם קצת על ההיסטוריה של מזא"ה, בייליס ועוד.

ניתן לראות את הטקסט המצורף להלן בסרט הוידאו על ידי הפעלת כפתור הכתוביות (CC)

(מוצג במצב של FULL SCREEN של סרט הוידאו)

[00:05] נח זבולוני: אז מה אני רוצה לספר לך הלאה? ואני הלא נכנסתי לישיבה. לא, לא מהישיבה.

[00:14] יובל מלמד: רגע, תל אביב היה אחרי "מרכז" או לפני.

[00:17] נח זבולוני: לא. לפני "מרכז".

[00:18] יובל מלמד: אז היית שנה, שנה וחצי?

[00:20] נח זבולוני: שנה וחצי הייתי בתל-אביב. עבדתי. בתל אביב.

[00:24] יובל מלמד: אינסטלטור.

[00:26] נח זבולוני: אינסטלטור. עוזר בנמל, סחבתי מלט, אחרי [מתעטש]

[00:39] יובל מלמד: לבריאות.

[00:43] נח זבולוני: בלילה באתי הביתה, ועשיתי מקלחת, והיה לי, המלט, נשאר קצת, אז נעשה לי מים, על הגוף, ועשה לי פצעים. נוראים. כמעט כל הגוף.

[01:16] נח זבולוני: כי על הבגדים היו [שאריות] ממלט, אתה מבין? שקיק מלט, איך סוחבים שקיק מלט? סחבתי ככה, כמה זה? 40 קילו? כמה? מהרכבת, לאוטו, או אינני זוכר איך שהיה שמה.

[01:39] נח זבולוני: באתי הביתה, עשיתי מקלחת, ובבית שלה שבתל אביב,

[01:50] יובל מלמד: מה זה, הבית של בת דודה?

[01:52] נח זבולוני: לא, לא. לא בת דודה. זה כבר אחרי בת-דודה. עזבתי בת-דודה. ואני עבדתי שמה נגריה, בחצר של בת-דודה. בורשטיין אחד, בורשטיין.

[02:09] נח זבולוני: אז אני עבדתי בנגריה, מה עשיתי?

[02:12] יובל מלמד: רגע, זה לפני הטיט, או אחרי

[02:16] נח זבולוני: אחרי מה?

[02:17] יובל מלמד: לפני המלט או אחרי?

[02:19] נח זבולוני: זה אני לא זוכר. זה אולי אחרי המלט.

[02:26] יובל מלמד: אבל, איך היה לך בית? שכרת?

[02:28] נח זבולוני: מה?

[02:29] יובל מלמד: איך היה לך בית? מאיפה?

[02:32] נח זבולוני: מה בית? חדר!

[02:34] יובל מלמד: מאיפה?

[02:35] נח זבולוני: שמה, לקחנו חדר. עם עוד שני בחורים. קניתי מפה, ספה. הספה הזאת הייתה מורכבת כמו צ'ימידן. אפשר לפתוח אותה, וביום אפשר היה לשבת על זה, ובלילה פותחים, שמים את כל הכלי מיטה בפנים, וסוגרים.

[03:05] נח זבולוני: כזה. ושם היו פשפשים, יא חביבי, כינים, קשה, קשה. היה שם אחד חבר שהלך שלושה שבועות, "דריי וואכן זיין גאנגען אין הן", שלושה שבועות הלך עם כותונת לילה, "אבר סארגרודה", שמח שם עשה (?)

[03:38] נח זבולוני: אתה מבין מה שהיה שם, זה מספיק. בלילה, לא סגרנו את הדלת. זה סיפרתי לך?

[03:47] יובל מלמד: כן, שלא היו גנבים.

[03:49] נח זבולוני: לא היו גנבים. עוד לא באו, לא באו, אם בא, מיד התחיל גנבים.

[04:01] יובל מלמד: מה, הערבים לא גנבו?

[04:03] נח זבולוני: איזה גנבים? הערבים היו כמו ככה, הערבים היו באים למשל, איפה שאני עבדתי בנגריה, סיפרתי לך על הנגריה או לא? חתכתי [כנראה מראה ליובל אצבע שנחתכה בעבודה בנגריה].

[04:18] נח זבולוני: מה העבודה שלי, הייתה נגרייה, אבל בעיקר עשו תריסים מתקפלים. אתה יודע מה זה תריסים מתקפלים? זה לא כמו תריסים של עכשיו.

[04:33] נח זבולוני: הבית חרושת הראשון, בורשטיין מתל-אביב עשה תריסים מתקפלים. ושמה צוות עבד, צוות גדול, והיו שם מכונות,

[04:44] נח זבולוני: אז הלייסט, חתיכה כזו, חתיכה ארוכה, ואני מכניס הייתי בתוך המכונה, לא עשיתי שום דבר, המכונאי הרכיב בתוך המכונה – סכינים, מכל הצדדים היו סכינים. סכין היה שעשה בפנים, סכין שעשה ככה, סכין שחתך.

