ראיון שנעשה ע"י מכון ז'בוטינסקי, בו נח זבולוני מספר על ימיו באצ"ל ועל תפקידו בארגון - דאגה לעצירי הארגון.
ההקלטה והתמלול באדיבות מכון ז'בוטינסקי
לחצו לחלק הראשון של הראיון.
ש. האם היה ידוע לך שהיו מנצלים את המשלוחים האלה למטרות נוספות.
ת. נודע לי שבאחד המשלוחים שאני הכנסתי לבית הסוהר, הכנסתי פעם ארגז פח של גבינה. נודע לי שהייתה תחתית כפולה ושמה הסתירו כמה אקדחים. וגם פתקאות כל הדברים האלו מכניסים את זה.
ש. חוץ מהמסעדה הזאת ששמה היית קונה את האוכל האם זכור לך מקום אחר ששם היית קונה אוכל, שהיו מספקים. מי היו בעלי המסעדה.
ת. מנזה של הסטודנטים.
ש. זכור לך השם "טרבלוס".
ת. אצל "טרבלוס" לא קניתי.
ש. המסעדה הזאת לא הייתה קשורה איתם.
ת. לא. עם "טרבלוס" לא היו לי קשרים.
ש. טיפלת באספקת האוכל.
ת. אספקת האוכל, טיפלתי כל הזמן שישבו בבית הסוהר.
ש. עם קום המדינה.
ת. כן. בחגים היינו מארגנים בן-ארצי ואני, ומארגנים למשל משלוחים. באופן אישי, לא צריך היה להביא רשיון, היו משלוחים מאורגנים מטעם קרן תל-חי.
אחר כך משפחות עצורים, היו מארגנים משלוחים באופן רשמי, היינו באים שמה ומוסרים שמה, ניפגשנו שמה סגל ישב, רשימות של אסירים, או שמות של אסירים שהיינו מוסרים להם.
ש. אתה ידעת שהוא עם אנשים אחרים בתקופה הזאת. אתה ידעת שהוא עם מפקדים אחרים באצ"ל.
ת. גם זה היה קשור איתי. מאיר שטרנברג שהוא עכשיו היועץ המשפטי [מאיר] שמגר, וניפגשנו גם ביחד בבית הסוהר. המקרה היה ככה, אני ישבתי פעם אצל ינובסקי בליל שבת ונכנסו שם הבולשת, נכנס דאג המילטון ולקחו את ינובסקי. שאלו אותי, מי אתה? אמרתי זבולוני, אמרו: אוי, אנחנו מחפשים אותך כבר. אמרתי: מה זה אתם מחפשים, הרי לפני כמה ימים הייתי במשרד "במשקיף", יכולתם לקחת אותי משם. אז לקחו אותנו והעבירו אותנו לסי. אי. די. איפה שהיה "בנק לאומי" ולנו שמה, למחרת בבוקר הביאו אותנו לקישלה.
כשבאנו לקישלה אני עם ינובסקי, אז האסירים חשבו שאנחנו מטעם הוועדה למשפחות העצורים. כל האסירים והמשפחות ידעו שאני מטפל בזה. אז קידמו אותנו באוכל טוב ובכל מיני דברים טובים.
והיה מקרה יותר מעניין, אני, אז כשעצרו אותי, אז הרבנית קוק ועוד רבנית הביאו לנו אוכל בשבת, אני עוד הייתי רווק, אז הביאו לנו חבילות, ידעו שעצרו אותנו, והם בדיוק הביאו [את החבילות] כשיצאנו מהבולשת ועמדנו לעלות על האוטובוסים בשבת. אני החזקתי כמה חבילות אוכל, ועמד קצין אנגלי, אמרתי: "בבקשה תיקח. תחזיק את זה." הוא לא תפש מה העניין, אז הוא לקח את זה והחזיק. הוא לא תפש מה שהולך, ואני עליתי.
כשירדתי בקישלה רציתי לחזור על אותו קונץ, אז הוא התחיל: לצעוק "בלאדי ג'ו מה זאת אומרת ..."
זה רק קוריוז.
ש. עם רב אריה לוין היה לך איזה קשר.
ת. כל שבת היה לי קשר כשהיה חוזר מבית הסוהר הייתי שואל אותו מה חדש, ואחר כך הייתי מפרסם את זה ב "משקיף" בידיעות. היה לי קשר הדוק מאוד עם עם רב אריה לוין. כל שבת הייתי מבקר אצלו, אחרי שהוא חוזר מבית הסוהר.
