הערה הלכתית ומדעית

ב "טורי ישרון" גליון תשרי תשל"ב (כ"ד), בתוספת המערכת על מאמרו של דוב בר אהרונסון בדבר יבוא אתרוגי ארץ ישראל לאנגליה, כותב ידידי ר' שמואל הכהן וינגרטן, כי גדולי התורה בארץ ובחו"ל יצאו חוצץ נגד דבריהם של הלמדנים שעמדו לצדם של הסוחרים באתרוגי יוון ואיטליה, שלחמו בתעמולה שהתנהלה אז למען אתרוגי ארץ ישראל, והם שהמציאו בעיות הלכתיות כגון תרומות וכן העלו חשש של ספק ערלה לגביהם.
ר' שה"ו [שמואל הכהן וינגרטן] מוסיף ואומר כי הגר"מ אוירבך רבה של ירושלים לעג על אלה שהעלו את החשש של ספק ערלה, כי עץ האתרוג אינו מניב אלא אך ורק לאחר שש-שבע שנים אחרי נטיעתו. עד כאן דברי שה"ו בקצרה.

הלעג של הגר"מ אוירבך עורר בעיני תמיהה רבה והיא: הלא משנה מפורשת כי דין ערלה נוהג באתרוג והוא מובא בש"ס בבלי ירושלמי ראשונים ופוסקים. במשנה הלכות בכורים פרק ב' משנה ו' נאמר: אתרוג שווה לאילן בשלושה דרכים ולירק בדרך אחד, שווה לאילן בערלה, ורבעי ובשביעית וכו', משנה זו מופיע בש"ס מספר פעמים. בירושלמי על ערלה אמר רב הונא אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה וכן זית שנטעו למנורה וכ"ש זית שנטעו לחנוכה חייב בערלה. הרמב"ם בהלכות מעשר שני פרק י' הלכה ז' פוסק: הנוטע למצווה כגון שנטע אתרוג ללולב (כלומר לשם מצווה ולא לאכילה - נ.ז.) או זית למנורה חייב בערלה. וכן פוסק הרא"ש והפוסקים האחרונים. עד כאן מה שנוגע להלכה גרידא, מכאן ואילך הלכה למעשה, סוחרי ומגדלי אתרוגים בארץ מסרו כי עץ האתרוג מתחיל לתת פרי כבר בשנה השניה לנטיעתו ומשום כך הם נזהרים ומקפידים על דין ערלה לגבי האתרוגים הגדלים בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם.

לולא דמסתפינא הוה אמינא ^{[ * ]} , אף אם נניח כי עץ האתרוג אינו מניב אלא רק ורק לאחר שש-שבע שנים לנטיעתו כדברי הגר"מ אוירבך, בכל זאת יש בו ערלה, כי דין ערלה תלוי גם בפרי ולא רק בשנים, כלומר, גם באילנות שאינם מניבים אלא אחרי עבור שלוש שנים ישנו דין ערלה, ומתחילים למנות את שנות הערלה מהשנה הנותנת את הפרי, משום כך גם אם נסכים לרב אוירבך כי אתרוג אינו מניב אלא אך אחרי שש או שבע שנים, בו דין ערלה ומתחילים למנות אותה מהשנה השישית או השביעית.

לחידוש זה חיפשתי אסמכתא או רמז כל שהוא בש"ס ראשונים ופוסקים ולדאבוני הגדול לא מצאתי, אולם נאמנים עלינו דברי חז"ל האומרים: יגעת ולא מצאת אל תאמין. והנה בימים אלה נפל לידי הספר "חכמת אדם" (שערי צדק), על יו"ד של בעל ה "חיי אדם", שבאחרונה יצא לאור מחדש ע"י הרב אהרן-יעקובוביץ חתנו של הרב ר' אריה לוין זצ"ל, בשער משפטי צדק פרק ו' סימן י"ב של "חכמת אדם" הדן בענייני ערלה קובע המחבר: "כי גם בא"י בכרמים של גויים אפילו ידוע ודאי שיש בהם ערלה יש להתיר היין משום דקודם שיעבור עליה שני ערלה אינם עושים פירות (ההדגשה שלנו - נ.ז.) ואם עושים הם דקים שאינם ראויים לעשות מהם יין - עכ"ל [עד כאן לשונו]. דברי ה- "חכמת אדם" הם לכאורה ההיפך למה שקבענו בחידושנו, אחרי שראינו את ה "חכמת אדם" חקרנו ודרשנו וחיפשנו מקור לדבריו בש"ס ראשונים ופוסקים עד שהעיר לנו הרב שילה רפאל רבה של שכונת קרית משה כי הוא מצא את המקור והוא בדברי תשובת הרמב"ם המובא ב- "רמב"ם לעם" שיצא בהוצאת מוסד הרב קוק. בהערות על ההלכה: באחד בתשרי ראש השנה לערלה ולרבעי מאימתי מונין להם משעת נטיעה וכו' (רמב"ם הלכות מעשר שני ונטעי רבעי פרק ט' הלכה ח') אומר המפרש: "בא ללמד שמונים משעת נטיעה ולא משעת שמוציאין פירות" (תשובות הרמב"ם, הוצאת פריימן סימן קל"ז) וכן כתב ר' נתן אב-ישיבה על מסכת שביעית. מכל האמור לעיל משתמע לא כמו שאנו רצינו לחדש ונסתמך על שני מאורות הדור.

בענין ערלה

תשובת המעיר: בהערתי בענין ערלה לאתרוג הבאתי את דברי רבי מאיר אוירבך בלשונו ובסגנונו. אגרתו של רבי מאיר נדפסה בשו"ת נפש חיה לרבי חיים אלעזר וואקס ז"ל בסוף ס' ד'. במקור כתוב: "והמה קראו תגר עמהם מחשש ספק ערלה אשר ממש צחוק הוא לכל משכיל על דבר, כי נודע וגלוי לכל שהפירות הגדלים במחוז ארץ הקדושה יגיע עד חמשה או ששה שנים אשר ישא פירותיו אתרוג ממש. ואין בזה שום חשש, כלל וכלל לא. -- -- ואף נדנוד ס"ס בזה כלל אין לחוש".

גם באנציקלופדיה העברית בערך "הדר" (ע, 629) "העץ - הדר - המורכב על חושחש מתפתח באיטיות ואינו מגיע ליבול מלא, אלא לאחר 10 שנים".

הגרבצ"ח עוזיאל ז"ל הדן בשאלת ערלה באשכוליות (משפטי עוזיאל א' סוף סימן כ') מביא דעת מומחה חקלאי בנדון זה האומרת: "בפרדסים החדשים נוטעים עצים מורכבים שהעבירו אותם מקרקע אחר, הם נותנים פירות לאחר שלש-ארבע שנים מעת נטיעתם השניה".

הרדב"ז (סי' תק"פ) פוסק להלכה: "דאין מונין ערלה משעה שהאילן נותן פרי, אלא משעת נטיעתו ושתי שבתות ויום אחד חשיב שנה לענין ערלה. והואיל ומעט מן המועט של הנטיעות הוא הנותן פירות לשתי שנים ושני שבועות (ויום אחד), אחזוקי אסורי מספיקא לא מחזקינן וספק ערלה האסור בארץ ישראל אינו אלא בהוחזק אסור ערלה".

צדק איפוא בעל אמרי בינה שבדרך כלל אין חשש ערלה באתרוג. וכמובן אין בדבריו שום סתירה למשנה המדברת על אודות אתרוג ערלה, היינו ישנו מיעוטא במיעוטא ועל אלה דנה המשנה.

שה"ו