[05:21] נח זבולוני: והיה בנזיק. בנזיק זה מסור חשמלי. אז לוקחים היו [קרש] רחב, ומכניסים והמסור היה עובר ככה. העבודה שלי, לא היה צריך לעשות עם המסור. אני רק עם הקרנשים, זה נקרא קרנשים, מכונה. אז אני הלכתי, למסור, ולקחתי, התחכמתי. חתכתי את האצבע.

[06:01] נח זבולוני: האצבע הייתה – תלויה. "תלוי ועומד", ושם היה "הדסה" ברחוב מזא"ה, סניף הדסה בתל-אביב, מזא"ה. אתה יודע? שמעת על זה?

[06:19] יובל מלמד: מזא"ה, כן.

[06:21] נח זבולוני: רחוב מזא"ה. אתה יודע מי זה מזא"ה. מי זה מזא"ה?

[06:26] יובל מלמד: ראשי תיבות.

[06:27] נח זבולוני: אבל מה? זה משפחה! זה הרב "מטעם" של מוסקבה, או של פטרסבורג – אני לא זוכר. [הרב מזא"ה היה אכן רבה של מוסקבה] אתה יודע, "רב מטעם".

[06:39] יובל מלמד: כן, סיפרת.

[06:40] נח זבולוני: במשפט בייליס. אתה יודע מה זה בייליס?

[06:45] יובל מלמד: מה זה מה זה, מי זה.

[06:47] נח זבולוני: בייליס. מי זה בייליס? בייליס, זה היה, היה בקייב, בית חרושת, של, אינני זוכר של מה. אז שמה עבד בייליס, אז הגויים אמרו, שיהודים צריכים דם למצות. אז הם אמרו שבייליס הזה חטף ילד יהודי [הכוונה לילד אוקראיני], והרג אותו,

[07:21] יובל מלמד: עלילות הדם.

[07:22] נח זבולוני: עלילות הדם! אז מה זה, אז גרוזנברג היה העורך דין, גרוזנברג, שמעת גרונזברג? אתה לא שמעת גרוזנברג?

[07:32] יובל מלמד: הוא היה ידוע.

[07:33] נח זבולוני: כן. לא שמעת גרוזנברג? היה ידוע. היה עורך דין גדול. הוא אחר כך הגן על זה שהרג את פטליורה, מי הרג את פטליורה?

[07:49] יובל מלמד: נו?

[07:51] יגאל פישלביץ': יהודי אחד.

[07:53] נח זבולוני: כן, אבל מה שמו?

[07:54] יובל מלמד: טוב מאוד.

[07:55] נח זבולוני: מה?

[07:56] יובל מלמד: טוב מאוד שהרגו אותו.

[07:58] נח זבולוני: טוב או לא טוב. מה זה מעניין. מדברים על זה, אתה כמו נעים [כנראה אדם שליווה את רנ"ז בטיול היומי], כמו נעים – טוב מאוד.

[08:12] נח זבולוני: הנעים הזה כבר, כל דבר שלוקח, מחזיק אותי, חס ושלום [שלא אפול], אני "זאגטר" [הוא אומר] אמות, אתה לא. מסור כל כך, בלופר, טוב, בעזרת השם, ... רגע, אז מה?

[08:41] יובל מלמד: זה בייליס. מזא"ה. הוא היה, זה רחוב, מזא"ה הדסה.

[08:46] נח זבולוני: "הדסה" הייתה שם. סניף של בית חולים הדסה.

[08:51] יובל מלמד: רגע, אז מה זה עשה במשפט בייליס?

[08:54] נח זבולוני: מי?

[08:55] יובל מלמד: הרב מזא"ה.

[08:56] נח זבולוני: מזא"ה – הוא העיד. העיד מומחה,

[09:00] יובל מלמד: ומה בסוף היה?

[09:01] נח זבולוני: בסוף היה שם, אני חושב שבייליס שיחררו אחר כך. גרוזנברג, גרוזנברג היה גדול. תסתכל בייליס, תסתכל בייליס.

[09:13] יובל מלמד: לא עכשיו.

[09:16] יובל מלמד: אז מה? סידרו לך את האצבע?

[09:19] נח זבולוני: הנה. הנה עד היום, אתה רואה שזה האצבע לא כמו כל האצבעות. אצבע זו, אצבע זו, איפה כתוב "אצבע זו" ? בהגדה, לא ? "מצה זו שאנו אוכלים", זה לא שייך. "משוגעים אתם", אתם חושבים שאני אידיוט, משוגע. טרא-לה-לה-לי.

[09:52] יובל מלמד: לא היינו מקליטים אותך.

[09:54] נח זבולוני: מה?

[09:55] יובל מלמד: אם היינו חושבים שאתה כזה, לא היינו מקליטים אותך.

[09:58] נח זבולוני: למה. אתם אוהבים את המשוגעים. למשל, כבר היה לי פסיכיאטריה, באה אישה אחת, היא מכירה אתכם, לא אותך, או את האבא, אתה יודע, ביתו של מן [פרופסור יעקב קלמן מן], רותי מן, פיין.

[10:23] נח זבולוני: אני חשבתי, אני גם יכול להיות פסיכיאטר, מה שהיא שאלה אותי. מה שאני שאלתי.

[10:33] יובל מלמד: בסוף היא יצאה משוגעת.