ש. אתה פעלת בשטח של טיפול בעזרה למשפחות העצורים. מה היה שטח העבודה שלך.
ת. שטח העבודה שלי, היינו אוספים כספים באופן ליגלי, היו קבלות של קרן תל-חי, הוועדה למשפחות עצורים, ומחלקים למשפחות העצורים, משפחה הייתה מקבלת 6 לירות לחודש, 7 לירות לחודש, זה היה בערך המכסימום, 5 לירות, כל מיני סכומים.
ראוי לציין שבירושלים שתי משפחות סרבו לקבל כסף. אינני רוצה לנקוב בשמותיהן.
ש. מה הסיבה.
ת. הסיבה, משפחה אחת כנראה שחששה שתפליל אותה בזה, ומשפחה שניה - עדינה מאוד.
ש. אתה לא מזכיר שמות.
ת. והמשפחה השניה, זאת האמא של אליהו מרידור ז"ל היקר סרבה בשום אופן לקבל כסף למשפחה עדינה שלא רצתה לקבל את הכסף. השטח שלי מטעם הועדה למשפחות עצורים, גם ברוך בן-ארצי עשה רבות, היינו מבקרים יהודים עשירים בירושלים, בתי חרושת, מפעלים, משרדים ומבקשים פשוט מאוד בשביל המשפחות האלה.
ש. כמה משפחות זכור לך קיבלו עזרה אז.
ת. אני חושב כ-20 משפחות וודאי בירושלים.
ש. אתה זוכר כמה הייתה ההכנסה.
ת. הכנסה, אני לא טיפלתי בהכנסה, אני רק מסרתי, אחראי היה על זה ברוך בן-ארצי, אבל היו סכומים די הגונים. המרכז היה בתל-אביב. וזה היה דרך קרן תל-חי.
היה מקרה מעניין, היו תמיד שולחים איזה תיגבורת מתל-אביב, פעם שלחו את מר בן-עמי, ואני הלכתי עם מר בן-עמי.
ש. מי זה בן-עמי?
ת. הוא אז היה, הוא בא ארצה עם צבא אנדריוס. ביקרנו במקומות, נגיד ביקרנו אצל האחים פרומין, נתנו אז תרומה יפה, בכל בתי החרושת, אני הצעתי לו בוא ניכנס ליהודי אחד עשיר אבל קמצן מאוד, ונסדר אותו קצת, נוציא ממנו כספים.
נכנסנו, אז מה לדבר עם יהודי כזה. מה להגיד לו, משפחות עצורים? זה לא לוקח אותו. אז בן-עמי אומר "שמע, מחר מוציאים להורג חבר אצ"ל ואפשר לפדות אותו עם סכום גדול של כסף. ואנחנו למטרה זו אוספים את הכספים האלה. אתה מאמין או לא מאמין" אמר לו. "תתקשר ותבקש את מייזלר".
הוא לא התקשר, רצינו ממנו 10 לירות. אצל היהודי הזה בזמן המנדט להוציא 10 לירות זה כמו עכשיו להוציא מיהודי אחר כמה אלפים. כמובן בן-עמי היה מציג את עצמו מהנדס של "סולל בונה", פעם סולל בונה ופעם של אליסיט, מהמפעלים ההסתדרותיים הכשרים בציבור הישראלי, ההוא.
אחרי כמה שבועות נודע ליהודי הזה שהכסף הזה לא הלך להצלת הנידון למוות אלא למשפחות עצורים. הוא קילל את בן עמי ואותי, היהודי הזה עכשיו כבר בעולם האמת ואינני רוצה להזכיר את שמו.
ש. זכור לך איזה קשר עם הרב גולדמן. או אתה לא עמדת איתו אז בקשר.
ת. היה לי קשר עם הרב גולדמן. הרב גולדמן היה בעיקר מבקר בבית לחם. ואני הייתי גם כן, לפעמים מסרו איזה דבר. אני זוכר גם היה לי קשר עם הרבנית המפורסמת שהייתה מבקרת בבית לחם.
ש. מה שמה אתה זוכר.
ת. אינני זוכר.
לחצו לחלק הראשון של הראיון.
תודה מיוחדת למכון ז'בוטינסקי ובמיוחד לאמירה שטרן על הראיון, ההקלטה והתמלול.
ההקלטה והתמלול באדיבות מכון ז'בוטינסקי
לחצו לחלק הראשון של הראיון.
ש. האם היה ידוע לך שהיו מנצלים את המשלוחים האלה למטרות נוספות.
ת. נודע לי שבאחד המשלוחים שאני הכנסתי לבית הסוהר, הכנסתי פעם ארגז פח של גבינה. נודע לי שהייתה תחתית כפולה ושמה הסתירו כמה אקדחים. וגם פתקאות כל הדברים האלו מכניסים את זה.
ש. חוץ מהמסעדה הזאת ששמה היית קונה את האוכל האם זכור לך מקום אחר ששם היית קונה אוכל, שהיו מספקים. מי היו בעלי המסעדה.
ת. מנזה של הסטודנטים.
ש. זכור לך השם "טרבלוס".
ת. אצל "טרבלוס" לא קניתי.
ש. המסעדה הזאת לא הייתה קשורה איתם.
ת. לא. עם "טרבלוס" לא היו לי קשרים.
ש. טיפלת באספקת האוכל.
ת. אספקת האוכל, טיפלתי כל הזמן שישבו בבית הסוהר.
ש. עם קום המדינה.
ת. כן. בחגים היינו מארגנים בן-ארצי ואני, ומארגנים למשל משלוחים. באופן אישי, לא צריך היה להביא רשיון, היו משלוחים מאורגנים מטעם קרן תל-חי.
אחר כך משפחות עצורים, היו מארגנים משלוחים באופן רשמי, היינו באים שמה ומוסרים שמה, ניפגשנו שמה סגל ישב, רשימות של אסירים, או שמות של אסירים שהיינו מוסרים להם.
ש. אתה ידעת שהוא עם אנשים אחרים בתקופה הזאת. אתה ידעת שהוא עם מפקדים אחרים באצ"ל.
ת. גם זה היה קשור איתי. מאיר שטרנברג שהוא עכשיו היועץ המשפטי [מאיר] שמגר, וניפגשנו גם ביחד בבית הסוהר. המקרה היה ככה, אני ישבתי פעם אצל ינובסקי בליל שבת ונכנסו שם הבולשת, נכנס דאג המילטון ולקחו את ינובסקי. שאלו אותי, מי אתה? אמרתי זבולוני, אמרו: אוי, אנחנו מחפשים אותך כבר. אמרתי: מה זה אתם מחפשים, הרי לפני כמה ימים הייתי במשרד "במשקיף", יכולתם לקחת אותי משם. אז לקחו אותנו והעבירו אותנו לסי. אי. די. איפה שהיה "בנק לאומי" ולנו שמה, למחרת בבוקר הביאו אותנו לקישלה.
כשבאנו לקישלה אני עם ינובסקי, אז האסירים חשבו שאנחנו מטעם הוועדה למשפחות העצורים. כל האסירים והמשפחות ידעו שאני מטפל בזה. אז קידמו אותנו באוכל טוב ובכל מיני דברים טובים.
והיה מקרה יותר מעניין, אני, אז כשעצרו אותי, אז הרבנית קוק ועוד רבנית הביאו לנו אוכל בשבת, אני עוד הייתי רווק, אז הביאו לנו חבילות, ידעו שעצרו אותנו, והם בדיוק הביאו [את החבילות] כשיצאנו מהבולשת ועמדנו לעלות על האוטובוסים בשבת. אני החזקתי כמה חבילות אוכל, ועמד קצין אנגלי, אמרתי: "בבקשה תיקח. תחזיק את זה." הוא לא תפש מה העניין, אז הוא לקח את זה והחזיק. הוא לא תפש מה שהולך, ואני עליתי.
כשירדתי בקישלה רציתי לחזור על אותו קונץ, אז הוא התחיל: לצעוק "בלאדי ג'ו מה זאת אומרת ..."
זה רק קוריוז.
ש. עם רב אריה לוין היה לך איזה קשר.
ת. כל שבת היה לי קשר כשהיה חוזר מבית הסוהר הייתי שואל אותו מה חדש, ואחר כך הייתי מפרסם את זה ב "משקיף" בידיעות. היה לי קשר הדוק מאוד עם עם רב אריה לוין. כל שבת הייתי מבקר אצלו, אחרי שהוא חוזר מבית הסוהר.