[10:34] נח זבולוני: מה?

[10:35] יובל מלמד: בסוף היא יצאה משוגעת.

[10:37] נח זבולוני: אני חושב ככה. שיגעתי אותה.

[10:41] יובל מלמד: טוב. נעצור פה.

[10:42] נח זבולוני: נעצור פה, נמשיך בעזרת השם בפעם הבאה.

[10:47] יובל מלמד: בפעם האחרונה עם ה-

[10:48] נח זבולוני: עם האצבע. כן, ואחר כך נסגר הבית-חרושת,

[10:56] יובל מלמד: הרווחת אז מספיק בשביל להתקיים?

[11:00] נח זבולוני: כמה צריך היה? רווק! 5 מיל זה ארוחה טובה. הרווחתי אולי אז 20 גרוש, 25 גרוש, ליום. יש למשל, טייח היה מרוויח לירה כבר. כולם רצו להיות טייחים.

[11:25] נח זבולוני: בזמני, למשל רופא, אין לו מה לעשות, או נהג, ב- "דן", אינני זוכר, בתל-אביב היה "דן" או "אגד", "דן" אני חושב. או טייח.

[11:48] נח זבולוני: אני, טייח לא יכולתי להיות, למה?

[11:51] יובל מלמד: גובה.

[11:52] נח זבולוני: גובה. טייח צריך גובה. אז כשנסגר הבית חרושת, מה עשיתי? נסעתי לפתח תקוה, שמה, היה שמה,

[12:11] יובל מלמד: איך למדת עברית? באופן טבעי?

[12:14] נח זבולוני: באופן, בחוץ לארץ עוד ידעתי, למדתי בבית ספר עברי. כשבאתי מרוסיה לפולין. איפה זה הייתי, כן, למשל, כל אחד ידע עברית, לא דיברו הברה ספרדית, דיברו הברה אשכנזית, גם ביאליק כתב את השירים שלו בהברה [הגייה] אשכנזית.

[12:54] נח זבולוני: ביאליק, למשל, "אל הציפור" שלו, או "המתמיד", אז בהברה אשכנזית. וגם הרב קוק כשדיבר עברית, אז דיבר בהברה אשכנזית.

[13:09] יובל מלמד: דיבור בלי קל, לא בדברי תורה, דברי חול?

[13:13] נח זבולוני: דברי חול, כן. גם בדברי תורה היה בהברה אשכנזית.

[13:20] יובל מלמד: טוב, זה וודאי.

[13:27] נח זבולוני: אז היה שם, הייתי בהסתדרות העובדים הלאומית, והיה יום שהולכים להתרמה, להתרים אנשים, איך זה נקרא, יום פרח כזה. [יום סרט] אז גייסו אותנו לפתח תקוה, והלכתי.

[13:52] יובל מלמד: איך הגעת אתה להסתדרות העובדים?

[13:55] נח זבולוני: אני הלא הבאתי בית"ריה [הביא לארץ אשה במסגרת בית"ר]. אני הייתי קרוב לתנועה הזאת. אז כשבאתי הנה, נרשמתי להסתדרות העובדים הלאומית, ולקופת חולים. מאז אני חבר בקופת חולים לאומית! מאז שבאתי.

[14:17] נח זבולוני: אחר-כך, היה לי חבר אחד, פסח, שלמד בקמניץ, והוא היה בפתח תקוה. ואני לנתי אצלו. אז הוא אמר: "בוא, תישאר פה, תעבוד" – בקטיף. קטיף, 15 גרוש ליום, מפני שהיו ערבים, אז הם היו מתחרים איתנו, ואז אני עבדתי בקטיף.

[14:57] נח זבולוני: קטיף, אבל, נגמר הקטיף, אז צריך לעשות "צלחות",

[15:06] יובל מלמד: ערוגות?

[15:07] נח זבולוני: לא, צלחות לעצים, של הפרי, עם טוריה. זה עבודה קשה מאוד. אבל לי לא היה קשה. למה? כי אני נמוך. אז ככה.

[15:26] יובל מלמד: לא צריך להתכופף הרבה.

[15:28] נח זבולוני: לא צריך להתכופף. כן, עבדתי בזה. עבדתי, והייתי בא, לכל החגים הייתי בא לירושלים, אצל יהודה גרשוני. הרב יהודה גרשוני. זה שהביא אותי מלטביה.

[15:50] יובל מלמד: כל זה לפני הישיבה?

[15:52] נח זבולוני: מה?

[15:53] יובל מלמד: זה עוד לפני "מרכז" ? [ישיבת מרכז הרב]

[15:55] נח זבולוני: לפני "מרכז". כי אני לא נכנסתי לישיבה מיד. כשבאתי, הייתי ביום ששי, באתי, היה לפני ראש השנה, הייתי שבת אצל הרב גרשוני, ואני לא רציתי להכביד עליו. ואחר כך, נסעתי לתל אביב.

[16:15] נח זבולוני: קוטיק, החבר שלי. סיפרתי עליו.



תודה מיוחדת לניר אוורבוך על המרת קסטות האודיו לפורמט דיגיטלי.