ש. אתה פעלת בשטח של טיפול בעזרה למשפחות העצורים. מה היה שטח העבודה שלך.
ת. שטח העבודה שלי, היינו אוספים כספים באופן ליגלי, היו קבלות של קרן תל-חי, הוועדה למשפחות עצורים, ומחלקים למשפחות העצורים, משפחה הייתה מקבלת 6 לירות לחודש, 7 לירות לחודש, זה היה בערך המכסימום, 5 לירות, כל מיני סכומים.
ראוי לציין שבירושלים שתי משפחות סרבו לקבל כסף. אינני רוצה לנקוב בשמותיהן.
ש. מה הסיבה.
ת. הסיבה, משפחה אחת כנראה שחששה שתפליל אותה בזה, ומשפחה שניה - עדינה מאוד.
ש. אתה לא מזכיר שמות.
ת. והמשפחה השניה, זאת האמא של אליהו מרידור ז"ל היקר סרבה בשום אופן לקבל כסף למשפחה עדינה שלא רצתה לקבל את הכסף. השטח שלי מטעם הועדה למשפחות עצורים, גם ברוך בן-ארצי עשה רבות, היינו מבקרים יהודים עשירים בירושלים, בתי חרושת, מפעלים, משרדים ומבקשים פשוט מאוד בשביל המשפחות האלה.
ש. כמה משפחות זכור לך קיבלו עזרה אז.
ת. אני חושב כ-20 משפחות וודאי בירושלים.
ש. אתה זוכר כמה הייתה ההכנסה.
ת. הכנסה, אני לא טיפלתי בהכנסה, אני רק מסרתי, אחראי היה על זה ברוך בן-ארצי, אבל היו סכומים די הגונים. המרכז היה בתל-אביב. וזה היה דרך קרן תל-חי.
היה מקרה מעניין, היו תמיד שולחים איזה תיגבורת מתל-אביב, פעם שלחו את מר בן-עמי, ואני הלכתי עם מר בן-עמי.
ש. מי זה בן-עמי?
ת. הוא אז היה, הוא בא ארצה עם צבא אנדריוס. ביקרנו במקומות, נגיד ביקרנו אצל האחים פרומין, נתנו אז תרומה יפה, בכל בתי החרושת, אני הצעתי לו בוא ניכנס ליהודי אחד עשיר אבל קמצן מאוד, ונסדר אותו קצת, נוציא ממנו כספים.
נכנסנו, אז מה לדבר עם יהודי כזה. מה להגיד לו, משפחות עצורים? זה לא לוקח אותו. אז בן-עמי אומר "שמע, מחר מוציאים להורג חבר אצ"ל ואפשר לפדות אותו עם סכום גדול של כסף. ואנחנו למטרה זו אוספים את הכספים האלה. אתה מאמין או לא מאמין" אמר לו. "תתקשר ותבקש את מייזלר".
הוא לא התקשר, רצינו ממנו 10 לירות. אצל היהודי הזה בזמן המנדט להוציא 10 לירות זה כמו עכשיו להוציא מיהודי אחר כמה אלפים. כמובן בן-עמי היה מציג את עצמו מהנדס של "סולל בונה", פעם סולל בונה ופעם של אליסיט, מהמפעלים ההסתדרותיים הכשרים בציבור הישראלי, ההוא.
אחרי כמה שבועות נודע ליהודי הזה שהכסף הזה לא הלך להצלת הנידון למוות אלא למשפחות עצורים. הוא קילל את בן עמי ואותי, היהודי הזה עכשיו כבר בעולם האמת ואינני רוצה להזכיר את שמו.
ש. זכור לך איזה קשר עם הרב גולדמן. או אתה לא עמדת איתו אז בקשר.
ת. היה לי קשר עם הרב גולדמן. הרב גולדמן היה בעיקר מבקר בבית לחם. ואני הייתי גם כן, לפעמים מסרו איזה דבר. אני זוכר גם היה לי קשר עם הרבנית המפורסמת שהייתה מבקרת בבית לחם.
ש. מה שמה אתה זוכר.
ת. אינני זוכר.
לחצו לחלק הראשון של הראיון.
דפים בנושא:
תודה מיוחדת למכון ז'בוטינסקי ובמיוחד לאמירה שטרן על הראיון, ההקלטה והתמלול.
Powered By 
